הלכות טומאת מת פרק ו

הלכה א

עצמות הדג ועורו העושה מהן כלים, אינן מקבלין טומאה כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. וכן ירוקה שעל פני המים וכיוצא בה, שכל מה שבים טהור, כמו שיתבאר בהלכות כלים. לפיכך העושה אהל מעור הדג או מצמר שגדל בים אין עצמו של אהל זה מקבל טומאה, אע"פ שמביא את הטומאה לכל אשר יהיה תחתיו כשאר אהלים.

הלכה ב

כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אינן מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, בין טומאת מת בין שאר הטומאות. וכן כלי עץ העשוי לנחת, כגון התיבה והמגדל והכוורת שהן מחזיקין ארבעים סאה בלח ויהיה להם שולים, אינן מקבלין טומאה כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, ואלו הן הנקראין: כלי עץ הבא במדה.

הלכה ג

כלי עץ פשוטיהם טהורים, מקבליהם טמאים. כלי חרש פשוטיהן טהורין, ומקבליהן טמאין. ואינן טמאין אלא מאוירן או בהיסט הזב. אפילו נגע כלי חרש במת מגבו אינו מתטמא, ואם נכנסה טומאה מן הטומאות באוירו ואף על פי שלא נגעה בו נטמא. היה כלי חרש עם המת באהל נטמא, שהרי הטומאה נכנסה באוירו. ואם היה מוקף צמיד פתיל הוא ומה שבתוכו טהור, כמו שנתפרש בתורה, שאין טומאה נכנסה לו אלא מפתחו ובהיסט הזב, שהרי הוא כמי שנגע בכולו.

הלכה ד

העושה גולל מדבר שאינו מקבל טומאה, כגון שהניח על גבי הקבר אבן או כלי אדמה, או כלי עץ הבא במדה, או כלי חרש המוקף צמיד פתיל, או עור הדג ועצמו וכיוצא באלו, הנוגע בהן טמא טומאת שבעה משום נוגע בגולל. ואם פרשו מלהיות גולל, או שהסיר את המת מתחתיהן, הרי הן טהורין. וכן בהמה שכפתה ועשה אותה גולל, הנוגע בה טמא טומאת שבעה כל זמן שהיא גולל, התיר הבהמה, הרי היא טהורה כשאר הבהמות. וכן חבית שהיא מלאה משקין מוקפת צמיד פתיל ועשה אותה גולל למת, הנוגע בה טמא טומאת שבעה והחבית והמשקין טהורין.

הלכה ה

קורה שעשאה גולל לקבר, בין עומדת בין מוטה על צדה, אין טמא אלא כנגד פתח הקבר בלבד, והנוגע בקצה המונח חוץ לקבר טהור. עשה ראשה גולל לקבר והרי היא עומדת על הקבר כמו אילן, הנוגע ממנה בד' טפחים סמוך לקבר טמא משום גולל, ומד' ולמעלה טהור. במה דברים אמורים?

בזמן שהוא עתיד לקוץ אותה, אבל אם אינו עתיד לקוץ אותה, כולה גולל.

[השגת הראב”ד]: עשה ראשה גולל לקבר והרי היא עומדת על הקבר כמו אילן וכו'

אמר אברהם: א"כ היינו עומדת אלא סיפא שהקורה שוכבת בקרקע וראשה נכנס לתוך הקבר נעשה לו גולל ורישא הטעם בזמן שהיא עומדת או מוטה על צדה וסומכת על הקבר כל הקורה צריכה לראשה התחתון שהוא גולל לקבר לפיכך כל שהוא כנגד הפתח של קבר טמא אבל כשהיא שוכבת אינו כן לפיכך מה שעתיד לקוץ אינו חיבור.

הלכה ו

שתי אבנים גדולות של ד' ד' טפחים שעשאן גולל, המאהיל על גבי שתיהן טמא. נטלה אחת מהן המאהיל על גבי שנייה טהור, מפני שיש לטומאה דרך שתצא בו.

הלכה ז

גל של צרורות שעשאהו גולל לקבר, אין טמא אלא סדר הפנימי שהוא צרכו של קבר, אבל הנוגע בשאר האבנים טהור.

הלכה ח

ארון שהוא חקוק בסלע והניחו בו המת וכסוהו בגולל, הנוגע בסלע בכל מקום טהור, והנוגע בגולל טמא. למה זה דומה?

לבור גדול מלא מתים ואבן גדולה על פיה, שאין טמא אלא כנגד חללה. ואם בנה נפש על גבה, הרי זו כקבר סתום ומטמא מכל סביביו. היתה הארון החקוקה בסלע רחבה מלמטה וצרה מלמעלה והמת בתוכה: הנוגע בה מלמטן טהור, ומלמעלן טמא, שהרי הצדדין מלמעלה סמכו על גבי המת ונעשו כגולל. היתה הארון רחבה מלמעלה וצרה מלמטה: הנוגע בה מכל מקום טמא. היתה שוה: הנוגע בה מטפח הסמוך לקרקעיתה ולמעלה טמא, מטפח ולמטה טהור. ניקב ארון בסלע והכניס המת בתוכה כמו נגר, הנוגע בה מכל מקום טהור, חוץ ממקום פתחה.

[השגת הראב”ד]: היתה הארון החקוקה בסלע וכו'

אמר אברהם: לא נראה כן מן התוספת' שהיא כחקוקה בסלע אלא בבנין שהרי אמרו ארון שהיתה חקוקה בסלע ומכוסה הנוגע בה מכל מקום טהור ואינו טמא אלא כנגד כיסויה בלבד למה זה דומה לבור גדול מלא מתים ואבן גדולה נתונה על פיו בלבד שאינו טמא אלא כנגד חללו בלבד היתה בנויה בכותלה של נפש אם היתה נראית בתוך של נפש הנכנס לתוכה טמא ואם לאו אינו טמא אלא כנגד כסויה ועוד אם בחקוקה מדבר כמ"ש הוא הרי דבריו סותרים זה את זה בתחלה אמר הנוגע בסלע מכל מקום טהור ובסוף אמר היתה שוה מטפח ולמטה טהור מטפח ולמעלה טמא רישא במאי עסקינן לא בשוה ולא ברחבה וצרה אלא שמא רישא בחקוקה וסיפא בבנין כדקתני בתוספת' והוא אינו תופס לא לשון משנה ולא לשון תוספתא אבל קולט מעט מזה ומעט מזה ואנו מכוין אלא שקשה לי בין ברוחב בין בשוה וקצר אם בבנין אין ניצל מתורת גולל ודופק שמטמא במגע ובאהל ואולי נאמר שלא ניתנו גולל ודופק אלא לקבר והוא הנפש שבונין למת פעמים מכניסין לתוכו את המת בארונו ופעמים בלא ארון וכיסוי הנפש נקרא גולל ומה שהגולל סמוך נקרא דופק אבל הארון כסותו של מת הוא ואינו לא גולל ודופק ולא קבר סתום ואינו מטמא בארון של אבן אלא מי שמאהיל עליו כנגד הטומאה

[השגת הראב”ד]: ניקב ארון בסלע וכו'

אמר אברהם: דבר זה כתב פירוש למה ששנו במשנה עשאו כמין גלוסקוס ובערוך גלוסקוס תיבה ואפשר שנפתחה מן הצד כפירושו.

הלכה ט

מערה שהקבר בתוכה וחצר לפני המערה: בזמן שהחצר לאויר, העומד לתוכה טהור, ובלבד שלא יגע במשקוף המערה. ובזמן שהחצר מקורה, אם היה בה [מגולה בצד המערה] ד' טפחים על ד' טפחים או יתר, הנכנס לשם טהור. היתה פחותה מד' על ד' הנכנס לשם טמא, ואע"פ שלא נגע בפתח המערה.

[השגת הראב”ד]: אם היה בה מגולה בצד המערה ארבעה טפחים וכו'

אמר אברהם: אני לפי טעותו הגהתי אבל לשון המשנה ולשון התוספתא אין שם חצר מקורה אלא שפתחה באויר ואין כאן קירוי אלא שפתחה למעלה או מן הצד ומן הצד קרוי פתחה לאויר.