הלכות טומאת מת פרק יא

הלכה א

ארץ העכו"ם בתחילה גזרו על גושה בלבד כבית הפרס ולא היו מטמאים אלא המהלך בה או נוגע או נושא מעפרה. חזרו וגזרו על אוירה שיטמא ואע"פ שלא נגע ולא נשא, אלא כיון שהכניס ראשו ורובו לאויר ארץ העכו"ם נטמא. וכן כלי חרש שהכניס אוירו לארץ העכו"ם ושאר כלים שהכניס רובם לאויר ארץ העכו"ם, נטמאו.

הלכה ב

טומאת אויר ארץ העכו"ם לא עשו אותה כטומאת עפרה אלא קלה היא ממנה, שעל טומאת עפרה שורפין תרומות וקדשים, והמתטמא בנושא טמא טומאת שבעה וצריך הזייה שלישי ושביעי, אבל הנטמא באוירה אינו צריך הזייה שלישי ושביעי אלא טבילה והערב שמש. וכן תרומה וקדשים שנטמאו מחמת אוירה, תולין: לא אוכלין ולא שורפין.

הלכה ג

עפר ארץ העכו"ם ועפר בית הפרס מטמאין במגע ובמשא, כמו שביארנו. וכמה שיעורן? כחותם המרצופין, והוא כפיקה גדולה של סקאין. עפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ שבא בירק, אם יש במקום אחד כחותם המרצופין מטמא, ואם לאו אינו מצטרף, שלא גזרו אלא על גוש כברייתו. מעשה שהיו אגרות באות מחוצה לארץ לבני כהנים גדולים והיו בהן כסאה וכסאתים חותמות ולא חשו להן משום טומאה, לפי שלא היה בחותם מהן כחותם המרצופין.

הלכה ד

המביא תנורים וספלין וכלי חרש מחו"ל, עד שלא הוסקו טמאים משום ארץ העכו"ם, משהוסקו טמאים משום כלי חרס שנטמא בארץ העכו"ם, שאינו מטמא אדם וכלים, כמו שביארנו.

הלכה ה

המהלך בארץ העכו"ם בהרים ובסלעים טמא טומאת שבעה, בים ובמקום שהים עולה בזעפו טהור משום נוגע בארץ העכו"ם וטמא משום אוירה. הנכנס לארץ העכו"ם בשידה תיבה ומגדל הפורחין באויר טמא, שאהל זרוק אינו קרוי אהל.

הלכה ו

סוריא עפרה טמא כחוצה לארץ ואוירה טהור, לא גזרו על אוירה. לפיכך אם היתה סמוכה לארץ ישראל שפה בשפה ולא היה מפסיק ביניהן לא ארץ העכו"ם ולא בית הקברות ולא בית הפרס, הרי זה יכול להכנס לה בטהרה בשידה תיבה ומגדל, והוא: שלא יגע בגושה. וכן ארץ העכו"ם הסמוכה לארץ ישראל ואין ביניהן מקום טמא, הרי זו נבדקת וטהורה.

[השגת הראב”ד]: וכן ארץ העכו"ם הסמוכה לארץ ישראל וכו'

אמר אברהם: אני לא מצאתי בתוספתא אלא מובלעות.

הלכה ז

מקום ששכנו בו עכו"ם בא"י, הרי זה מטמא כארץ העכו"ם עד שיבדק, שמא קברו בו נפלים.

הלכה ח

ותרומה וקדשים שנטמאו מחמת מדור העכו"ם, תולין: לא אוכלין ולא שורפין. וכמה ישהו במקום ויהיה צריך בדיקה?

ארבעים יום כדי שתתעבר אשה ותפיל נפל שמטמא. אפילו איש שאין עמו אשה, אם שהה ארבעים יום, מדורו טמא עד שיבדק, גזירה משום מדור שתהיה בו אשה. אפילו עבד וסריס או אשה או קטן בן תשע שנים ויום אחד, עושה מדור העכו"ם.

הלכה ט

מדור עכו"ם שהיה בו עבד (מישראל) או אשה או קטן בן תשע משמרין אותו שלא יקברו שם נפל, אינו צריך בדיקה. ואת מה הן בודקין?

את הביבין העמוקים ואת המים הסרוחין. וכל מקום שהחזיר והחולדה יכולין להוליך משם הנפל, אינו צריך בדיקה, מפני שהן גוררי אותם משם. מדור העכו"ם שחרב, הרי הוא בטומאתו עד שיבדק.

[השגת הראב”ד]: מדור העכו"ם שחרב הרי הוא בטומאתו עד שיבדק וכו'

אמר אברהם: במשנה שנינו רשב"ג אומר עיר של עכו"ם שחרבה אין בה משום מדור העכו"ם ואין עליו מחלוקת ואולי יש הפרש בין עיר שחרבה למדור שחרב.

הלכה י

האיצטווניות אין בהן משום מדור עכו"ם לפי שהיא גלויה ואין בה מקום להטמין הנפלים. ועשרה מקומות אין בהם משום מדור עכו"ם, לפי שאין דירתן קבועה לא גזרו עליהן טומאה. ואלו הן העשרה מקומות: אהלי הערביים והסוכות והצריפין והבורגנין והתקרה שע"ג העמודים ואין לה דפנות והן בתי הקיץ, ובית שער ואוירה של חצר והמרחץ ומקום שעושין בו החצים וכלי המלחמה ומקום הלגיונות.

[השגת הראב”ד]: והתקרה שע"ג העמודים וכו'

אמר אברהם: זהו פי' האלקטיות.

הלכה יא

החנות אין בה משום מדור עכו"ם אלא אם כן היה דר בתוכה. חצר שהיא טמאה משום מדור העכו"ם, הרי בית שער שלה ואוירה טמאין כמוה. ואין מדור העכו"ם ולא בית הפרס בחוצה לארץ.

הלכה יב

עיירות המובלעות בארץ ישראל, כגון סיסית וחברותיה, [אשקלון וחברותיה], אף על פי שפטורות מן המעשרות ומן השביעית אין בהן משום ארץ העכו"ם. וחזקת דרכים של עולי בבל טהורות אע"פ שהן מובלעות בארץ העכו"ם.