כהנים (סעיפים 105-106)
מתוך: דיני צבא ומלחמה
105. איסור טומאה
הכהן מוזהר שלא להיטמא למת, שנאמר "לנפש לא יטמא בעמיו" (ויקרא כא, א). ופירשו חכמים, כי "לנפש" מלמד שלא רק למת אסור לו להיטמא, אלא גם לכל טומאה היוצאת מהמת: כזית בשר, אבר מן המת, עצם כשעורה, כניסה לחדר שיש בו אבר מן המת, ועוד. מדרבנן מוזהר הוא גם על נגיעה בבד של אוהל מבחוץ, אם יש באוהל מת (חכ"א קנט, ט).
אדם נטמא כאשר נגע במת, נשא את המת, היה בחדר או באוהל עם המת, או עבר מעל מת. לכן – אסור לחייל כהן להימצא במרפאה יחידתית כאשר מובא לשם חלל, גם אם אין הכהן נוגע בו. הכהן רשאי להימצא שם רק בתפקיד חיוני שאין לו מחליף, או אם הוא חולה וטלטולו עשוי להחמיר את מחלתו. ומוטב להניח את החלל בחדר שדלתותיו וחלונותיו סגורים). (וע' שו"ת ח"ס יו"ד שלט).
אסור לכהן להיכנס לתוך 4 אמות של קבר. (יו"ד שעא, ה בה"ט). לכן לא יכנס כהן לבית קברות אלא אם השביל שהולך בו רחוק 4 אמות (1.92 מטר) מהקברים. (כניסה לבית קברות לקיצור הדרך – אם אין הכרח בדבר – אינה נאה גם לישראל.) (יו"ד שס"ח, א).
ראוי לכהן להימנע מללכת על קברי נכרים. (יו"ד שעב, ב). לכתחילה רצוי גם שלא להיכנס ל-4 אמות של קבר (יו"ד שעא, פ"ת יג). בשעת הדחק רשאי כהן אפילו ללכת על קברים של נכרים, אבל בשום עניין אסור לו לשאת או לגעת בגוויית נכרי. (יו"ד שעב, ב ש"ך ד). לכן אין לחייל כהן לחלץ גוויית מחבל או חייל נכרי.
כהן שנטמא, חייב לעזוב ברגע שיוכל את מקום הטומאה. (ע"פ יו"ד שעג, א).
חובה על כהן לטפל במת יהודי שאין לו מספיק מטפלים, כמפורט בסעיף 42.
106. נשיאת כפים
ברוב ארץ ישראל עולים כוהנים לדוכן שחרית ומוסף, ביום כפורים גם בנעילה, ובתענית ציבור במנחה כשמתפללים סמוך לשקיעת החמה. (קכט, א). בגליל ובג'רבה נהגו, ואין יודעים על סמך מה, לשאת כפים רק במוסף של שבת ויו"ט ובנעילה. (ספר א"י ב, א-ו).
אין לזלזל במצוות נשיאת כפים, שהרי כהן מעביר דרכה לישראל את ברכות ה' לישראל. כהן רווק, שקשה לו לחלוץ נעליו או שאינו רוצה לשאת כפיו, רשאי שלא לשאת כפיו, אבל חובה עליו לצאת מבית הכנסת לפני "רצה", וימתין בחוץ עד ברכת כוהנים. (קכח, מד מ"ב קס"ג. יב).
הכהן יטול ידיו מכלי בלא ברכה לפני עלייתו לדוכן. הלווי יוצק מים על ידי הכהן, ואם אין לוי – יטול בכור, או הכהן בעצמו. צריך לשפוך מים על כל היד, עד הפרק. אין מספיק מים לנטילה – אם נטל ידיו שחרית, ושמרן בניקיון כל הזמן – יעלה לדוכן. אם לא – לא יעלה, שכן לעליה לדוכן לא מספיק ניקוי הידיים בדברים מנקים. (קכח, ו-ז מ"ב יט-כב).
כשמגיע הש"ץ ל"רצה" – עוקרים הכוהנים ממקומם לעלות לדוכן. לא עקר רגליו לעלות ב"רצה" – אפילו עקר ליטול ידיו – אינו עולה לדוכן. לכן נהגו שאם הגיע הש"ץ ל"רצה" והכוהנים טרם הגיעו – ימתין להם עד שיבואו. (קכח, ח מ"ב כח).
ש"ץ כהן, ואין כהן אחר, נוטל ידיו לפני חזרת הש"ץ ונושא כפיו. יש כהן אחר – יש ספרדים שנהגו שאינו נושא כפיו, ואשכנזים וחלק מהספרדים נוהגים שאם הוא מתפלל מסידור, ואין חשש שיטעה – ישא כפיו. (קכח, כ מ"ב עה-ו. ספר א"י ב, ב).
כהן ששתה רביעית יין בבת אחת, או יותר מרביעית אפילו בכמה פעמים – לא ישא כפיו עד שיסור יינו. (קכח, לח). צריכים הכוהנים להיזהר בזה בראש השנה ובשמחת תורה, כאשר מקדשים ושותים יין לפני מוסף. (ספר א"י ב, ה).