כשרות (סעיפים 122-144)
מתוך: דיני צבא ומלחמה
עניינים כלליים
122. פקודות מטכ"ל (34.0101 – 34.0102)
1. המזון המסופק בצבא יהיה כשר.
2. אוכל המוגש ע"י מוסדות אזרחיים במחנות צה"ל, יהיה כשר ויעמוד תחת פיקוח הרבנות הצבאית.
3. בכל מקום שמתעוררת בעיה בקשר עם הכשרות במטבחים, שאין לה תשובה ברורה בתקנון – יש לפנות לרב הצבאי הקרוב ביותר.
4. בכל מטבח צבאי יועסקו לפחות 2 עובדים טבחים או עובדי מטבח קבועים אחרים, אחד לכל משמרת, שיאושרו ע"י הרבנות הצבאית הראשית כמוסמכים לכשרות. מתפקידם – לפקח על שמירת הכשרות במטבח.
5. המוסמכים לכשרות יקבלו הוראות בענייני כשרות רק מקצין או סמל הדת של היחידה, והללו כפופים להוראותיו של הרב הצבאי המחוזי או הפיקודי.
6. עובד מטבח אשר עבר בזדון על שמירת הכשרות: חייל, יובא לדין ועבודתו במטבח תיפסק עד למתן פסק הדין; אזרח, תופסק עבודתו וענינו יבורר בהתאם להסכם העבודה.
7. על עובדי המטבח המוסמכים לכשרות יוטלו תפקידים אחרים רק במידה שהדבר לא יפגע בביצוע הפיקוח על הכשרות.
לפי נספח הכשרות לפקודות מטכ"ל, אין להכניס למטבחי צה"ל בשר מחוץ למקורות האספקה של צה"ל.
123. מעקב אחרי כשרות המטבח
כדי שפקודות מטכ"ל בענייני הכשרות אמנם תקוימנה בהקפדה, הכרח שהחייל הדתי יתעניין בנעשה במטבח, וישים לב באיזו מידה מיושמות הפקודות. במיוחד יש להקפיד במטבחים בהם יש בישול חלבי, ואפשר בנקל להטריף את כל המטבח. במחנות שונים יש תעודת הכשר מן הרב הפיקודי המאשר שהמטבח תחת פיקוחו, והאוכל שבו כשר. יש לעקוב אחרי תעודות אלה, ולבדוק אם הן מעודכנות.
124. כלים אישיים
בשעת קבלת הציוד במחנה הקליטה, זכאי כל חייל לקבל שתי מערכות כלי אוכל: לחלב ולבשר. סמל הדת שבבסיס קליטה מסייע להכשיר מסטינגים אלה (סעיף 133). לאחר ההכשרה יש לסמן בברור את הכלים הבשריים והחלביים, כדי שלא יתחלפו. הרוצה לסמן מערכת אחת – יסמן את המערכת החלבית, כפי שנהגו בכל ישראל (יו"ד פט ד).
ביציאה לשרות מילואים כדאי לקחת צלחות וסכו"ם מן הבית, שכח לקחת כלים – יכשיר את המסטינגים שקיבל (סעיף 133). כדאי לקחת גם רשת פלסטיק לרחיצת הכלים, כדי שלא להשתמש בפלסטיק או בספוג של המטבח, המשמשים לפעמים לרחיצת כלי בשר וכלי חלב חליפות. ברשת פלסטיק זו מותר להשתמש גם בשבת, ואין בה איסור סחיטה (שש"כ ט ז).
125. מאכלים אסורים שבמחנה
מזון לא כשר עלול להגיע למחנות בחבילות הנשלחות לחיילים. יש להיות ער לעניין זה, ולא לאכול בישולי בית מבתים שאין הכשרות נשמרת בהם. הדברים אמורים גם ביחס למאפה עוגות, כי לעתים נאפות העוגות בתנורים המשמשים גם לבישול בשר. לפי הפקודות אסור להכניס למטבחים מזון שלא סופק ע"י בסיס אספקה של צה"ל. יש להקפיד במלא התוקף שמזון פרטי לא יובא למטבח, וכן שלא ישתמשו בכלים של המטבח לבישולו.
חיילים הנמצאים בשטחים נתקלים במאכלי נכרים. דיניהם, ראה סעיף 327 ואילך.
ביחידות שונות נערכים לפעמים "קומזיצים" – של עופות או כבשים שנשחטו שלא כדין. יש לעמוד במלוא התוקף שבישולים אלה יעשו מחוץ למטבח, ובפחים או בכלים שאינם של המטבח ואינם מיועדים לבישול לחיילים. אם בקשתו של החייל הדתי לא נענתה – אל יהסס מלהתלונן על דברים אלה.
126. מי שהחמיר על עצמו כאזרח
אדם שהחמיר על עצמו בחייו האזרחיים באיסורים שונים, כגון: נמנע מלאכול בשר קפוא; נמנע מלאכול בשר שנשאלה עליו שאלה (אכל בשר "חלק" בלבד); נמנע מלסמוך על היתר מכירת הקרקעות בשביעית, ואכל רק ירקות שלא נזרעו בשביעית ע"י יהודים – בכל אלה ישאל שאלה חכם לפני שהוא הולך לצבא, כי ישנם דברים המותרים, יש דברים המצריכים התרת נדרים, ויש דברים שאין להתירם כלל.
בשר וחלב
127. מהות האיסור
מיוחד הוא איסור בשר בחלב, בכך ששני המרכיבים אותו מותרים כל אחד לבדו, ורק ערבובם זה בזה יוצר איסור. האיסור שאסרה תורה בבשר בחלב הוא: איסור לבשל בשר בחלב, ואיסור לאכול וליהנות מן המבושל. חכמים הוסיפו הרחקות כדי שלא יגיעו לאיסור בשר בחלב מהתורה. (יו"ד פז, א).
כאשר מבשלים בשר או חלב – קולטות דפנות הכלי טעם מן הדבר אשר נתבשל בו. טעם זה, אם הוא בו ביום – יוצא מן הכלי באמצעות בישול, ונכנס לחלב או לבשר, גורם לבישול בשר בחלב, והמאכל השני וגם הסיר נאסרים. אבל אם נתבשל בשר בכלי, ו- 24 שעות לאחר מכן נתבשל בכלי מאכל חלבי שאינו חריף או חמוץ, הכלי נאסר, שכן דפנותיו בלעו חלב ובשר גם יחד; אבל החלב לא נאסר, שכן הטעם של הבשר שנקלט בדפנות הכלי נתקלקל ונפגם במשך 24 השעות שהיה בכלי. טעם פגום הנפרש לתוך מאכל, אינו אוסרו. יש פוסקים שאם עבר רק לילה (משקיעה עד זריחה) בין בישול הבשר לבישול החלב – גם אז טעם הבשר הבלוע בדפנות מתקלקל, וכאשר מתבשל בכלי חלב – אין החלב נאסר. הכלי, כאמור, נאסר בכל מקרה.
במטבח צבאי, כאשר יש חשש שהאוכל הבשרי נתבשל בסיר חלבי, או להפך, אם עבר לילה בין בישול אחד לשני – אפשר להתיר את התבשיל השני. הסיר טעון הגעלה, כמפורט בסעיף 132. אם ודאי שנתבשל בסיר חלבי, מותר התבשיל רק אם עברו 24 שעות מהבישול החלבי. (חכ"א נה, ה).
129. שימוש בכלי בשר למאכלי חלב ולהפך
כאמור, כלי שנתבשל בו בשר קולט מטעם הבשר, ופולטו בבישול נוסף. אבל אם שמים בכלי מאכל קר – אין טעם הבשר יוצא מהכלי לאוכל.
מסיבה זו אפשר להשתמש בכלי בשרי נקי באופן ארעי לאכילת מאכל חלב קר ולהפך. כמו כן מותר לקבל בגביעי אשל נקיים שתייה קרה בארוחה בשרית. (ע"פ ח"א נו, א-ד).
כאשר נועצים סכין בשרית בקרקע קשה, מותר לחתוך בה גבינה, אם אין סכין אחרת, ואין הנחתך חריף (יו"ד פט, ד), ונראה שכך הדין אם נרחצה הסכין בעזרת צמר פלדה (ע' ש"ך כב).
130. הרחקות בין בשר וחלב
חכמים צוו להמתין מאכילת בשר לאכילת חלב. בין בשר לחלב יש לברך ברכה אחרונה, ולהמתין זמן קצוב. רוב ישראל נהגו להמתין שש שעות.
בישיבות ליטא הורו בארוחת ערב חלבית הניתנת חמש שעות ויותר אחרי ארוחה בשרית, שאפשר להקל ולאוכלה. ובשעת הדחק יחכה מארוחה לארוחה. (יו"ד פט הגהות יד אפרים על יו"ד וגיליון מהרש"א שם).
חולה הזקוק לכך, יכול להמתין מבשר לחלב לאחר סילוק הכלים וברכה אחרונה – שעה אחת בלבד, וינקה שיניו לפני אכילת החלב (ח"א מ, יב-יג).
לאחר אכילת מאכלי חלב, או לאחר שתיית חלב, די בהדחת הפה וקינוחו במאכל. גבינה קשה ישנה בת שישה חודשים – נהגו להמתין מאכילתה לאכילת בשר שש שעות. (ח"א מ, יג). ואם הוא מסופק אם היא ישנה – אפשר להקל. (יו"ד פט, ב).
נתבשל מאכל סתמי בסיר בשרי, כמו, למשל, תה שנתבשל בסיר בשרי, ורוצה לשתותו יחד עם גבינה [או להפך] – יש הבדל בדין אם הסיר היה בן יומו (שבשלו בו לאחרונה תוך 24 שעות) או שלא היה בן יומו (שבשלו בו לאחרונה לפני יותר מ- 24 שעות, או לפחות עבר לילה מאז הבישול האחרון):
1. בסיר בן יומו – אין לשתות את התה עם חלב ואם נתן בו חלב מותר בדיעבד.
2. בסיר שאינו בן יומו –
א. אם תוכנן מראש לשתות את התה עם חלב – הדבר אסור.
ב. לא תוכנן הדבר מראש – מותר לשתות את התה עם חלב.
3. בכל מקרה מותר לשתות את התה בארוחה חלבית, אך לא ממש יחד עם חלב. (ח"א מח, א-ב).
ויש להיזהר לכתחילה אם נתבשל בכלי בשרי בן יומו שלא לערותו לכלי חלבי בן יומו, ובשעת הדחק אפשר להקל. (ש"ך ה).
הכשרת כלים
131. מתי נאסר כלי?
פעולות שיש להתירן בעזרת ליבון:
1. אם צלו או בישלו בו בדרך אסורה על אש בלא נוזלים. דוגמה: צליית בשר בכלי חלב, או אפיית עוגת גבינה בכלי בשר.
פעולות הדורשות הגעלת הכלי:
2. אם בישלו בו על אש, ויש בסיר נוזלים שהתחממו לחום שהיד סולדת בו (480). למשל: חימום חלב בכלי בשר.
3. אם שרו נוזל קר בתוך כלי במשך 24 שעות. לדוגמה: מרק של בשר ששהה בכלי חלבי 24 שעות, או חלב קר ששהה 24 שעות בכלי בשרי, או בשר ששהה בתוך חלב. (בהלכה קרוי מאכל זה "כבוש"). (ח"א נח, א-ב).
4. על ידי שהיית נוזל חריף (ציר מלוח או חומץ חזק) לפרק זמן שאם יתנוהו על האש, ירתח ויתחיל להתבשל. (ח"א נח, ג).
5. עירוי מכלי ראשון שנתחמם על האש לתוך כלי קר או על מאכל קר, לדוגמא: שפיכת מרק בשרי מתוך סיר חם לתוך צלחת חלבית.
6. שימוש במאכל קר חריף. לדוגמה: חיתוך נקניק מתובל בסכין חלבית.
פעולה שאינה אוסרת את הכלי, אבל השכבה העליונה של הגבינה נאסרת:
7. שימוש במאכל קר שאינו חריף. לדוגמה: מריחת גבינה רגילה בסכין בשרית.
בהכשרת כלים אנו מבדילים בין קבוצות אלה:
1. כלי שנאסר ע"י צלייה, אפיה, או בישול בלא נוזלים. כלי זה צריך ליבון באש. הליבון הוא חימום הכלי באש עד שניצוצות יינתזו ממנו. בהכשרת כלי ע"י ליבון אין צורך לנקותו, כי האש שורפת את האיסור שבו. (תנא, ד).
2. כלי שנאסר בגלל איסור שבישלו בו, או בשר וחלב שנתבשלו בו, או שנכבש בו איסור במשך 24 שעות בתוך נוזלים, או שעירו לתוכו איסור מתוך כלי העומד על האש, או שנבלע בו איסור בגלל חריפות – בכל המקרים האלה יש להגעיל את הכלי במים רותחים, כפי שיתואר בסעיף 133. אם הדבר נוח יותר – אפשר ללבנו ליבון קל, שהוא חימום עד שקש המונח מצדו השני יישרף. (תנא, ד-ה).
3. כלי שנגע בו איסור קר שאינו חריף, כמו סכין בשרית שחתכו בה גבינה רכה לא מלוחה – יש לרחצו. חתכו בה גבינה קשה, צריך לנעוץ את הסכין בקרקע קשה, או לרחצה בצמר פלדה. (ח"א מז, ד).
לפני הגעלת כלי משאירים אותו ללא שימוש 24 שעות, כדי שהאיסור הבלוע בתוכו ייפגם טעמו, ולא יוכל לאסור עוד. בתנאי המטבח של צה"ל קשה להשאיר כלים ללא שימוש 24 שעות, ולכן רגילים להוסיף למים שמגעילים בהם סבון, ואז נפגם כל טעם מאכל שיש בכלי. (ע"פ יו"ד צ"ה, פמ"ג מ"ז טו).
יש לנקות את הכלי היטב, שלא יהיה כל לכלוך דבוק בו, כי המים הרותחים אינם יכולים להוציא את האיסור שנבלע מתחת ללכלוך. חלקים מלוכלכים שקשה לנקר מהם את הלכלוך, כמו למשל, ידיות הסירים, קתות הסכינים, או חיבורים בכלים שיש בהם חיבורים, אפשר ללבן ב"ברנר" או בכל להבה אחרת, ואז האיסור שבהם יישרף. דרך זו קלה יותר ועדיפה, כי לרוב אי אפשר לסלק את כל הלכלוך הדבוק בסיר.
לאחר ניקוי הכלים, ושרפת המקומות המכילים לכלוך רב, מרתיחים מים בכלי גדול, ומכניסים את הכלי הטעון הגעלה לתוך המים הרותחים. יש להקפיד שהמים יעלו רתיחה שעה שהכלי מוכנס לתוכם.
יש להכניס את כל הכלי לתוך המים, גם אם האיסור נבלע בחלק מן הכלי, כי האיסור מתפשט בכל הכלי, וגם בחלק שלא נגע ישירות באיסור.
אם קשה להכניס את כל הכלי למים, אפשר להגעילו בהמשכים: מגעילים חלק מהכלי, ואחר כך את חלקו האחר.
אם הכלי גדול, וקשה להכניסו לתוך כלי אחר, אפשר להגעילו במימיו: ממלאים את הכלי שנאסר במים עד לשפתו, מרתיחים את המים, ובשעת רתיחתם שמים בתוכם אבן או מתכת מלובנת. המים עולים ונשפכים מעבר לדפנות הכלי החוצה, הם מגעילים גם את שפת הכלי מלמעלה והכלי כולו כשר. (תנב, ו).
134. כלי פלסטיק
מקובל שאפשר להכשיר בהגעלה כלי פלסטיק וכלי פיירקס שאין בהם שריטות עמוקות. כלים שאינם עומדים בפני מים רותחים, וכן כלי חרס וחרסינה שנאסרו – אי אפשר להכשירם.
135. הכשרת מטבח
בשעת החלפת כוחות יש לברר כיצד התנהל המטבח בזמן שהותה של היחידה העוזבת. יש לשאול חיילים ששהו במקום. ובמיוחד במקומות קטנים בהם אין לסמל הדת שליטה.
כיון שהאוכל המסופק ע"י צה"ל לשדה ולקווים אינו מכיל בישולי חלב – אין המטבח נטרף אם משתמשם רק במצרכים המסופקים ע"י צה"ל, ובדרך שימושם הרגיל. אבל יש מקומות שחיילים מביאים בשר מבתיהם, והרבה פעמים בשר זה טרף, או שהם מטגנים גבינה בכלי בשר – והכלים נאסרים. יש לברר במידת האפשר כיצד התנהל המטבח, ולהכשיר אם המטבח לא היה כשורה
נתברר שלא הייתה השגחה על המטבח, ויש חשש שהכלים נאסרו, יש להכשירם כמתואר בסעיף 132.
כאשר אין אפשרות להכשיר את המטבח כולו, יש להכשיר את הכלים שאפשר להכשירם. אוכל שנתבשל בכלי שלא הוכשר, והכלי לא היה בשימוש 24 שעות – מותר באכילה. (חכ"א נה, א).
כלים שנאסרו
136. שימוש מותר בכלי איסור
כלים אסורים, מותר להשתמש בהם שימוש ארעי במאכל קר. לדוגמה: המזדמן למחנה שיש בו הגשה ואין לו כלים, ובטוח הוא שהאוכל כשר, רשאי לאכול מאכל קר בכלים שיש חשש שהם אסורים. (ח"א נו, א). (אבל אסור לחתוך עליהם דבר חריף כגון דג מלוח ומלפפון חמוץ).
אם האוכל המוגש חם – אפשר גם אז לאוכלו בשעת הדחק בצלחות שהן ספק טרפות, אם ברור שהאוכל עצמו כשר. (ע"פ ח"א נה, ח).
לשימוש קבוע אין לסמוך על היתר זה, והחייל הסדיר ידאג לקבל 2 מערכות מסטינגים, וחייל המילואים יביא עמו כלים כשרים.
כדאי להשתדל שבמקרים בהם משתמשים במסטינגים במקום כפות חלוקה – יהיו המסטינגים כשרים. אבל, גם כאשר חייל שם מסטינג טרף בתוך הסיר הכללי החם, אין האוכל נאסר, מפני שאין להניח שהמסטינג היה בו ביום בתוך סיר אחר, טרף, או בסיר בשרי לפני ארוחה חלבית.
137. רחיצת כלים
לעיתים מכינים מים חמים לרחיצת כלים אחרי האוכל, וכל החיילים שמים לתוך המים את כליהם לרחיצה. לכתחילה אין להכניס למים אלה מסטינג כשר יחד עם כלים שיש חשש שהם טרפים או אחריהם, אבל אם הכניס – לא נאסר המסטינג, כי סתם כלים אסורים אינם "בני יומם" של איסור ומה שהם פולטים למים טעמו פגום. אבל אם בשלו בתוך המסטינג מאכל אסור בו ביום – ואין המים כוללים חומר ניקוי הפוגם את טעם האיסור שנפלט למים, נאסר גם הכלי הכשר שהוכנס למים הרותחים. (על פי ח"א מח, יז).
אותו דין לשימוש בספוג ניקוי המשמש את כל החיילים: לכתחילה מוטב לא להשתמש בו, כי רוחצים בה כלי חלב וכלי בשר חליפות. השתמש בו – לא נאסר הכלי.
138. אכילה במקום בו האוכל טרף
המזדמן למקום בו האוכל טרף: מסעדה, קבוץ, בית פרטי וכדומה, צריך להקפיד על המאכל שהוא אוכל. במקום כזה אפשר לאכול רק לחם, פירות וירקות חיים (ויש להפריש תרומות ומעשרות וחלה סעיף 142). שימורים כשרים קרים. באכילת מאכלים אלה מותר להשתמש באופן ארעי בכלים טרפים.
באכילה במקום כזה יש להיזהר מאוד מחילול השם: לעיתים עשוי להתקבל הרושם כי המקום כשר, ואחרים יבואו ויאכלו בו כל דבר; לעיתים עשויים אנשי המקום לראות באדם האוכל שם יהודי המוכן לוותר על מצוותיו כדי לזכות בארוחה. אדם המתעניין בכשרות המטבח, בורר לו את המאכלים הכשרים בלא הפגנתיות, תוך ויתור על האסור – יזכה בכבוד ובהערכה, ויאכל מאכלים כשרים.
139. כלי שלל – הגעלה וטבילה
כלי שלל המוכנסים לשימוש צריכים הגעלה ואחרי כן טבילה. דרך ההגעלה תוארה. דרך הטבילה כך היא: מנקים את הכלי היטב, כדי שלא יהיה עליו לכלוך שיחצוץ בין המים לבין הכלי, ואחר כך מטבילים אותו במקווה או בים. בשעת הטבילה מברכים: "... אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על טבילת כלי" ובכלים רבים: "... על טבילת כלים".
הכלים החייבים בטבילה הם רק כלים הנוגעים באוכל, ועשויים ממתכת או מזכוכית. כלי חרס המצופים זכוכית, כלי פלסטיק ובקליט – מטבילים בלא ברכה.
אוכל שנתבשל בכלי שלא הוטבל – לא נאסר. (אם הכלי טרף – ראה סעיף 128). (על פי חכ"א ע"ג א).
תרומות ומעשרות
140. מה חייב בתרומות ומעשרות
פירות וירקות שגדלו בא"י בידי יהודים חייבים בתרומות ומעשרות. מאכלים אלה, כשהם מגיעים דרך מחסני האספקה של צה"ל – הופרשו מהם תרומות ומעשרות.
בכמה דרכים יכולים להגיע לחייל פירות וירקות טבל (בלתי מעושרים): בחבילות שמקבלים בני משקים מבתיהם; כאשר חקלאים שכנים מביאים או מרשים לקטוף פירות מן המטע (ויש לזכור שרק לבעל המטע סמכות לתת רשות זו!); פירות הנקנים מדוכנים ארעיים שבדרך כלל אין מפרישים שם; המתארח אצל משפחה שאינה מפרישה תרומות ומעשרות וכדומה.
פרי בודד שקוטפים אותו במטע, ואוכלים אותו בחוץ בלי להביאו לבית – אינו חייב בתרומות ומעשרות. אם נתן בעל המטע מתנה מתוך הארגז או מתוך ערמה – חייב הפרי בתרומות ומעשרות.
פירות בלתי מעושרים הם בכלל מאכלות אסורים, כל עוד לא הפרישו מהם תרומות ומעשרות.
141. ההפרשות למיניהם
חמש הן ההפרשות שמפרישים מן הפירות.
(א) תרומה גדולה – אין לה שעור, ואפשר לתת כמות מינימאלית. כמות זו אסורה היום באכילה.
(ב) מעשר ראשון – עשרה אחוז ממה שנשאר. מעשה זה מותר היום באכילה אחרי שמפרישים ממנו תרומת מעשר.
(ג) תרומת מעשר – 10% ממעשר ראשון; שהם אחוז אחד מכלל הפירות. אחוז זה אסור היום באכילה.
(ד) מעשר שני – 10% ממה שנשאר. כיום פודים אותו על פרוטה או על פרי שווה פרוטה, את הפרוטה או הפרי שווה פרוטה משמידים, ועשרה האחוזים מותרים באכילה. מעשר זה נוהג בפירות שגדלו בשנים 1,2,4,5 לשמיטה. (תשס"ב-תשס"ג; תשס"ה-תשס"ו).
(ה) מעשר עני – בא במקום מעשר שני בפירות שגדלו בשנים 3,6 לשמיטה. (תשס"ד, תשס"ז); באותה כמות: 10%. מעשר זה יש לתת לעני, בהפרשה מטבל ודאי.
ההבחנה בין פירות שגדלו בשנת מעשר שני למעשר עני קשה, ולכן רצוי להפריש תמיד את המעשר לשם שתי הפרשות אלה יחד.
בהפרשת תרומות ומעשרות מוציאים מן הפירות רק את החלקים שאסור לאוכלם: תרומה גדולה ("כל שהוא") ותרומת מעשר (1%). מעשר ראשון, שני, ועני אין מוצאים מן הפירות החוצה, אלא מייחדים להם מקום בערמה הכללית ואחר כך מוציאים תרומת מעשר ופודים.
וזו דרך ההפרשה: מוציאים מן הפירות קצת יותר מ- 1%; (רצוי להוציא פירות גרועים, כי בין כך כהן אינו מקבלם היום) ואומרים נוסח זה. (בהפרשה של פירות שהם טבל ודאי – והם ודאי חייבים בתרו"מ, יש להוסיף את הברכות):
[בא"ה אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להפריש תרומות ומעשרות].
העודף על אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונו.
אותו אחד ממאה חולין שיש כאן, ועוד 9 חלקים כמותו בצד צפון של הפירות – הרי הם מעשר ראשון.
אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון – יהיה תרומת מעשר על שאר המעשר. מעשר שני יהיה בצד דרום של הפירות.
[בא"ה אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון מעשר שני].
ומחולל הוא וחומשו על פרוטה במטבע שיחדתי לחילול מעשר שני.
ואם צריך למעשר עני – מעשר עני בדרומו.
מי שאין לו מטבע לחלל עליה את המעשר השני, יכול להוציא מן הפירות חלק פרי השווה פרוטה, ולחלל עליו את מעשר שני. ויאמר:
מעשר שני בדרומו
מחולל הוא וחומשו על פרי זה.
ה"חזון איש" הורה שמי שאינו יודע כיצד להפריש ויש לו נוסח הפרשה כתוב יטול יותר מ- 1% ויאמר: "כל ההפרשות וחילול מעשר שני יחולו כמו שכתוב בנוסח שברשותי כדת".
143. תרומות ומעשרות בשבת
בשבת אסור להפריש תרומות ומעשרות; כיון שהפרשה זו היא תיקון הפירות לאכילה, ותיקון בשבת - אסור.
מי שיש לו פירות בלתי מעושרים ביום שישי, והוא אינו במקומו, או שחושש שלא יספיק להפריש מהם, יאמר ביום שישי (בכל מקום בו הוא נמצא) את נוסח ההפרשה בלשון עתיד (בלא ברכה). "יותר מאחד ממאה שאפריש מחר..." ובשבת יוציא מן הפירות יותר מ- 1%, ויחזור על נוסח ההפרשה.
אם הפירות אינם רכושו של החייל, אלא הובאו למטבח היחידה בשביל כל החיילים, רשאי גם אז חייל להתנות ביום שישי ולומר את נוסח ההפרשה בלשון עתיד, כמתואר למעלה, ובשבת יוציא מן הפירות מעט יותר מ- 1%, ויחזור על נוסח ההפרשה.
המוסמך לכשרות, הואיל והוא ממונה על כך, רשאי להפריש תרומות ומעשרות על כל הפירות שהובאו, ולא רק על אלה שהוא עצמו אוכלם, ויזכה בזה גם אחרים באכילת פירות מעושרים.
אי אפשר להתנות תנאי זה על פירות השייכים לאדם אחר, ולכן אי אפשר לתקן פירות שהם טבל ודאי שינתנו לו ע"י חבר בשבת. אבל בפירות שהם ספק מעושרים – אפשר להתנות. (שש"כ ח, ט יג).
ערלה
144. באילו פירות נוהגת ערלה
פירות הגדלים בשלוש השנים הראשונות של מטע – הם ערלה, ואסורים בהנאה. כאשר מקבלים מבעל מטע רשות לאכול פירות, יש לברר בן כמה המטע. כרמים ומספר עצי פירות נשירים מניבים פירות כבר בשנה השלישית, ופירות אלה אסורים.