סימן י: להיות מתון בדין ושימלך בגדול ממנו
סעיף א
צריך הדיין להיות מתון בדין, שלא יפסקנו עד שיחמיצנו וישא ויתן בו ויהיה ברור לו כשמש. והגס לבו בהוראה וקופץ ופוסק הדין קודם שיחקרנו היטב בינו לבין עצמו עד שיהיה ברור לו כשמש, הרי זה שוטה רשע וגס רוח.
סעיף ב
כל מי שבא לידו דין ומדמהו לדין אחר שבא לידו כבר ופסקו, ויש עמו בעיר גדול ממנו בחכמה ואינו נמלך בו, הרי זה בכלל הרשעים שלבם גס בהוראה.
סעיף ג
כי רבים חללים הפילה (משלי ז, כו), זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה (משלי ז, כו), זה שהגיע להוראה ואינו מורה, והוא שיהיה הדור צריך לו, אבל ידע שיש שם ראוי להוראה, ומונע עצמו מההוראה, הרי זה משובח. וכל המונע עצמו מן הדין, מונע ממנו איבה וגזל ושבועת שוא.
סעיף ד
יהיה בעיני הדיין דין של פרוטה כדין של מאה מנה.