הלכות טומאת מת פרק יד

הלכה א

אין טומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו בפחות מטפח על טפח. כיצד?

חלון שבין בית לבית או שבין בית לעלייה, אם יש בו טפח על טפח מרובע והיתה טומאה באחד מהן, הבית השני טמא. אין בחלון פותח טפח, אין הטומאה יוצאה ממנו ולא נכנסת לאהל השני. במה דברים אמורים?

בחלון שעשה אותו האדם לתשמיש, אבל חלון שעשה אותו האדם לאורה כדי שיכנס ממנו האור, שיעורו כפונדיון והטומאה יוצאה ממנו. כיצד?

היתה טומאה בבית ובא אדם ונסמך לחלון זה של מאור או שהניח בו כלי או שהאהיל עליו אהל בצד הכותל, נטמא כל שבאהל שהטומאה יוצאה לו. וחלון העשוי לאורה, הוא שאין עליו תקרה אלא גלוי הוא לשמש.

הלכה ב

חלון הנעשה שלא בידי אדם, כגון שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת או שהיה חלון פקוק ונטל הפקק או שהיתה בו זכוכית ונשברה, שיעורו מלא אגרוף והוא כראש גדול של אדם, והוא שלא חשב עליו לתשמיש. אבל אם חשב עליו לתשמיש, שיעורו בפותח טפח. חשב עליו למאור, שיעורו בפונדיון, שהמחשבה כאן כמעשה.

הלכה ג

מאור שהתחיל לסותמו ולא הספיק לגומרו מפני שלא היה לו טיט, או שקראו חבירו או שחשכה לילי שבת ונשאר ממנו מעט, אם נשאר ממנו רום אצבעיים על רוחב הגודל, מביא את הטומאה, פחות מכאן, הרי הוא כסתום.

הלכה ד

חלון גדול העשוי לאורה והיה בה שבכה וכיוצא בה, אם יש שם במקום אחד ממנה כפונדיון מביא את הטומאה ומוציא את הטומאה. היו נקבי השבכה דקים ואין באחד מהן כפונדיון, הרי זו כסתומה. וכן חלון העשויה לתשמיש ובה סככות ורפפות, אם יש במקום אחד טפח על טפח מרובע, מביא ומוציא, ואם לאו - הרי היא כסתומה.

הלכה ה

חלון שהיא גלויה לאויר שיעורה כפונדיון, מפני שאינה עשויה אלא לאורה, כמו שאמרנו. בנה בית חוצה לה ונעשית חלון זו תחת תקרה והרי היא בין שני בתים, שיעורה בפותח טפח. נתן את התקרה באמצע החלון התחתון שתחת התקרה שיעורו בפותח טפח, והעליון שלמעלה מן התקרה, שיעורו כפונדיון מפני שהוא גלוי לאויר.

הלכה ו

החור שבדלת או ששייר בה החרש מקום פתוח מלמעלה או מלמטה או שהגיף את הדלת ולא גמר להדקה ונשאר אויר בין שתי הדלתות, או שסגר הדלת ופתחו הרוח, בכל אלו אם היה הפותח כאגרוף, הטומאה יוצאה ממנו ונכנסת לה במקום פתוח זה, ואם היה פחות מכאגרוף, הרי הוא כסתום.

הלכה ז

העושה חור בכותל כדי להניח בו קנה או מסמר גדול או לראות ממנו העוברים והשבים או לדבר עם חבירו, הרי זה כחלון העשויה לתשמיש ושיעורה בפותח טפח.

[השגת הראב”ד]: העושה חור בכותל

אמר אברהם: זה עושה פירוש לאספתי ששנינו במשנה והרב היוני פירש בו חרב אשפד"א בלע"ז וחיי ראשי פירוש זה מן הדברים שאין הדעת מקבלתו ומה ענין חרב עם קנה ונר גם מסמר אין בו משמעות ולמה הוציאו בלשון אספתי וכמה מסמרות הוזכר במשנה אבל העיקר כאשר מצאתי אותו בלשון התוספתא לקנה ולאצבתי ולנר וכולם מענין המנורה קנה קני מנורה אצבית מלקחיה תרגום צבתהא לנר כמשמעו ולא מימנעי רבנן למכתב פ"א תחת בי"ת הפקר הבקר