סימן תקנט: מנהגי תשעה באב ודין מילה בתשעה באב
סעיף א
אם חל תשעה באב במוצאי שבת, אין אומרים צדקתך במנחה בשבת.
הגה: ומבדילין בלילה בתפלה כשאר מוצאי שבת (הגהות מרדכי הלכות ט' באב), ואם שכח מלהבדיל ע"ל סי' רצ"ד (סעיף ג'); ומתפללים בנחת ודרך בכי כאבלים, וכן עושים בקריאת איכה (הגהות מיימוני), ובכל איכה מגביה קולו יותר (מהרי"ל), וכשמגיע החזן לפסוק: השיבנו, אומרים אותו הקהל בקול רם, ואח"כ מסיים החזן וחוזר הקהל ואומרים: השיבנו, בקול רם, וכן החזן (הגהות מיימוני).
סעיף ב
בליל תשעה באב (מתפללים ערבית ואומרים איכה וקינות) (הגהות מיימוני ומהרי"ל); ואומר אחר קינות ואיכה, סדר קדושה, ומתחיל מואתה קדוש, ואם חל במוצאי שבת אין אומרים ויהי נועם.
הגה: ולא למנצח בנגינות ולא ויתן לך (כל בו), ומסירין הפרוכת מלפני הארון על שם בצע אמרתו (איכה ב, יז) (מנהגים).
סעיף ג
ליל תשעה באב ויומו, יושבים בבית הכנסת לארץ עד תפלת מנחה (ועכשיו נהגו לישב על ספסליהם מיד אחר שיצאו מבית הכסא שחרית, ומאריכין עם הקינות עד מעט קודם חצות). אין מדליקין נרות בלילה, כי אם נר אחד לומר לאורו קינות ואיכה.
סעיף ד
אין אומרים תחנון (ולא סליחות) (הגהות אשירי) בתשעה באב, ואין נופלים על פניהם משום דמקרי מועד.
הגה: וקורין בתורה כי תוליד בנים, ומפטירין בירמיה אסוף אסיפם. וכל הקדישים שאומרים אחר איכה עד שיוצאים למחר מבהכנ"ס, אין אומרים תתקבל. ואין אומרים אל ארך אפים (טור ומנהגים), ולא למנצח (מנהגים), ולא פטום הקטורת (מרדכי). ואין צריך לשנות מקומו בתשעה באב.
סעיף ה
בשעת הקינות אסור לספר דבר ולצאת חוץ, כדי שלא יפסיק לבו מן האבל; וכל שכן שלא לשיח עם עובד כוכבים (ונוהגין לומר קצת נחמה אחר הקינות לפסוק בנחמה) (הגהות מיימוני).
סעיף ו
אם יש אבל בעיר, הולך בלילה לבית הכנסת וגם ביום עד שיגמרו הקינות.
סעיף ז
אם יש תינוק למול, מלין אותו אחר שגומרים הקינות; ויש ממתינין למולו עד אחר חצות, ומברכים ברכת המילה בלא בשמים (והמנהג כסברא ראשונה). ואם היולדת מצויה במקום המילה, יברך על הכוס ותשתה ממנו היולדת; והוא שתשמע הברכה ולא תפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס; ואם אינה שם, יברך על הכוס ויטעים לתינוקות.
סעיף ח
בעל ברית לובש בגדים אחרים, אך לא לבנים ממש.
הגה: ואבי הבן, והמוהל, והסנדק כולם נקראים בעלי ברית (ב"י) ומותרים ללבוש בגדי שבת לאחר שגמרו הקינות ובאין למול התינוק, אבל לא ילבשו לבנים (מהרי"ל).
סעיף ט
ט' באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון, בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול, ורוחץ, ואינו משלים תעניתו לפי שיום טוב שלו הוא.
סעיף י
נוהגים שלא לשחוט ושלא להכין צורכי סעודה עד אחר חצות.
הגה: והולכים על הקברות מיד כשהולכים מבית הכנסת (ב"י בשם תוס'), ואם אירע מת בט' באב אין אומרים צדוק הדין (תשב"ץ).