סימן כה: לגדור גדר ושלא להרבות בתשמיש וכיצד יתנהג בשעת תשמיש

 סעיף א

ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה, כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה. ויזהר מהייחוד שהוא הגורם הגדול. וכן ינהוג להתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי עגבים (פירוש דברי שחוק וחשק). ולא ישב בלא אשה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתירה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מהחכמה.

סעיף ב

ולא יקל ראשו עם אשתו ולא ינבל פיו בדברי הבאי, אפילו בינו לבינה. הרי הכתוב אומר: מגיד לאדם מה שחו (עמוס ד, יג) אמרו חכמים ז"ל: אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין. ואל יספר עמה בשעת תשמיש ולא קודם לכן, כדי שלא יתן דעתו באשה אחרת, ואם ספר עמה ושמש מיד, עליו נאמר: מגיד לאדם מה שחו (עמוס ד, יג) אבל בענייני תשמיש יכול לספר עמה, כדי להרבות תאותו, או אם היה לו כעס עמה וצריך לרצותה שתתפייס, יכול לספר עמה כדי לרצותה.

הגה: ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, או דרך אברים ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה (טור). ויש מקילין ואומרים שמותר שלא כדרכה אפילו אם הוציא זרע, אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך (גם זה טור בשם ר"י). ואע"פ שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (דברי הרב).

ולא ירבה בתשמיש להיות מצוי אצלה תמיד, שדבר זה פגום הוא מאד ומעשה בורות הוא, אלא כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח, ובלבד שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו. ואף כשישמש בשעת העונה לא יכוין להנאתו, אלא כאדם הפורע חובו שהוא חייב בעונתה, ולקיים מצות בוראו בפריה ורביה, ושיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל. ולא יבעול אלא מרצונה, ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה. ויהיה צנוע מאד בשעת תשמיש. ולא ישמש בפני שום מין אדם, אפילו קטן, אלא אם כן הוא תינוק שאינו יודע לדבר.

סעיף ג

לא ישמש בתחלת הלילה ולא בסופה, אלא באמצעה.

סעיף ד

אסור לשמש בשוקים וברחובות ובגנים ובפרדסים, אלא בבית דירה, שלא יראה כזנות וירגילו עצמם לידי זנות; והבועל את אשתו במקומות אלו, מכין אותו מכת מרדות.

סעיף ה

אסור לאדם לשמש מטתו לאור הנר, ואפילו ע"י האפלת טלית. הרי שהיתה שבת, ולא היה לו בית אחר, והיה הנר דלוק, לא ישמש כלל. וכן אסור לשמש מטתו ביום, שעזות פנים היא לו. (ועיין באורח חיים סי' ר"מ סעיף י"א וסי' שט"ו סעיף א').

סעיף ו

אסור לשמש בשני רעבון, אלא לחשוכי בנים.

סעיף ז

אכסנאי אל ישמש עד שיבא לביתו.

סעיף ח

לא יבא על אשתו והיא שנואה לו בשעת תשמיש. וכן אם גמר בלבו לגרשה, אע"פ שאינה שנואה לו, לא יבא עליה.

סעיף ט

לא יבא עליה והוא או היא שכורים.

סעיף י

לא ישמש עם אשתו ליתן דעתו על אחרת, אפילו שתיהן נשיו. (ועיין עוד מדינים אלו באורח חיים סי' ר"מ).