הלכות נערה בתולה פרק ג

הלכה א

המוציא שם רע על בת ישראל ונמצא הדבר שקר – לוקה, שנאמר: ויסרו אותו, ואזהרה שלו מלא תלך רכיל בעמך ונותן לאביה משקל מאה סלעים כסף מזוקק ואם היתה יתומה הרי הם של עצמה.

הלכה ב

והמוציא שם רע על הקטנה או על הבוגרת פטור מן הקנס ומן המלקות. ואינו חייב עד שיוציא על הנערה, שנאמר: והוציאו את בתולי הנערה, נערה מלא דבר הכתוב.

הלכה ג

אין דנין דין זה אלא בפני הבית ובית דין של עשרים ושלשה מפני שיש בדין מוציא שם רע דיני נפשות, שאם נמצא הדבר כמו שאמר הרי זו נהרגת, אבל האונס והמפתה דנין בהן בכל זמן בשלשה, כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין.

הלכה ד

ומצות עשה של תורה: שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם, שנאמר: ולו תהיה לאשה, אפילו עורת או מוכת שחין, ואם גירשה עבר על לא תעשה, שנאמר: לא יוכל לשלחה כל ימיו. וכופין אותו ומחזיר ואינו לוקה, כמו שבארנו באונס. ואם קדם אחר וקדשה או שמתה או שהיה כהן שאסור בגרושה לוקה על גירושיה.

הלכה ה

נמצא בה דבר זמה, או שנמצאת אסורה עליו מחייבי לאוין או מחייבי עשה ואפילו שנייה הרי זה יגרשנה בגט, שנאמר: ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו. ולמה לא יבא עשה וידחה את לא תעשה בין במוציא שם רע בין באונס וישא זו האסורה לו, שהרי אפשר שלא תרצה היא לישב ונמצא עשה ולא תעשה קיימין.

הלכה ו

כיצד הוצאת שם רע?

הוא שיבא לבית דין ויאמר: נערה זו בעלתי ולא מצאתי לה בתולים. וכשבקשתי על הדבר, נודע לי שזנתה תחתי אחר שארסתיה ואלו הן עדיי שזינתה בפניהן. ובית דין שומעין דברי העדים וחוקרין עדותן, אם נמצא הדבר אמת – נסקלת, ואם הביא האב עדים והוזמו העדים שהביא הבעל ונמצאו שהעידו שקר יסקלו וילקה הוא ויתן מאה סלעים. ועל זה נאמר: ואלה בתולי בתי, אלו העדים שיזימו עדי הבעל. חזר הבעל והביא עדים אחרים והזימו עדי האב הרי הנערה ועדי אביה נסקלין, על זה נאמר: ואם אמת היה הדבר הזה. מפי השמועה למדו: שפרשה זו יש בה עדים וזוממין וזוממי זוממין.

הלכה ז

הוציא עליה שם רע והיא בוגרת, אע"פ שהביא עדים שזינתה תחתיו כשהיתה נערה הרי זה פטור מן המלקות ומן הקנס, ואם נמצא הדבר אמת הרי זו תסקל אע"פ שהיא בוגרת, הואיל ובעת שזינתה נערה היתה.

הלכה ח

כל נערה שאין לה קנס אם נאנסה או נתפתתה כך המוציא עליה שם רע פטור מן המלקות ומן התשלומין. וכן הגויה שנתגיירה והשפחה שנשתחררה פחותה מבת שלש שנים, אפילו היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה המוציא עליה שם רע פטור מן הקנס ומן המלקות, שנאמר: כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, עד שתהיה הורתה ולידתה בקדושה.

הלכה ט

קידש נערה וגירשה וחזר וקידשה והוציא עליה שם רע והביא עדים שזינתה תחתיו בקדושין הראשונים ונמצאו זוממים הרי זה פטור. וכן אם היתה יבמתו שכנסה והוציא עליה שם רע, והביא עדים שזינתה תחת קידושי אחיו ונמצאו זוממים הרי זה פטור מן המלקות ומן התשלומין. וכל הפטור אם רצה לגרש יגרש.

הלכה י

אינו חייב עד שיבעול אותה כדרכה ויוציא שם רע (על הבעילה) כדרכה. בעלה שלא כדרכה ואמר לא מצאתיה בתולה – פטור, ומכין אותו מכת מרדות.

הלכה יא

וכן אם אמר לא מצאתיה בתולה ולא אמר שזינתה תחתי, או שאמר זינתה תחתי ולא הביא עדים אלא באו מאליהם הרי זה פטור, אע"פ שהעדים נהרגים אם הוזמו.

הלכה יב

זה שנאמר בתורה: ופרשו השמלה לשון כבוד, שנושאין ונותנין בסתרי הדבר. וכן זה שיאמר האב: אלה בתולי בתי הן זוממי עדי הבעל. וזה שנאמר: ואם אמת היה הדבר, תהרג כשזינתה אחר האירוסין בעדים, שנאמר: לזנות בית אביה, אבל קודם האירוסין כבר אמרה תורה בה שהיא פטורה מכלום, ובועלה חייב בתשלומי ממון בלבד, בין פתה בין אנס.

בריך רחמנא דסייען.