סימן שסב: איזה מחיצה קרויה מחיצה לטלטל
סעיף א
כל מחיצה שלא נעשית לדור בתוכה, אלא לצניעות או לשמור מה שיתנו בתוכה או לישב בה כדי לשמור השדות, היא מחיצה לטלטל מה שבתוכה, אבל אינה מחיצה לעשות מה שבתוכה מוקף לדירה אם הוא יותר מב' סאתים. הילכך אילן שענפיו יורדים למטה, אם אינם גבוהים שלשה מן הארץ ועיקרן במקום שמחוברין לאילן הוא גבוה עשרה, חשוב מחיצה ומותר לטלטל בכולו; והוא שימלא האויר שבין הענפים בעצים או בקש, ויקשור הענפים שלא ינידם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, אינה מחיצה. ודוקא עד בית סאתים, אבל יותר מבית סאתים, לא, אפילו נטעו לכך כיון שאינו עשוי לדור בתוכו אלא להסתופף בצלו לשמור השדות.
סעיף ב
תל שגבוה חמשה והשלימו לעשרה, שעשה עליו מחיצה גבוה חמשה, חשובה מחיצה לטלטל ולכל דבר.
סעיף ג
מחיצה העומדת מאליה דהיינו שלא נעשית לשם מחיצה, כשרה. מחיצה שנעשית בשבת, כשרה והני מילי שנעשית בשבת בשוגג, אבל במזיד הויא מחיצה להחמיר לחייב הזורק מרשות הרבים לתוכה אבל לא להתיר לטלטל בתוכה. והני מילי שלא היה שם מחיצה תחלה, אבל היתה שם והסירה וחזרה ונעשית, אפילו במזיד, חזרה להתירה הראשון. כגון שנים או שלשה שהקיפו במחצלאות סביבותיהם ברשות הרבים, והבדילו גם ביניהם במחצלאות ועירבו יחד, מותרים לטלטל מזה לזה. נגללו המחצלאות, נאסרו. חזרו ונתפרסו, אפילו במזיד, חזרו להיתרן הראשון.
סעיף ד
ספינה, מותר לטלטל בכולה, אפילו היא יותר מבית סאתים, דחשיב' מוקפת לדירה (וע"ל סי' שס"ו וסוף סימן שפ"ב). כפאה לדור תחתיה, הוי רשות היחיד אף עליה. כפאה לזופתה, אין מטלטלין בה אלא בד' אמות אם הוא יותר מסאתים.
סעיף ה
בכל עושים מחיצה, בכלים ובאוכפות, בין של ערב לבד כגון של חבלים, או של שתי לבד כגון קנים נעוצים בארץ, ומותרים עד סאתים אפילו ליחיד בישוב, ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו ובין קנה לחבירו ג' טפחים; ואפילו בבעלי חיים, ובלבד שיהו כפותים, ואפילו באנשים שעומדים זה אצל זה בפחות מג', ואפילו כשהם מהלכים חשובים מחיצה וביניהם רשות היחיד; והוא שלא ידעו שהועמדו לשם מחיצה; ואפילו אחת מהם יודע, אסור. ואפילו אם לא הודיעם שעושה מחיצה עתה, אם קרוב הדבר שידעו, כגון שעשה מהם מחיצה פעם אחת לא יעשה מהם מחיצה עוד.
סעיף ו
אם באו מתחלה שלא לדעת, אע"פ שאחר כך הרגישו, אין לחוש.
סעיף ז
יש מי שאומר שלא יעמיד אותם אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה זו, אלא יעמיד אותם אחר שלא לדעתו.
הגה: ואין לעשות מחיצה של בני אדם רק בשעת הצורך ובשעת הדחק. ואם שכח דבר אחד ברשות הרבים, יותר עדיף להוליך שם תינוקות שיביאו הדבר בלא מחיצה מלעשות מחיצה של בני אדם ושיביאנו גדול (ב"י בשם שבולי הלקט סמ"ג וס"ה).
סעיף ח
פרוץ מרובה על העומד, אסור אלא אם כן כל פרצה מהם פחותה מג' טפחים.
סעיף ט
פרוץ כעומד, מותר בין בשתי בין בערב; ובלבד שלא יהא במקום א' פרוץ יותר מעשר. אבל עד עשר אמות מותר, מפני שהיא כפתח.
סעיף י
אם עשה צורת פתח, אפילו לפרצה יתירה מעשר, מותר. ואפילו לא נעץ אלא ארבע קונדיסין בארבע רוחות ועשה צורת פתח על גביהן, מותר. והני מילי בחצר ומבוי שיש בהם דיורין, אבל בבקעה לא מהני בשביל הרוחות על ידי צורת פתח. ולהרמב"ם אין צורת הפתח מועיל לפרצה יותר מעשר, אלא אם כן עומד מרובה על הפרוץ (ואז מהני אפילו בבקעה בכל הרוחות) (ב"י בשם סמ"ג וסמ"ק).
סעיף יא
מהו צורת פתח, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, אפילו אינו נוגע בהן אלא שיש ביניהם כמה אמות, ובלבד שיהא גובה הקנים שמכאן ומכאן י' טפחים ויהיו מכוונים כנגד קנה העליון. ואם חיבר הקנה העליון לשני הקנים, או לא' מהן מן הצד, לא מהני. וצריך שיהיו הקנים שבצדדים חזקים לקבל דלת כל שהוא, אפילו של קש או של קנים; אבל קנה שעל גבן סגי בכל שהוא, ואפילו גמר מהני.
סעיף יב
כיפה (פי' שער העשוי ככיפה, רש"י), אם יש ברגליה, דהיינו קודם שהתחיל להתעגל, י' טפחים, מותרת משום צורת פתח.