הלכות ממרים -פרק ז

הלכה א

בן סורר ומורה האמור בתורה הרי נתפרשה בו סקילה ולא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר. והיכן הזהיר?

לא תאכלו על הדם, לא תאכל אכילה המביאה לידי שפיכות דמים וזו אכילת בן סורר ומורה שאינו נהרג אלא על אכילה מכוערת שאכל, שנאמר: זולל וסובא. מפי השמועה למדו שזולל הוא האוכל בשר ברעבתנות, וסובא השותה יין ברעבתנות.

הלכה ב

אכילה זו שהוא חייב עליה, דברים הרבה יש בהם והן כולן הלכה מפי הקבלה: אינו חייב סקילה עד שיגנוב משל אביו ויקנה בשר בזול ויין בזול, ויאכל וישתה חוץ מרשות אביו בחבורה שכולן ריקנין ופחותין, ויאכל הבשר חי ואינו חי, מבושל ואינו מבושל כדרך שהגנבים אוכלים, וישתה היין מזוג כדרך שהגרגרנים שותים, והוא שיאכל משקל חמשים דינרין מבשר זה במלוגמא אחת, וישתה חצי לוג מיין זה בבת אחת. גנב משל אביו ואכל אכילה זו ברשות אביו או שגנב משל אחרים ואכל אכילה זו המכוערת בין ברשות אביו בין ברשות אחרים, הרי זה פטור. וכן אם גנב משל אביו ואכל אכילה מכוערת כזו ברשות אחרים והיתה אכילת מצוה אפילו מדבריהם [או אכילת עבירה אפילו מדבריהם] פטור, שנאמר: איננו שומע בקולנו שאינו עובר באכילה זו אלא על קולם, יצא זה שעבר בה על דברי תורה, או שאכלה בדבר מצוה, כיצד?

אכל אכילה זו המכוערת עם החבורה הרעה שאוכל עמהם בדבר מצוה, או שאכלו מעשר שני בירושלים אפילו אכלו בתנחומי אבלים שהיא מצוה מדבריהם, הרי זה פטור. וכן אם אכלה מנבלות וטריפות שקצים ורמשים, אפילו אכל בתענית צבור שהיא עבירה מדבריהם, הרי זה פטור מן המיתה.

הלכה ג

אכל כל מאכל ולא אכל בשר בהמה, אע"פ שאכל אכילה זו מבשר העוף פטור. ואם אכל אכילה זו מבשר בהמה והשלים החמשים דינרים מבשר העוף חייב. שתה כל משקה ולא שתה יין פטור.

הלכה ד

אכל בשר חי ושתה יין חי פטור, שזה קרי הוא ואין אדם יכול להמשך בזה. וכן אם אכל בשר מליח ביום השלישי למליחתו או שתה יין מגתו, פטור שאין אדם יכול להמשך בזה.

הלכה ה

לא ענש הכתוב קטן שלא בא לכלל המצות. וכן איש שגדל והרי הוא ברשות עצמו אינו נסקל מפני שגנב ואכל ושתה אכילה זו המכוערת. הא כיצד? מפי השמועה למדו, שאין דין זה אלא בבן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות עד שיקיף כל הגיד, ואחר שיקיף השיער כל הגיד הרי הוא ברשות עצמו ואינו נסקל.

הלכה ו

כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא שלשה חדשים מאחר שיביא שתי שערות, לפי שאפשר שתתעבר אשתו ויהיה עוברה ניכר בשלשה חדשים, ונאמר כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ולא אב סורר ומורה, הא למדת שאם הקיף השיער את כל הגיד קודם שישלים שלשה חדשים הרי זה פטור.

הלכה ז

כיצד דנין בן סורר ומורה?

מביאין אותו אביו ואמו תחילה לבית דין של שלשה ואומרין להן בננו זה סורר ומורה. ומביאין שני עדים שגנב משל אביו וקנה בשר ויין במה שגנב ואכל אותה אכילה האמורה אחר ההתראה, וזו היא עדות הראשונה, ומלקין אותו כשאר חייבי מלקות, שנאמר: ויסרו אותו ולא ישמע אליהם. חזר וגנב משל אביו ואכל אכילה זו אביו ואמו מביאין אותו לבית דין של שלשה ועשרים, ומביאין שני עדים ומעידין עליו שגנב ואכל אכילה זו האמורה אחר שהתרו בו, וזו היא עדות אחרונה, אפילו היו השנים הראשונים הם האחרונים. ואחר שמקבלין עדותן בודקין אותו שמא הקיף השער את כל הגיד. אם לא הקיף ולא שלמו לו שלשה חדשים, גומרין דינו כדרך כל הרוגי בית דין וסוקלין אותו. ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים, שנאמר: בננו זה, זהו שלקה בפניכם.

הלכה ח

ואם מחלו לו אביו ואמו קודם שיגמר דינו פטור.

הלכה ט

ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף השער מלמטה פטור. ואם משנגמר דינו ברח, אפילו הזקין כל עת שימצא יסקל, שכל מי שנגמר דינו הרי הוא כהרוג ואין לו דם.

הלכה י

היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה, אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר: ותפשו בו אביו ואמו. היה אחד מהן גדם או חגר או אלם או סומא או חרש, אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר: ותפשו בו - ולא גדמים, והוציאו אותו ולא חגרים, ואמרו ולא אלמים, בננו זה ולא סומים, איננו שומע בקולנו ולא חרשים.

הלכה יא

גזירת הכתוב הוא שיסקל בן סורר ומורה, אבל הבת אינה נידונית בדין זה, שאין דרכה להמשך באכילה ושתיה כאיש, שנאמר: בן ולא בת, ולא טומטום ואנדרוגינוס.

הלכה יב

טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר: כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, עד שיהיה בן משעת התראה.

הלכה יג

בן סורר ומורה צריך הכרזה. כיצד מכריזין עליו?

כותבין לכל ישראל: בבית דין פלוני סקלנו פלוני מפני שהיה בן סורר ומורה.

הלכה יד

בן סורר ומורה הרי הוא ככל הרוגי בית דין שממונם ליורשיהן, שאף על פי שאביו גרם לו סקילה, הרי הוא יורש כל נכסיו.

סליקו להו הלכות ממרים בס"ד.