סימן כ: באיזה ביאה חייב הבא על הערוה
סעיף א
הבא על אחת מן העריות דרך איברים, או שחבק ונשק ונהנה בקירוב בשר, הרי זה לוקה וחשוד על העריות.
הגה: והבא עליה, בין כדרכה בין שלא כדרכה, כיון שהערה בה דהיינו שהכניס העטרה, חייב עליה מיתה או כרת. ואין צריכין לראות כמכחול בשפופרת, אלא משיראו העדים אותם דבוקים זה בזה כדרך המנאפים, נהרגים על זה (טור), והאשה נאסרת על בעלה (נ"י פ' שני דיבמות). אשה גדולה שבא עליה קטן פחות מבן ט' שנים, אינה חייבת מיתה על ידו (טור). ונראה לי דהוא הדין אינה נאסרת על בעלה. ולכן כתב הרב בעל הטורים הרבה דינים אימתי חייבים מיתה או לא, נפקא מינה בזמן הזה באיזה ביאה אשה נאסרת על בעלה, ועיין בפנים. אשה פחותה מבת שלש, אין ביאתה ביאה (טור), דכל פחותה משלש שנים אין ביאתה ביאה ובתוליה חוזרין (בהגהות דיבמות). אפילו נתעברו השנים, בתוליה חוזרין (דברי הרב מהירושלמי).
סעיף ב
נשים המסוללות (פי' המשחקות ומתחככות) זו בזו, אסור, ממעשה ארץ מצרים (ויקרא יח, ג) שהוזהרנו עליו. וראוי להכותן מכת מרדות, הואיל ועשו איסור. ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה, ומונע הנשים הידועות בכך מלהכנס לה ומלצאת היא אליהן.