סימן תיט: כיצד נפרעים לנזקים מהמזיק ומיורשיו
סעיף א
כשבית דין נזקקים לגבות לניזק מנכסי המזיק, גובין מהמטלטלין תחילה, ואם לא היו לו מטלטלין כלל, או שלא היו לו מטלטלין כנגד כל הנזק, גובין השאר מהקרקע המעולה שבנכסי המזיק, וכל זמן שימצא מטלטלין, ואפילו סובין, אין נזקקין לקרקע, ואפילו שיש לו כסף, יכול לפורעו בסובין, דכל מטלטלים מיטב נינהו. ושמין אותה כמו שיכול למוכרה מיד ובמקומו. וכשמשלם מהקרקע, אפילו היתה זבורית של מזיק טובה מעידית של ניזק אינו מקבל ממנו, אלא מגבין לו מעידית שבנכסי המזיק.
סעיף ב
אם יש למזיק שני עידית, אין הניזק יכול לומר לו: תן לי מעידית פלוני, אלא תלוי ברצון המזיק לתת לו איזה שירצה, אבל אם המזיק חפץ לתת לו העידית שבקש, אלא שהיא עתה בזול וממתין עד שתתייקר, ואומר אם תרצה אותה קח אותה כפי מה שהיא עתידה להתייקר, אין שומעין לו, אלא צריך ליתנה לו כפי מה ששוה עתה.
סעיף ג
מת המזיק קודם שיפרע מגבין לניזק מהמטלטלין של יתומים, ואם לא הניח מטלטלין, מגבין לו מזיבורית שבקרקעותיו, שכל הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא מהזיבורית.