סימן רנח: מתנה שכתוב בה לאחר מיתה אם יש בו זמן
סעיף א
שטר מתנה שכתוב בו שיקנה פלוני שדה פלונית לאחר מיתה, בין שהיה בשטר קנין בין שלא היה בו קנין, כיון שכתוב בו זמן ובזמן הזה חי היה, הזמן מוכיח שמחיים הקנה לו, (ואינו) זוכה אלא לאחר מיתה, שאילו היה בדעתו להקנות לו בשטר זה לאחר מיתה לא היה כותב בו זמן. לפיכך אע"פ שאין כתוב בו: מהיום ולאחר מיתה, קונה לאחר מיתה. (והוי כאילו כתב לו מהיום ולאחר מיתה, שנתבאר דינו סימן רנ"ז), וזה שכותבים בכל המתנות והממכרות מעכשיו, אע"פ שיש בשטר זמן, להרויח הדבר (כותבין) כן אע"פ שאינו צריך.
סעיף ב
וכן אם יש בו קנין קונה הגוף מיד אפילו אין בו זמן.
הגה: דכל קנין מעכשיו הוא, והא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו, היינו בכותב לו: לאחר מיתה, אבל בכותב לו לאחר שלשים יום, אין אומרים זמן של שטר מוכיח עליו, ולכן אם מת נותן או המקבל תוך ל', בטלה המתנה. והוא הדין דנותן יכול לחזור תוך ל' (טור בשם הרמ"ה), והא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו, היינו שצוה הנותן לכתוב זמן, או שצוה לעדים לעשות שטר מעליא, אבל צואה שלא נכתב בה זמן, רק לזכרון בעלמא, אין אומרים זמנו של שטר מוכיח עליו (ב"י בשם רשב"א ותשו' רמב"ן סימן ו ומהרי"ק שורש צ"ד), ויש אומרים דלאו דוקא זמנו של שטר אלא בעל פה נמי הזמן מוכיח (הר"ן ס"פ מי שאחזו).