סימן קנט: יבמה שנתקדשה לזר אם יש זיקה לאסור בקרובותיו

 סעיף א

הזקוקה ליבם שנתקדשה לאחר בשוגג, נותן לה הזר שקידשה גט, ויבמה מייבם או חולץ. אם היה יבמה כהן, שאינו יכול לישא גרושה, תצא מהזר בגט, כדי שלא יהא חוטא נשכר, וחולץ לה יבמה. ואם חזר הזר שגירשה מהאירוסין, ונשאה אחר שחלץ לה יבמה, אין מוציאין אותה מידו.

הגה: ויש אומרים דאפילו חזר ונשאה, מוציאין אותה מידו, הואיל ונתקדשה לו באיסור. ודוקא אם קדשה במזיד, אבל אם קדשה בשוגג, שלא ידעו שהיה לה יבם, אם רוצה היבם ליבם, צריך המקדש לגרשה; ואם רוצה היבם לחלוץ, חולץ לה ונשאת למקדש, וצריך לחזור ולקדש אותה אחר שחלץ לה יבמה (ר"ת); וכן נראה לי עיקר. ויש אומרים דוקא בשוגג גמור, שלא ידעו שיש כאן יבם. אבל היה כאן יבם, אלא שהיה סבורה שמת, כי כן יצא הקול, תצא מן המקדש (ת"ה סי' רכ"ב).

סעיף ב

נשאת לזר, אפילו בשוגג, מוציאה בגט, ואפילו היו לו בנים ממנה; ונאסרה עליו ועל יבמה, וי"ג דרכים שנתבארו בסימן י"ז בה, אלא שאין הולד ממזר. ויש אומרים שהוא ממזר מדרבנן. ויבמה חולץ לה, ואחר כך תהיה מותרת לאחרים (ועיין לעיל סימן קנ"ז סעיף ד').

סעיף ג

שומרת יבם שזינתה, לא נאסרה על יבמה, אם הוא ישראל. (ויש אומרים דאסורה לבועל משום קנסא) (נ"י פרק האשה).

סעיף ד

נתיבמה בטעות, כגון ששמעה שמת בעלה, ואחר כך בא; אם היתה נשואתו, אינה צריכה גט מהיבם, (ומותרת לבעלה) (טור). ואם היתה ארוסתו, צריכה גט מהיבם (ואסורה לבעלה).

סעיף ה

היבם אסור בקרובות זקוקתו, אפילו מתה קודם שייבם או יחלוץ, בין שהוא יבם אחד, בין שהם שני יבמים.

הגה: (ואפילו ספק אם זקוקה או לא, אזלינן לחומרא) (טור). לפיכך אם קידש אחד מהם אחות זקוקתו, אסור לו לכנסה, מפני שהיא כאחות ארוסתו, עד שייבם אחיו או יחלוץ לזקוקה ותפקע הזיקה. ויש אומרים דדוקא בקידשה, אבל אם כנסה, פקעה לה זיקה ומותר לבא עליה קודם שייבם או יחלוץ אחיו.

הגה: ויש אומרים דעכשיו בזמן הזה דאיכא חרם ר"ג שלא לשאת שתי נשים, אם נפלה לאחד שומרת יבם, אסור לישא אחרת עד שיחלוץ ליבמתו (ר"י מינץ). ודוקא שלא היתה משודכת לו כבר, אבל הם היתה משודכת לו כבר, מותר לכנסה (הגהות מרדכי דכתובות).

סעיף ו

קידש אשה, ואח"כ מת אחיו שהיה נשוי אחותה, כונס את אשתו.

סעיף ז

קידש אחות זקוקתו, ואחר כך מת אחיו שהיתה גם כן זקוקה לו, ולא נשארה זקוקה אלא לזה, מוציא ארוסתו בגט ואת היבמה בחליצה; ואם מתה (ארוסתו, חוזרת) היבמה להיתירה, רצה חולץ רצה מיבם.