סימן מג: שצריך לכתוב זמן בשטר וכל דיני האיחור והקדימה בפרטות

 סעיף א

כותבין בשטר זמן הלואה כדי שנדע מאיזה לקוחות יטרוף, שהלקוחות שקנו קודם זמן הלואתו אינו יכול לטרוף מהם, ואם לא כתב בו זמן, כשר לגבות בו ממנו אבל אינו יכול לטרוף מהלקוחות, שיכולים לומר קנינינו קודם הלואתך, ויש מי שאומר שאם קנה אחר שראו העדים השטר כתוב וחתום, טורף מהם. (שובר שאין בו זמן כשר ויד בעל השובר על העליונה) (תשוב' הרא"ש כ' ע"ג).

סעיף ב

אם השמיט הסופר ולא כתב לבריאת עולם (ב"י משמעות הפוסקים), וגם לא כתב חמשת אלפים, כשר ואפילו השמיט גם המאות ולא כתב אלא הפרט הקטן כשר.

הגה: אבל אם כתב האלפים וגם הפרט הקטן ודלג המאות או העשרות פסול (ריב"ש סימן שכ"ב).

סעיף ג

אם כתב אלפים והשמיט חמשת, כשר.

סעיף ד

אם כתב ברביעי עשרים יום לחודש שבט ודלג בשבת, כשר.

סעיף ה

אם כתב ברביעי לשבת כ"ב לתשרי ונמצא שאינו מכוון שרביעי בשבת של תשרי של אותה שנה היה ביום ד' ועשרים, אפילו הכי כשר.

סעיף ו

כתב ידו אין צריך שיכתוב בו זמן.

סעיף ז

שטרי חוב המוקדמים פסולים שהרי טורף בהם לקוחות שלא כדין, ולפיכך קנסו אותו חכמים ולא יגבה בשטר מוקדם אלא מבני חורין גזירה שמא יטרוף בו מזמן ראשון שהקדימו, ואם יטעון הלוה פרעתי, דינו כטוען כן בשאר שטרות, ואם טען לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן, (ויש אומרים דפסול לגמרי) (טור בשם ר"י והרא"ש, והוא בפרק א"נ וריב"ש סימן שפ"ב מיהו ראיות הריב"ש שם יש לדחות וכמ"ש בספרי שם).

סעיף ח

במה דברים אמורים, שגובה מבני חורין כשלא הקדימו העדים זמנו בכוונה.

הגה: (טור בשם י"א ור"ן פ"ק דר"ה בשם הרז"ה ור"ש פ' בתרא דשביעית וברטנורא שם ובעה"ת ריש שער נ"ו), ויש אומרים דהעדים נאמנים בזה אע"פ שכתב ידן יוצא ממקום אחר והוא הדין בכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו, העדים נאמנים לומר שטעו (ר"ן ריש ר"ה), ויש חולקים (עיין בטור שתי הדעות). אבל אם הקדימוהו בכונה ודאי אפילו מבני חורין אין גובין שהרי העדים פסולים שחתמו שקר.

סעיף ט

שטר מתנה שהיה לו לכתוב בשנת נ"ח וכתב בשנת נ"ז ומוכיח מתוכו שהוא טעות סופר שכתוב בו ותנו לפלוני חתני ובזמן נ"ז עדיין לא היה חתנו, וחתום בשטר גברא רבא בתורה ובחסידות, אין כל זה מציל מלפסול השטר, ומכל מקום אם העדים קיימים, ואין כתב ידן יוצא ממקום אחר, יכולים לחתום שטר אחר מזמן שני. ואם כתב ידם יוצא ממקום אחר, שוב אין נאמנים. מכל מקום המקבל מתנה נאמן לומר טעות היה, מיגו דאי בעי אמר: שטרא מעליא הוא ובשנת נ"ז קנו מידו.

סעיף י

שטר מוקדם דכתיב ביה מקמי חתימת סהדי שטרא דנן איכתיב ביום פלן ולא אחתים עד יום פלן כשר.

סעיף יא

אפילו ראו העדים שהלוה לו ואמר הלוה: כתבו וחתמו השטר ותנו ביד המלוה, אם לא היה שם קנין, כותבין בשטר יום שנמסר בו, ולא יום שהלוה לו.

סעיף יב

שטרי חוב המאוחרים כשרים שהרי הורע כחו של בעל השטר, שאינו טורף אלא מזמן השטר ואע"פ שלא כתבו בו שהוא מאוחר הרי זה כשר, במה דברים אמורים, שכתב בו דאקני, אבל אם לא כתוב בו דאקני פסולים, (וכן כתוב בס' רנ"ח) אלא אם כן מפורש וכתוב בו ואיחרנוהו.

סעיף יג

הא דשטרי חוב המאוחרים כשרים דוקא בשטרי הלוואה, אבל בשטרי מקח וממכר, אפילו מאוחרים פסולים, אלא אם כן (כתב) האיחור בפירוש. ואין לאחר שום שטר לכתחילה דמיחזי כשקרא (רבנו ירוחם נ"ד ח"ד).

סעיף יד

שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר, ואין חוששין שמא מוקדם הוא ובאחד בשבת או בי"א בתשרי נכתב, אלא מעמידין השטר על חזקתו, שהדבר ידוע שאין כותבין בשבת ולא ביום הכפורים, ולפיכך איחרוהו, ויש מי שאומר דאי אמר אשתבע לי, חייב לישבע. ודוקא בשטר מקויים אבל אם אינו מקויים על בעל השטר להביא ראיה.

סעיף טו

כל שטר הבא לפנינו אנו תולים שנמסר בזמן הכתוב בו חוץ מהיכא דאיתרע כגון שנפל, דכיון דאתיילד ביה ריעותא, אינו יכול לגבות בו עד שיביא ראיה שבא לידו בזמן הכתוב בו, אם אין בו קנין.

סעיף טז

אם נכתב בלילה ונחתם ביום שלאחריו כשר, שהיום הולך אחר הלילה. אבל נכתב ביום ונחתם בלילה פסול, במה דברים אמורים, כשאין עסוקין באותו ענין. אבל עסוקים באותו ענין כשר, ודוקא שלא לקח מיד בקנין, אבל לקח מיד בקנין אפילו לא חתמו אלא לזמן מרובה כשר, לפיכך עדים שראו הקנין ואיחרו לכתבו עד אחר זמן, אם זוכרים לזמן הקנין יכתבו הזמן מאותו יום, ואם לאו יכתבו מיום הכתיבה.

סעיף יז

יש מי שאומר דהא דאמרינן דעסוקין באותו ענין כשר היינו דוקא בשטרי הלואה, אבל בשטרי חיוב שהוא מתחייב בקנין או בשטר, לא.

סעיף יח

כשכותבין יום שקנו בו סומכין זמן הכתיבה לאותו יום, וכותבין קנינו מפלוני ביום פלוני וכתבנו ומסרנו ליד פלוני, וכשכותבים יום שעומדים בו, סומכים הכתיבה לאותו יום, שחותמים וכותבים: קנינו מפלוני וכתבנו וחתמנו ביום פלוני ומסרנו לפלוני, ואי לא מיחזי כשיקרא, (מיהו אם כתבו סתמא: במקום פלוני קנינו מפלוני לא מיחזי כשיקרא (ר' ירוחם נ"ד ח"ב, והוא טור מבעה"ת).

סעיף יט

אם אינם נזכרים ליום הקנין לא יאמרו ברור לנו שקנינו ממנו בתשרי ואין אנו יודעין בכמה ולפיכך נכתב מתחלת חשון, שזה מיחזי כשיקרא, יש מי שאומר שאם זוכרים שקנו ממנו בתחלת תשרי או באמצעו או בסופו יכתבו בשליש הראשון של חודש פלוני או באמצעו, או בשליש אחרון.

סעיף כ

מי שנמסרה להם עדות במדינה אחת וכתבו העדים במדינה אחרת, אין מזכירים בשטר מקום שנמסרה בו העדות, אלא מקום שכתבו בו חתימת ידם, ודוקא כשאין כותבין זמן הקנין, וכותבין זמן הכתיבה אבל אם זוכרים זמן הקנין, וכותבים אותו, אז יכתבו המקום שנעשה בו הקנין שאם יכתבו מקום הכתיבה, נמצאו משקרים ופסול, וכשכותבים מקום הכתיבה, כותבים כך: אמר לנו פלוני וכתבנו במקום פלוני, אבל כשכותבים מקום שנמסרו הדברים, כותבים: אמר לנו פלוני, או: קנינו מפלוני במקום פלוני וכתבנו וחתמנו ומסרנו לפלוני.

סעיף כא

הא דאמרינן שכותבים מקום הכתיבה אע"פ שקנו במקום אחר, דוקא שאין המטבע משתנה ממקום הקנין למקום הכתיבה, או אפילו אם משתנה, ובלבד שכתוב בשטר המטבע שיוצא במקום פלוני. אבל אם המטבע משתנה ממקום המסירה למקום הכתיבה, ואין כתוב בשטר (מטבע) היוצא במקום פלוני, לא יכתבו אלא שם מקום שמסרו הדברים שם, שמטבע אותו מקום נשתעבד. ואם יכתבו מקום אחר, היה משתעבד ממטבע היוצא במקום כתיבת השטר.

סעיף כב

שטר שאין כתוב בו מקום שנכתב בו כשר (ומוכח לעיל סימן מ"ב סי"ד).

סעיף כג

ראובן ושמעון שיש לכל אחד מהם שטר על לוי ובשל ראובן כתוב בכ"ה (נ"א: בה' בניסן) ובשל שמעון כתוב בניסן סתם ואין ללוי אלא שדה אחת שאין בה כדי חובות שניהם, נותנים אותה לראובן, דשמא שטר של שמעון היה בסוף ניסן, וכן אין שמעון יכול לטרוף מלקוחות שקנו מלוי מאייר ואילך, שיאמרו לו: זמנך מאחד בניסן, והנחנו לך מקום לגבות חובך, והוא אותו שדה שגבה ראובן, כי שלא כדין גבה שאתה מוקדם לו, לפיכך אם יכתבו הרשאה זה לזה יגבו מלקוחות שקנו מאייר ואילך.

סעיף כד

אע"פ שאין כתוב בשובר לא עידי השטר ולא זמנו, כיון שסכום המעות של השטר והשובר שוים, ממילא אמרינן שהשובר נכתב על אותו שטר.

סעיף כה

מי שהוציאו עליו שטר חוב בניסן סתם, והוציא במחילה שזמנה בי"ח בניסן יש כח מחילה זו לבטל החוב.

סעיף כו

ראובן הוציא שטר על שמעון שזמנו ביום כך, ושמעון הוציא שובר על שטר זה כתוב באותו יום בעצמו, יד בעל השטר על התחתונה.

סעיף כז

ראובן שהוציא שטר חוב על שמעון שזמנו חמשה בניסן ושמעון הוציא שובר שנכתב בחמשה בניסן כתוב בו שמחל ראובן לשמעון כל תביעות שהיו עליו עד אותו היום, ראובן גובה שטרו, דבלשון העולם עד ולא עד בכלל. אבל אם היה כתוב שמחל לו כל תביעות שיש לו עליו עד עכשיו, הוי ספק, ומספיקא לא מפקינן ממונא.

סעיף כח

שני שטרות שנעשו בשנה מעוברת אחד כתוב בו אדר סתם ואחר כתוב בו אדר שני ואין ללוה נכסים כנגד שניהם נותנים למי שכתוב בו אדר סתם. ואם בשניהם נכתב אדר סתם, הוי כמי שכתוב בשניהם אדר ראשון, ונותנין למי שזמנו קודם במספר ימי החדש. (ועיין בא"ח סי' תכ"ז כיצד כותבין ובאה"ע סי' קכ"ו). כל זמן הכתוב בשטר, כגון עד הפסח או עד הקציר דנים אותו כמו בנדרים.

סעיף כט

אם כתוב בשטר עד אחר הפסח, היינו עד שיעברו רוב הימים שבין פסח לעצרת עד (כאן) יום כ"א.