סימן עד: באיזה מקום ניתנה מלוה לפרוע וסדר הפרעון

 סעיף א

המלוה ניתן לתבוע בכל מקום (טור), אפילו הלוהו בישוב, יכול לתבעו במדבר ולכופו שיפרענו שם, אם יש לו כדי סיפוקו עד שיגיע לישוב וכדי לפרעו, ואם המלוה טוען ברי לי שיש לו כדי סיפוקו וכדי לפרעו, והלוה טוען שאין לו אלא כדי סיפוקו, ישבע היסת, אבל אם הלוה רוצה לפורעו במדבר, אם ירצה המלוה לא יקבל ממנו עד שיגיע לישוב, מאחר שהלוהו בישוב. ומיהו בכל מקום ישוב יכול לכופו לקבל אפילו אינו מקום המלוה ולא מקום הלוה ולא מקום שהלוהו, ואפילו יש כמה מדברות קודם שיגיעו למקומו, ושיירה חשובה מקום ישוב.

הגה: הלוהו במדבר יכול לכופו לקבל פרעונו במדבר. ואפילו הלוהו בישוב ואמר ליה הלוה אני רוצה לצאת למדבר ואמר ליה המלוה גם אני רוצה לצאת למדבר, הוו כאילו הלוהו במדבר וצריך לקבל במדבר (טור).

סעיף ב

קבע המלוה ללוה זמן ורוצה הלוה לפורעו כדי שלא יעמוד הממון באחריותו עד הזמן, והמלוה אינו רוצה לקבלו, אם הגיע הזמן אעפ"י שהלוה ממהר לפרוע חובו כדי להציל עצמו מהאונסים העתידים לבא, כמו חלוף המטבע וגזירת המסים והתשחורת (פירוש: עבודות של מלך כענין לא חמרא דחד מנהון שחרית), הדין עמו, שאין עתה הקלקלה נראית אף על פי שעתידה לבא למחר או בו ביום לאחר הפרעון, ואין לו להשגיח על תקלת חברו, אבל אם לא הגיע הזמן אם מצוי וניכר לעינים חילוף המטבע מיד וגזירת המסים והתשחורת, אינו יכול לכופו לקבל חובו קודם זמנו, אבל אם אין שם אחת מכל החששות האלה וכיוצא בו, אע"פ שאין המלוה רוצה לקבל חובו קודם הזמן כדי שלא יהיו באחריותו עד שיגיע הזמן, אין שומעין לו מפני שקביעות הזמן לתקנת הלוה היא.

סעיף ג

חוב דמשכונא דקא אכיל מיניה פירות באתרא דלא מסלקי עד שיגיע הזמן, כמי שלוקח פירות עד זמן דמי, ואם רצה אינו מקבל המעות קודם הזמן אלא אם כן מניח לו הפירות לאכול.

הגה: לוה שאמר למלוה: טול מעותיך והוא בזמן, והמלוה אינו רוצה לקבלם והם צרורים ומונחים ביד לוה ונגנבו או נאנסו, הלוה חייב לשלם, אבל בפקדון בכי האי גוונא פטור (ב"י מ"כ).

סעיף ד

המלוה את חברו לזמן ובא הלוה לפרעו תוך הזמן בפרוטרוט, דינר דינר, יש אומרים שאין המלוה יכול לעכב ולומר: תן לי כל חובי בפעם אחת, דאף פרעון של דינר דינר נקרא פרעון, אלא שיש למלוה תרעומת עליו, ומיהו אם משכן לו שדהו, או אפילו שתי שדות, אינו יכול לכופו שיחזיר לו חצי המשכונא בחצי המעות. (והוא הדין אם הגיע הזמן אינו צריך לקבל פרעון בפרוטרוט). (מרדכי פרק האומנין).

סעיף ה

המלוה את חברו על המשכון מטלטלין או קרקע ששוים יותר מחובו, ובא הלוה ואמר שיקח מהמשכונות כדי חובו ויחזיר לו את המותר, אין בדבריו כלום, והוא הדין אם אין המשכונות שוים יותר מהחוב, אינו יכול לכופו שיטלם בחובו ויחזיר לו שטרו.

סעיף ו

לוה שאמר כשהגיע זמן הפרעון: אין לי מעות ולא מטלטלים אלא קרקע טול אותו בחובך, והמלוה אומר: איני חפץ בקרקע ואני רוצה להמתין עד שיהיו לך מעות ואינך יכול לכופני שאקח קרקע כיון שאיני תובע חובי עכשיו, הדין עם המלוה.

סעיף ז

המלוה את חברו על המטבע ונפסל, אם יכול להוציאו במדינה אחרת ויש לו דרך לאותה מדינה, נותן לו ממטבע שהלוהו ואומר לו: לך והוציאו במקום פלוני, ואם אין לו דרך לשם (או שיש לו דרך לשם והמלכיות מקפידות שמחפשין על מי שמוליך מטבע הנפסל) (טור), נותן לו מטבע היוצא באותה שעה וכן בכתובה.

הגה: וכל זה שהתנה ליתן לו מעות, אבל אם לא התנה כלום, נותן לו מטבע שהלוהו בכל ענין (טור), ואם התנה ליתן לו מעות היוצאין בהוצאה, חייב ליתן לו מעות היוצא בכל ענין (מרדכי פרק הגוזל קמא), ואם תיקן המלך כיצד ישלמו החייבים, דינא דמלכותא דינא, וכפי מה שתיקן ישלם (מרדכי שם ר"י), ויש חולקין. (תשובת הרא"ש כלל ק"ג סי' א' ב') וע"ל סי' שס"ט בדין דינא דמלכותא, ועיין בית דין סימן קס"ה מדינין אלו.