יום טוב (סעיפים 254-263)
מתוך: דיני צבא ומלחמה
תוכן המאמר:
מלאכה ביום טוב
תפילות החגים
מלאכה ביום טוב
כל מלאכה האסורה בשבת, אסורה ביום טוב. חוץ ממלאכת אוכל נפש, וחוץ מהוצאה והבערה, וכן מכשירי אוכל נפש שאי אפשר היה לעשותם מאתמול. (תצה, א)
254. אוכל נפש
מותר לאפות ולבשל ביום טוב לצורך אותו יום, אך לא לצורך מחר, ואפילו מחר יהיה שבת או יו"ט אחר (2 ימים של ר"ה). מותר לשים בסיר כדי לבשל כאחת כמות גדולה יותר ממה שצריך כרגע. לכן מותר לבשל סיר גדול של תה, גם אם צריך לשתות כמות קטנה, אבל אסור להוסיף לסיר העומד על האש. (תקג, א-ב). אסור לבשל ביום טוב בשביל נכרי. ואם יש צורך לבשל בשביל חייל שאינו בן ברית, יבשל בסיר אחד, כאילו מבשל לצורך חול. (תקיב, א. מ"ב ב).
את התבלינים מותר למדוד, אם דרך למודדם בחול, ואפילו מדידה בכלי מידה מותרת, כדי שלא ייפגם טעם התבשיל. אך אין לשקול את המצרכים העיקריים שבתבשיל, כי לא יתקלקל התבשיל אם הכמות לא תהיה מדויקת. (תקד, ד; מ"ב כא-כב).
פירות שנשרו מן העץ ביום טוב, הם מוקצה ואסור לטלטלם. (תקטו, ב).
חכמים אסרו לבשל מיום טוב לשבת הסמוכה לו, כדי שלא יטעה ויבשל מיום טוב לחול הסמוך לו. אבל אם התחיל לבשל לשבת כבר בערב יום טוב – לא אסרו חכמים להוסיף ולבשל ביום טוב לצורך השבת. התחלת בישול זו היא הקרויה "עירוב תבשילין". (ביצה טו.)
דרך עשיית "עירוב תבשילין" היא זו: לוקח מערב יום טוב כביצה (58 סמ"ק) פת, וכזית (30 סמ"ק) תבשיל הראוי ללפת בו את הפת (תקכז, ב-ד). מברך "על מצוות עירוב", ואומר את הנוסח שבסידור. אם אינו מבין ארמית, יאמר בעברית:
"בעירוב זה יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".
הפת והתבשיל שהוכנו מערב יום טוב יישמרו לצורך אכילה בשבת; ובגלל התחלת ההכנה לשבת מערב יום טוב, מותר להמשיך ביום טוב ולבשל לשבת. אם נאכל התבשיל ביום טוב – אסור מאותו רגע לבשל לצורך השבת. (תקכז, טו).
העירוב מכיל פת ותבשיל. הפת מתירה אפיה בחג לצורך שבת, והתבשיל בישול. אם אינו מעונין לאפות – יכול לערב בתבשיל בלבד. (תקכז, מ"ב ו).
המניח עירוב בשביל אחרים, מזכה להם את התבשילים ע"י אחר שיגביה את התבשילים ועל ידי כך יקנה אותם להם. (תקכז, י-יב).
256. הוצאה מרשות לרשות
כל דבר שיש בהוצאתו צורך קצת, ואפילו אינו צורך אוכל נפש, מותר להוציאו ביום טוב מרשות לרשות, שמתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש, הותרה לכל צורך שהוא. (תקיח, א). לכן מותר לטלטל את מפתח הקיטבג, או להחזיר את הסידור מבית הכנסת וכדומה. ומכל מקום יש להדר להתקין ליו"ט חוט עירוב ועירוב חצרות. (תקיח שה"צ כב) ולא יברך עליו. (תקכח שה"צ א).
דין עירוב תחומין נוהג ביום טוב כבשבת. ראה פרטיו בסעיף 214-218. אין להניח עירוב תחומין ביום ו' שהוא יו"ט, בשביל השבת. (תקכח, א-ב).
257. הבערה וכיבוי
מותר להבעיר אש ע"י הבערה מאש קיימת, אבל אסור ליצור אש חדשה. לכן: אסור להדליק גפרור ע"י שפשוף או ע"י זכוכית מגדלת. אסור להדליק חשמל. אבל מותר להבעיר אש באמצעות גפרור משלהבת קיימת, ומותר להדליק גפרור ע"י החזקתו מעל גליל זכוכית של מנורת נפט או שלהבת גז. (שש"כ יב, ב תקב, א מ"ב).
העברת אש מותרת רק לצורך יום-טוב: בישול, חימום, מאור, עישון (למעשנים!). לכבוד בית הכנסת מותר להדליק נרות גם שלא לצורך אורם. (תקיד, ה). המבעיר פנס רוח למאור, יסיר את הפחם שבראש הפתילה לפני ההדלקה, ולא שעה שהנר דלוק. (תקד, י מ"ב מז).
אסור לכבות אש ביום טוב. ולכן יש להניח גפרור בוער, ולא לזרקו אם יכבה בגלל זה. (תקיא,ד. בה"ל). אין לנער את האפר שבקצה הסיגריה, אלא יעשן כדרכו, והאפר ייפול מאליו. אין לפתוח את שסתום הפרימוס כדי להפסיק את לחץ האוויר, והאש תכבה בשל כך. אבל מותר לנקות פרימוס דולק במחט. (שש"כ יב, ד).
הקטנת להבה גם היא בכלל כיבוי. הרוצה להדליק כיריים של גז, או מנורת לוקס, יקבע את הכפתור על אש נמוכה, ואחר כך, אם ירצה, יגדיל את הלהבה. מותר להקטין את האש כאשר יש חשש שהאוכל יישרף בגלל החום, ואין אפשרות להעביר את הסיר ללהבה נמוכה יותר. (תקיד, א מ"ב ז בה"ל "מיד"). מותר להקטין להבה של פנס רוח כשיש חשש שהזכוכית תתנפץ והאור ייפגם בגלל גובה הלהבות. (שש"כ יב, ה).
אסור להדליק ולכבות חשמל. אסור להגדיל את החום בכיריים חשמליים, אבל מותר להקטינו אם יש חשש שהאוכל יישרף בגלל החום, ואין להבה אחרת קטנה יותר.
258. מוקצה
מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש: לדוגמה – מותר לטלטל ארנק כסף כדי להוציא ממנו מפתח של מחסן מזון. אבל אסור לאכול מוקצה, כמו ביצה שנולדה ביום טוב, או פרי שנשר מן העץ ביום טוב. כן אסור להשתמש בחפץ מוקצה, כמו לפצח אגוזים באבן. (שש"כ יז, יט).
כלי שמלאכתו בשבת לאיסור, וביום טוב שימושו מותר, לדוגמה: גפרורים, מנורה – מותר לטלטלם ביום טוב. (שש"כ יז,יט וע"ע יב,יז).
תפילות החגים
בחלק מהחגים אומרים הלל שלם: ראשון של פסח, שבועות, שמונה ימי הסוכות ושמיני עצרת ושמונת ימי החנוכה, יום העצמאות וכ"ח אייר, וסימנם: אאחחא"א. בששת ימי הפסח, ובראש חודש, אומרים חצי הלל. האשכנזים וחלק מהספרדים מברכים גם על חצי הלל "לקרוא את ההלל". יש ספרדים שאינם מברכים אלא על הלל שלם, ויש שמברכים על חצי הלל "לקרוא", ועל הלל שלם "לגמור את ההלל".
שכח יעלה ויבוא בתפילה, ונזכר לאחר –
- ברוך אתה [ה' המחזיר שכינתו] – אומר במקום בו נזכר.
- ברוך אתה ה' [המחזיר שכינתו] – מסיים הברכה, אומר יעלה ויבוא, וממשיך "מודים".
- "מודים", ולפני שעקר רגליו – חוזר ל"רצה".
- שעקר רגליו – חוזר ומתפלל. (תכב, א).
יוצא מהכלל: ערבית של ראש חודש, שאם אמר "ה'" ממשיך בלא יעלה ויבוא. (שם מ"ב ב).
המסופק אם אמר יעלה ויבוא – חוזר. נזכר אחרי מוסף – יחזור ויתפלל (ויתנה שאם הוא פטור תחשב לו תפילתו השניה לנדבה). (תכ"ב, א; מ"ב ד).
261. שכח יעלה ויבוא בברכת המזון
בשלוש רגלים – אם נזכר לפני ברכה רביעית ("הא-ל אבינו") – אומר "ברוך אתה ה' אמ"ה אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה, את חג המצות/שבועות/סוכות הזה, בא"ה מקדש ישראל והזמנים. בשתי סעודות ראשונות של חג, אם נזכר לאחר שהתחיל ברכה רביעית – חוזר לראש ברכת המזון. בשאר הסעודות ממשיך. (קפח, ו מ"ב).
בראש השנה – נזכר לפני ברכה רביעית אומר "... אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל, את יום הזיכרון הזה. בא"י מקדש ישראל ויום הזיכרון". בשתי סעודות ראשונות, נזכר לאחר שהתחיל ברכה רביעית – חוזר ומברך. בשאר הסעודות ממשיך. (שם מ"ב יט).
בראש חודש או בחול המועד – נזכר לפני ברכה רביעית אומר "... אשר נתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזיכרון"/"אשר נתן מועדים לעמו ישראל לששון ולשמחה". נזכר לאחר שהתחיל ברכה רביעית – אינו חוזר. (קפח, ז).
262. על הנסים
בשמונת ימי החנוכה ובפורים אומרים "על הנסים". בתפילה – בברכת "מודים". בברכת המזון – בברכת הארץ.
שכח ולא אמר על הנסים בתפילה או בברכת המזון – אם עדיין לא הזכיר שם ה' שבסוף הברכה, יחזור ויאמרה. הזכיר שם ה' – אינו חוזר. סיים ולא אמר "על הנסים" – בתפילה יאמרה דרך בקשה אחרי התפילה; בברכת המזון, יוסיף ב"הרחמן" – "הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מתתיהו/מרדכי" וכו'. (תרפב,א).
263. טעויות בתפילת המועדים
טעה והחליף מועד במועד: פסח במקום שבועות, סוכות במקום שמיני עצרת – חוזר ומתפלל או חוזר ומקדש (יב"א ד או"ח נא) טעויות נוספות, ראה סעיף 159.