סימן קלח: דין נתינת הגט מידו

 סעיף א

אמר לה: טול גיטיך מעל גבי קרקע, אינו כלום. ואפילו היה מונח על גבי ידו והיא קרובה אליו ולקחתו משם אינו גט, כיון שלא סייע בנטילתו. אפילו היתה ידו סגורה והגט בתוכה, ופתח הוא ידו ונטלתו מתוכה, שסייע בנטילתו, אפילו הכי אינו גט, כיון שלא קירב גופו אליה. ואם הגט תחוב לו תחת חגורתו על מתניו, וצמצם מתניו ונתחלחלו והטה עצמו לה ונטלתו, קרי ביה שפיר ונתן (דברים כד, א ו-ג), אבל אם צמצם מתניו ולא הטה עצמו אליה, או שהטה עצמו ולא צמצם מתניו, לא הוי נתינה. ויש מי שאומר שאם היה קשור על ידו או על יריכו, והרכין לה בגופו והטה ידו עד ששלפה הגט מעליו, ואמר לה: הרי זה גיטיך, הרי זה גט.

סעיף ב

נתן הגט לידה ונשאר החוט שהוא קשור בו בידו, אם הקשר אמיץ עד שיכול לנתקו ולהביאו אצלו, אינה מגורשת. ואם לאו, מגורשת. ואם הקשר אמיץ שהיה יכול לנתקו ולהביאו אצלו אלו לא קפצה ידה, אלא מחמת שקפצה ידה אינו יכול לנתקו ולהביאה אצלו, לא הוי נתינה ואינה מגורשת; ויש מי שאומר שהיא מגורשת.

הגה: וכל זה לא מיירי אלא שקפצה ידה בלא רצון הבעל, אבל אם הבעל מצוה לה לקפוץ, ואפילו הושיט לה הגט והיא לקחה אותו בצד הב', הוי גט, כן נראה לי.

סעיף ג

נתן הגט כשהיא ישנה, וננערה, והרי הוא בידה, ואמר לה: הרי זה גיטך, אין צריך לחזור וליטלו מידה וליתנו לה. אבל אם לא אמר לה: הרי זה גיטך, אפילו אמר לעדים: ראו גט שאני נותן לה, אינו כלום, כיון שהיא היתה ישנה. וכן אם נפל מידה בעודה ישנה, אף על פי שחזרה ולקחתו, אינו גט עד שיחזור ויתננו לה ויאמר לה: הרי זה גיטך.

הגה: נתן גיטה בחצירה בשעת שהיא ישנה, יש אומרים דלא הוי גט; אבל ביד שלוחה, לכולי עלמא הוי גט (ב"י בשם הר"ן והרשב"א).

סעיף ד

אמר לעדים: ראו גט שאני נותן לאשתי. ואמר לה בשעת שמסרו לה: כנסי שטר חוב זה, הרי זה גט אף על פי שלא אמר: הרי זה גיטך. ויש מי שאומר דהני מילי באומר לעדים שלא בפניה, אבל אם אמר בפניה, ובשעה שמסרו לה אמר לה: כנסי שטר חוב זה, הרי זו ספק מגורשת. אבל אם לא אמר תחלה: ראו גט זה שאני נותן לה, ואמר לה: כנסי שטר חוב זה, צריך לומר לה: הרי זה גיטיך, אבל אינו צריך ליטלו ממנה ולחזור וליתנו לה. ויש מי שאומר דהני מילי באומר: כנסי שטר חוב זה, אבל אם אמר לה: זכי בשטר חוב זה, אין לה תקנה עד שיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה: הרי זה גיטיך.