נטילת ידיים וסעודה (סעיפים 107-121)
מתוך: דיני צבא ומלחמה
107. התנהגות בסעודה
אדם ניכר במאכלו. התנאים בצבא קשים, ונימוסי שולחן נדירים בהם. אך גם כאשר התנאים קשים – ואולי במיוחד בהם – חייב אדם לזכור את חובותיו כלפי חבריו וכלפי עצמו: ייקח אוכל בכמות כזאת שלא יחסר למאחרים; יאכל בדרך שאינה מעוררת סלידה אצל זולתו, לא יזרוק שיירי אוכל בדרך שיש בה ביזוי אוכלים וכדומה. (קע-קעא).
נטילת ידים
108. על מה נוטלים ידים
נוטלים ידים ומברכים על אכילת פת מחמשת מיני דגן שמברכים עליה המוציא, בכמות של 55 סמ"ק ומעלה (כביצה בלי קליפה). על כמות של 27-55 סמ"ק (יותר מכזית ופחות מכביצה) נוטלים בלא ברכה, ועל פחות מכזית אפשר בשעת הדחק שלא ליטול כלל. (קנח, ב-ג. מ"ב).
נוטלים ידיים מכלי שלם המכיל לפחות 86 סמ"ק. (=רביעית =כ- ½ גביע של אשל). כלי שיש בו חור והמים מטפטפים ממנו – פסול. כלי סדוק, אם אין המים מטפטפים דרך הסדק – כשר בשעת הדחק. (קנט, א-ב מ"ב).
את המים צריך אדם לשפוך על יד הנוטל, ולא שיזרמו המים מברז פתוח. אפשר ליטול מברז של מיכל, אם פותחים וסוגרים את הברז כל הזמן, כך שהמים נשפכים מכוח הפתיחה של הברז.
כמו כן אפשר להטות ג'ריקן מים, וליטול מהמים הזורמים ממנו. (קנט ז, ט). עוקב שיש בו מעט מים, והם מטפטפים, אין ליטול ממנו, כי הנטילה צריכה להיות לכל היד בשלמות. (קסב, ג מ"ב).
110. המים
נוטלים ידים במים, ואפילו אם העלו ירוקת או התערב בהם עפר. בשעת הדחק אפשר ליטול ידים בתה, קפה וכדומה. (קס, א ט. יב. מ"ב).
מים פסולים לנטילה במקרים הבאים: צבועים בצבע; נעשתה בהם מלאכה (מי שטיפת כלים, או שבשלו בהם ביצים); נשתנה טעמם עד שאין כלב יכול לשתותם; מי ים, חמים עד שהיד סולדת מהם (בשעת דחק אפשר ליטול בחמים). (קס, ב-ט).
כמות המים לנטילה – ראוי ליטול כל יד ברביעית (86 סמ"ק) מים. (קס"ב מ"ב ל"ח).
אם אין מספיק מים, אפשר ליטול את שתי הידיים ברביעית אחת (86 סמ"ק). במקרה כזה יש לנקות את הידיים היטב לפני נטילה, ולהיזהר שלא תיגע בזמן הנטילה היד שטרם נוטלה ביד שכבר נוטלה. אפשרות נוספת לחסכון במים: כמה חיילים שמים ידיהם יחד, ונוטלים כאחד בכמות מועטה של מים – אבל יש להקפיד בנטילה כזאת שמי הנטילה יגיעו לכל מקום ביד. (קסב, ה). אפשרות אחרת: ליטול את היד (כשאין היא מזיעה) עד קשרי האצבעות בלבד. (קסא, ד-ה). בנטילת ידים בפחות מרביעית לכל יד חובה לנגבם לפני האכילה. (קנח, יב).
אם אין מים מצויים כלל, וכן במחנה היוצא למלחמה – אפשר לעטוף את היד במטפחת (למחבר: 2 ידים, לרמ"א: היד שאוכל בה), ולאכול בלא נטילה. אין לו ממחטה – יאכל בעזרת כף או מזלג, ולא יגע בלחם בידיו. (קנח, ח. קסג, א). אפשרות נוספת: לעטוף את הלחם בנייר. (ציץ אליעזר ז, ו). אי אפשר ליטול ידים בבוקר לצורך סעודות כל היום.
112. חציצה בנטילה
צריך להקפיד שלא יהיה דבר החוצץ בין המים לבין ידיו בזמן נטילת ידים. לכן יש לנקות את הידיים מלכלוך, צבע, שמן רובים, גריז וכדומה. (אי אפשר לנקות – ינהג כמתואר בסעיף 111). מראה של לכלוך – אינו נחשב לחציצה. יש לנקות לכלוך שתחת הציפורניים, אם הוא בכמות שמקפידים לסלקה, או לכלוך שעל ציפורניים מגודלות. טבעת (ללא אבן) אינה חוצצת. תחבושת אם מסירים אותה לעיתים – יש להסירה וליטול ידים. אין מסירים אותה כלל – יטול את המקומות הגלויים (קס"א א-ג מ"ב).
113. טבילת ידים
אפשר לטבול את הידיים במקום לנטלם בכלי. טבילה מועילה במעין, נהר, מקווה כשר או ים. (קנט, יד). בטבילת ידים במי ים מלוחים, מברכים "על טבילת ידים", ובטבילה במי ים מתוקים הראויים לנטילה. "על נטילת ידים". (קנט מ"ב צז). נטילה בכלי, במי ים מלוחים – אסורה. בשעת הדחק אפשר לטבול את הידיים בשלולית מי גשמים שנקוו בה מים עומדים, אם אפשר לכסות בהם שתי הידיים בבת אחת. (קנט, יד בה"ל).
114. מתי חייב לחזור וליטול ידיו?
במקרים הבאים צריך לחזור ולטול ידיו:
1. בזמן הנטילה ולפני הניגוב: אם נטל כל יד בפחות מרביעית מים, ונגע בידו אחת בחברתה; או שנטל אפילו ברביעית, ונגע בו אחר שלא נטל ידים. במקרים אלה צריך לנגב ידיו, לחזור וליטול. אם ברך כבר – אינו חוזר ומברך. (קס"ב מ"ב מח-מט).
2. בשעת הסעודה: נגע במקומות מכוסים שבגופו, גרד ראשו, נגע במקומות שיש בהם זיעה, הסיח דעתו מלשמור ידיו בניקיון (הפליג בשיחת חולין, יצא למלא תפקיד), עשה צרכיו. כאשר נגע בזיעה, הסיח דעתו או עשה צרכיו גדולים – יטול ויברך, בשאר מקרים - יטול ולא יברך. על ברכת הפת – אינו חוזר. (קסד, ב, מ"ב).
סעודה
115. נטילה סמוך לסעודה
לאחר נטילת ידים אין לדבר או להמתין, יש לברך מיד על הפת. בדיעבד – כל שלא הסיח דעתו מהנטילה – עלתה לו נטילה. (קסו, א מ"ב ו).
116. על מה מברכים "המוציא"
מברכים המוציא על הפת בכל כמות שהיא, או על עוגות, ביסקוויטים או מציות בכמות גדולה שקובעים עליה סעודה.
התחיל לאכול עוגות או מציות, ותוך כדי סעודה החליט לאכול כמות גדולה:
1. אם הכמות המונחת לפניו גדולה כשיעור שאפשר לקבוע עליה סעודה – יטול ידים, יברך המוציא וברכת המזון.
2. אין לפניו כמות גדולה כזאת ימשיך לאכול, ולבסוף יברך ברכת המזון. (קסח, ו מ"ב כו).
117. ברכות בתוך הסעודה
כל דבר הנאכל בתוך הסעודה, כחלק מן הסעודה, כדי לשבוע, או כטפל למאכל הנאכל כדי לשבוע – אין מברכים עליו. מאכלים הבאים כתוספת לסעודה, ולא כדי להשביע – יש לברך לפניהם. ברכת המזון שאחרי הסעודה פוטרת את כל הנאכל בסעודה. (קעו-ז).
118. הפסק בסעודה
ברכה אחרונה צריך לברך בחדר שבו אכל, (במקום פתוח: בתוך 4 אמות של מקום אכילתו), או לפחות במקום שממנו רואה את המקום שבו אכל. אכל במקום אחד, ויצא ממנו לפני שברך ברכת המזון –
1. אם יצא לחדר אחר באותו בית -
א. היה בדעתו מתחילה לברך בחדר השני – יברך בו אם השעה שעת דחק.
ב. לא היה בדעתו לברך בחדר השני – דינו כמספר 2.
2. יצא אל מחוץ לבית –
א. יאכל פת כל שהיא במקום השני – ויברך במקומו.
ב. אין לו פת –
- אם יצא במזיד, יחזור למקומו הראשון. לא חזר וברך – יצא.
- אם יצא בשוגג, וקשה לו לחזור, יברך במקומו. (קפד, א-ב).
מי שנאלץ לצאת ממקום האוכל, וחזר לשם אחר כך –
1. אם אוכל לחם –
א. לא הסיח דעתו – ממשיך בסעודתו כרגיל.
ב. הסיח דעת – מברך על מה שרוצה לאכול, ובסוף יברך על הכל.
2. אינו אוכל לחם – מברך כשישוב ברכה אחרונה על מה שאכל, וברכה ראשונה על מה שעתיד לאכול. (קעח, א-ב).
האוכל תוך כדי הליכה, ישתדל לברך ברכת המזון בישיבה במקום בו סיים את סעודתו. אינו יכול, יברך בהליכה. (קפג, יא מ"ב).
119. ברכת המזון
כל פת שמברכים עליה המוציא, וגודלה כזית ויותר – מברכים עליה ברכת המזון. (קפד, ו).
אכל ושבע, ואינו זוכר אם ברך ברכת המזון, יחזור ויברך, כי ברכת המזון למי שאכל ושבע היא חובה מדאורייתא. (קפד, ד).
עברו יותר מ- 72 דקות ולא ברך ברכת המזון – אכל אכילה מועטת, הפסיד את הברכה. אכל אכילה מרובה – כל זמן שאינו שב ומרגיש רעב – יכול לברך. (קפד, ה).
טעה בברכת המזון בראש חודש ובחגים, ראה סעיף 260.
120. זימון
שלושה ויותר שהתחילו או סיימו סעודתם באכילה בצוותא – חייבים לזמן. 6-9 שאכלו – רשאים להתחלק לקבוצות של 3 ויותר; 20 ומעלה, רשאים להתחלק לקבוצות של 10 ויותר, כדי שיוכלו להזכיר את שם ה' ("נברך אלוהינו"). (קצב, א. קצג, א-ב).
צריך אחד לסיים סעודתו, מן הראוי שחבריו יפסיקו סעודתם ויענו לו. גמרו שנים חייב השלישי להפסיק ולענות להם. וצריכים להמתין עד "הזן את הכל". (ר, א-ב).
זימן ב- 10, ולא הזכיר שם ה', אם לא ענו לו, יחזור ויזכיר. ענו אחריו – אינו חוזר. (קצב, ב).
121. מי שמצטרף לזימון
שבעה שאכלו, יכולים לצרף עוד שלושה שאכלו מזונות או שתו משקה (פרט למים), ויזמנו בעשרה. שנים שאכלו, ובא שלישי להצטרף אתם, לכתחילה צריך שיאכל כזית פת, ואם קשה לו לאכול פת יכול להצטרף גם במזונות או בשתיית משקה (קצז, ב-ג). אם הם גמרו סעודתם בשעה שבאים להצטרף עליהם לזימון, אם היו מסוגלים להוסיף ולאכול כלשהו, נותנים לבאים לאכול ומצטרפים ומזמנים.
וכן אם אכלו שנים, ובא שלישי לאכול לידם – אם מסוגלים לאכול עוד כזית (גם אם למעשה לא הוסיפו ואכלו אותו) – מצטרף ומזמנים. (קצז, א מ"ב).