סימן קכד: על מה נכתב הגט

 סעיף א

גט שכתבו על איסורי הנאה, כשר. (מיהו בדבר שצריך ביעור מן העולם וצריך שריפה, אם כתב עליו הגט, בטל) (הר"ן פ"ב דגיטין).

סעיף ב

כותבין הגט על דבר שיכול להזדייף, והוא שיתננו לה בעדי מסירה. כיצד, כותב על הנייר המחוק ועל הדפתרא ועל החרס ועל העלין ועל יד העבד ועל קרן הפרה, ומוסר לה העבד והפרה או שאר דברים בפני עדים. אבל לא יחתוך יד העבד וקרן הפרה ויתן לה, ואם כתב וחתך ונתן לה, אינו גט, משום דבעינן שלא תהא קציצה בין כתיבה לנתינה.

הגה: וכותבין על כל דבר תלוש (טור); ויש אומרים דוקא בדבר שהוא של קיימא, אבל אם כתב בעלה של בצלים או ירקות וכדומה לזה, פסול (הר"ן פ"ב). ולכתחלה יש לכותבו על קלף מתוקן לספר תורה, תפילין ומזוזות, אבל לא בעינן מעובד לשמו; אבל אין עכוב בדבר זה (כמ"ש בסדר גיטין) ואפילו אם נכתב על נייר שקורין פפי"ר, בכל כתב, כשר (גם זה שם, וע"ל ריש סימן קכ"ו).

סעיף ג

טוב לחתוך הנייר למדת הגט, שלא יצטרך לחתוך ממנו אחר כתיבה. ואם טעה הסופר לאחר שכתב קצתו ורוצה להתחיל באותו נייר עצמו, יחתוך תחילה המועט שכתב.

הגה: ואם כתבו על נייר גדול, וחתכו לאחר הכתיבה קודם הנתינה, פסול. אבל אם חתך ממנו מעט, כדי לייפותו, לא מיקרי קציצה (טור בשם הרא"ש). וכל שלא חתך ממנו הרבה יותר מכתיבת הגט, הוי כלייפותו (כן משמע בספר התרומות). אבל לכתחלה חותכין ממנו הכל קודם הכתיבה, אפילו הנקבים שעושין כדי לשרטט על ידן, ושאר הדברים, יחתוך הכל קודם השרטוט, דהשרטוט צורך כתיבה הוא (סדר גיטין). כתבו על ספר, אע"פ שיש בו ענינים אחרים, ונתן לה הכל, כשר (טור בשם העיטור).

סעיף ד

אין כותבין גט במחובר, אפילו יתן לה המחובר כמו שהוא, דבעינן ונתן בידה. ואפילו חתמו העדים אחר שתלשו, ואח"כ נתנו לה, אינו גט. ואם כתבו על העלה הזרוע בעציץ (פי' כעין חצי קדרה של חרס שזורעין בה) נקוב, אע"פ שנתן לה העציץ כולו, פסול, שמא יקטום.

הגה: והוא הדין בעציץ שאינו נקוב; ויש אומרים דכשאינו נקוב לא גזרינן שמא יקטום (תמצא מבואר ב' הסברות בב"י). אבל כותב הוא על חרסו של עציץ ונותן לה, והוא שיהיה עדי מסירה לפנינו; שחרס דבר המזדייף הוא.

סעיף ה

אין כותבין במחובר, אפילו טופס. כתב הטופס במחובר, ותלשו ואח"כ כתב התורף, וחתמו ונתנו לה, כשר.

סעיף ו

היה הגט חקוק על ידו של עבד בכתיבת קעקע והיה יוצא מתחת ידה והיו העדים חקוקים על ידו, הרי זו מגורשת אע"פ שאין שם עדי מסירה, שהרי אינו יכול להזדייף. ואם היו מוחזקים בעבד שהוא שלו, וגט חקוק על ידו והוא יוצא מתחת ידה, והיא אומרת: בעדים נמסר לי, הרי זו ספק מגורשת, שמא מעצמו נכנס לה, שהגודרות (פי' כל דבר המהלך בדרכים ובשוקים, שיתכן לומר מעצמו נכנס) אין להם חזקה.

הגה: ודוקא במקום שאין להם חזקה, אבל במקום שיש להם חזקה, מגורשת (ב"י ועיין בחשן המשפט בדיני חזקות).

סעיף ז

היה הגט חקוק על הטבלה, והעדים עליו, והוא יוצא מתחת ידה, ואומרת שנתנתו לו וחזר ונתנו לה, אע"פ שהם מוחזקים בטבלה שהיא שלה, הרי זו מגורשת, שהאשה עצמה כותבת את גיטה.

סעיף ח

חקק הגט על טס של זהב ונתנו לה ואמר לה: הרי זה גיטך וכתובתיך, הרי זו מגורשת ונתקבלה כתובתה בכדי שווי הטס.

הגה: אבל נתן לה סתם, הרי הכל שלה מכח נתינת הגט וצריך ליתן לה כתובתה משלם (וכן משמע בגמ' וכך כתב הר"ן).

סעיף ט

לא יתננו לה עד שתתייבש הכתיבה והחתימה יפה, פן יהא קרוי כתב שיכול להזדייף.