סימן לא: דיני הרבה כתי עדויות
סעיף א
שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו שבא עד אחד מכת זו ועד אחד מכת זו והעידו בעדות אחרת, אין כאן עדות, שהרי בודאי אחד מהם שקר. באה כת זו בפני עצמה, והעידה עדות ובאה כת זו והעידה עדות אחרת בפני עצמה, מקבלים כ"א מהם בפני עצמה.
סעיף ב
מלוה שיש לו על לוה אחד שני שטרות אחד במנה ואחד בק"ק וכפר הלוה בשני השטרות וכת אחת מאלו חתומה בשטר זה, וכת שניה חתומה בשטר זה אם הוציאן כאחד לא ישלם אלא מנה וישבע על השאר בנקיטת חפץ ומוציאין שטר של ק"ק מידו וקורעים אותו, ואם הוציא שטר א' בלבד גובה אותו ואם אחר כך הוציא השטר השני גובה אותו ג"כ, (ויש אומרים דטוב לו שישרוף הקטן שלא ישביעוהו הלוה שיש לו שני שטרות שאלו העדים חתומים עליו). שני מלוים שהוציאו כל אחת שטר על לוה שאלו הכתות חתומים בו כל כת בשטר אחד והלוה כופר בשניהם, זה נשבע ונוטל וזה נשבע ונוטל, ואפילו כתוב נאמנות בשטרות צריכין לישבע.
סעיף ג
מלוה אחד שהוציאם על שני לווים אם הוציאם כאחד ישבע כל אחד היסת ויפטר, ואי מודה חד מנייהו, יגבה ממנו מבני חרי, ואם הוציא שטר אחד גובה בו ואח"כ מוציא השטר השני וגובה בו.
סעיף ד
מי שהביא עדים והוכחשו מתוך עדותן ואחר כך הביא עדים אחרים על אותה תביעה והכחשו, וכן עד מאה כת, ואחר כך הביא עדים אחרים ונמצאת עדותן מכוונת, דנים על פיהם. אבל שטר שבאו שנים ואמרו: ממני שאל לזייף שטר זה, אע"פ שנתקיים השטר בחותמיו, אין גובים בו לעולם, אלא אם כן באו עדי השטר והעידו הם בעצמם על כתב ידם.