סימן לב: כיצד האשה מתקדשת בשטר
סעיף א
בשטר כיצד, כותב לה על הנייר או על החרס, אע"פ שאין בו שוה פרוטה, הרי את מקודשת לי, ונותנו לה בפני עדים. וצריך שיכתוב אותו לשם האשה המתקדשת, כמו בגט. ואם כתבו שלא לשמה, אינה מקודשת. ואינו כותבו אלא לדעתה; ואם כתבו שלא לדעתה, הרי זו ספק מקודשת.
סעיף ב
אף על פי שהשטר פסול לקדש בו, שמין את הנייר, אם יש בו שוה פרוטה, מקודשת. ואם לאו, הרי זו ספק מקודשת.
סעיף ג
אם היא קטנה או נערה ומקדש על ידי אביה בשטר, כותב: בתך מקודשת לי.
סעיף ד
ויש מי שאומר שצריך שיזכיר שמות האיש והאשה בשטר קדושין, כשם שצריך להזכירם בגט.
הגה: כתבו על דבר המחובר לקרקע או על איסורי הנאה, יש אומרים שהוא פסול (המ"מ פ"ג דאישות), ויש מכשירים (הרשב"א סי' תר"ג). ואין צריך לכתוב זמן בשטר קידושין (רבינו ירוחם). כתבו בכתב ידו ואין עליו עד, מקודשת מספק (נ"י פ"ד אחין). נתן לה שטר ואמר: על מנת שהנייר שלי, אינה מקודשת (הר"ן פ"ק דקדושין).