פסח וימי הספירה (סעיפים 298-313)

מתוך: דיני צבא ומלחמה

תוכן המאמר:
הכנות לפסח
האוכל בפסח
ליל הסדר
התפילות בחג
יום העצמאות וכ"ח באייר

הכנות לפסח

298. בדיקת חמץ

אור לי"ד ניסן, מיד לאחר צאת הכוכבים, בודקים את החמץ. (תלא,א). הבדיקה נעשית לאור נר שעווה בעל פתילה אחת. (תלג,א-ב). אין לו נר, או שקשה לבדוק לאור נר – יבדוק לאור פנס כיס. (יביע אומר ד או"ח מ). יש לבדוק מחמץ כל מקום, שאפשר שחמץ הונח שם: בציוד האישי, בכיסי הבגדים, בתרמיל, קיטבג, שטח האוהל או החדר, ארונות וכיוצא באלו.

לפני הבדיקה מברכים "על בעור חמץ", לפני הבדיקה יש לרכז במקום אחד את החמץ שמשאירים לצורך האכילה, ושם יש לשים את החמץ שימצא בבדיקה. בגמר הבדיקה יבטל ויפקיר את החמץ שאינו יודע שהוא קיים ברשותו, אך לא יבטל עדין את החמץ שברצונו ליהנות ממנו עד מחר. המבטל צריך להבין את נוסח ביטול החמץ, ואם אינו מבינו בארמית יאמר עברית: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו, יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ". את החמץ שמצא בבדיקה שבליל י"ד ישמור עד למחרת. (תלד,א-ב).

חייל שלא יהיה בבסיס בליל הבדיקה ובערב החג, יבדוק בלא ברכה בלילה שלפני עזבו את הבסיס, לאור נר (תלו,א). חייל העוזב את המקום לחלוטין – פטור מבדיקה (על פי תלו,ג), ואם הוא משער שישתכן במקום שעזב יהודי אחר שאינו שומר תורה, נראה שחייב לבדוק ולא יברך.

299. בעור חמץ

בי"ד בניסן בבוקר ישרוף את החמץ, ולאחר השריפה יבטלנו שנית. בביטול שביום יבטל ויפקיר את כל החמץ המצוי ברשותו, הידוע לו ושאינו ידוע לו. אינו מבין ארמית, יאמר בעברית:

"כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא ביערתיו, יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ". (תלד,ב-ג).

מן התורה אסור לאכול וליהנות מן החמץ החל מחצות היום בערב פסח. כדי להרחיק מן העבירה, הקדימו חכמים זמן האיסור, וקבעו איסור אכילה החל מסוף שעה רביעית (זמנית) של היום, ואיסור הנאה החל מסוף שעה חמישית של היום. (תמג,א). חייל הנמצא בפעילות, וחושש שלא ישוב לבסיס לפני חצות יום י"ד, יבטל ויפקיר את החמץ במקום בו הוא נמצא, וכאשר יגיע לבסיס ישרוף אותו, כתקנת חכמים. (ע"פ תמד,ז).

חייל שהגיע לבסיס ביום י"ד, ולא בדק חמץ בזמנו, יבדוק בברכה ככל המוקדם ביום, החמץ שימצא יישרף מיד. (תלה,א). גם בדיקה זו תעשה לאור נר או פנס, אבל מקומות הנמצאים מול חלון או פתח, ואורם רב – יבדקם באורם הטבעי. (תלג,א).

חייל המשאיר ברשותו תערובת חמץ, או חמץ, יניח אותם במקום שלא יגיע אליו במשך החג, וימכור את החמץ לנכרי באמצעות סמל הדת או קצין הדת. חמץ שלא נמכר אסור בהנאה אחרי הפסח.

300. ערב פסח

הבכור צריך להתענות בערב פסח, אך נהגו לאכול בסעודת מצווה. לכן מן הראוי שכל חייל שבכור יסיים לקראת ערב פסח מסכת גמרא או משנה, ויסעד את סעודתו כסעודת מצווה – סעודת סיום. (ת"ע,א ומ"ב ט).

בתפילת שחרית אין אומרים מזמור לתודה ולמנצח. (תכט,ב). אין אוכלים מצה כל היום. (תעא,א). אולם חייל היוצא לפעילות מבצעית הכרוכה במאמץ גופני, רשאי לאכול מצה.

סוף זמן אכילת חמץ הוא, כאמור, סוף השעה הזמנית הרביעית של היום, שהוא שליש היום. סוף זמן הנאה, שעה נוספת. סוף זמן אכילת חמץ והנאה מן החמץ הוא זה:

ערב פסח ביום סוף זמן אכילה סוף זמן הנאה

25.3 9.10 10.27

1.4 9.06 10.24

8.4 9.01 10.21

12.4 8.53 10.13

לפי מנהג ספרדים, יש להקדים כ- 20 דקות.

301. ערב פסח שחל בשבת

בודקים את החמץ, כפי שהוסבר, בלילה שלפני יום שישי, ומבערים אותו בשריפה לפני חצות יום שישי, אך לא מבטלים אותו בביטול היום. את האוכל לליל שבת ולשבת בבוקר מצניעים במקום מיוחד. בשבת בבוקר משכימים להתפלל שחרית, ומסיימים את אכילת החמץ בזמנה. לאחר סיום האכילה מנערים את הפירורים, ומטמינים את כלי החמץ. נשאר חמץ – משליכים אותו לבית הכסא. את כלי האוכל האישיים יש להכשיר כבר ביום שישי, ואין להשתמש בהם בחמץ עוד. במשך השבת יש למצוא דרך לאכול בכלים מאולתרים. (תמד,א-ו).

302. הכשרת כלים

המטבחים וחדרי האוכל בצה"ל מוכשרים ע"י הרבנות הצבאית לפי הנחיות הרב הראשי לצה"ל. החובה המוטלת על החייל היא לברר שאמנם נעשתה ההכשרה לפי ההנחיות, ולהכשיר את כליו האישיים בלבד. סמל הדת או המוסמך לכך ע"י הרבנות הצבאית (ואם אלה אינם – יעשה זאת חייל מן השורה) – ידאגו למים רותחים, ויקפידו שרתיחתם תעלה בזמן ההכשרה. הכלים הטעונים הכשרה הם פנכות (מסטינגים), סכו"ם וספלים.

לפני הגעלת כלי אין להשתמש בו משך 24 שעות. יש לנקותו היטב מחלודה ולכלוך. אם אי אפשר לנקותו היטב – אין ההגעלה מועילה, ויש ללבן את הכלי ליבון קל, עד שקש המונח עליו מצדו השני יישרף. (המהדרין יעדיפו ליבון קל על הגעלה, ובמיוחד למסטינגים, במקום החבור שלהם). ספלי פלסטיק סדוקים או שרוטים שריטות עמוקות – וכן מימיות פלסטיק או מתכת – אין אפשרות להכשיר, כיון שאי אפשר לנקותם היטב. אין לו מימיה אחרת, והוא זקוק לה לשימוש בפעילות מבצעית – ישתמש במימיה במים קרים. ספלים וצלחות של דורלקס או פיירקס – אפשר להגעיל. כלי פיירקס שמבשלים בהם, יגעילום 3 פעמים. (חזון עובדיה).

יש להגעיל את הכלים לפני זמן איסור הנאה מן החמץ, (כמפורט בסעיף 300). לא הספיק להגעיל עד זמן איסור הנאה מהחמץ – ילבן את הכלים ליבון קל. כמו כן מי שהשתמש בכלים תוך 24 שעות מזמן ההגעלה – יעדיף ליבון קל על הגעלה. השתמש בכלים ואינו יכול ללבנם – יגעילם לפני זמן איסור הנאה מהחמץ. ויכניס לתוך המים סבון או אמה במידה שיפגום את כל מה שנפלט מן הכלי. (השווה סעיפים 132-134).

האוכל בפסח

303. חמץ ותערובת חמץ

חמישה מיני דגן הם המחמיצים כשבאים עליהם מים: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת-שועל ושיפון. מינים אלה או תערובות של מינים אלה, לאחר שהחמיצו אסורים בהנאה בפסח, ואסור להשהותם בבית. (תמב,א).

304. קטניות

חכמי האשכנזים גזרו איסור על השימוש באורז ובקטניות בפסח (תנג,א מ"ב ו), מפני שקשה לברר אותם מגרגרי הדגן, ומפני שהקמח שלהם והתבשילים העשויים מהם דומים לקמח ולתבשילים מדגן, ואפשר לטעות בהם ולהתיר שימוש בדגן בפסח. לכן נוהגים אשכנזים (וחלק מהספרדים) לא להשתמש בקטניות ובתוצרת קטניות, ולא בשמן המופק מהם. איסור זה כולל: מרגרינה עשויה מקטניות, שמן (פרט לשמן זית או שמן קוקוס), שוקולד וממתקים, אורז, תירס וכו'. רוב הספרדים לא קבלו על עצמם איסור קטניות, וגם לאשכנזים אין האיסור אלא לכתחילה. בדיעבד, כאשר התערבו קטניות במאכלי פסח – אינם אוסרים. כמו כן מותר להשהות קטניות בבית בפסח. (תנג,א הגה).

חייל הנמצא בתפקיד הכרוך במאמץ גופני, מותר לו לכתחילה לאכול קטניות ותבשילי קטניות. וכן נהגו לאסור מרגרינה ושמן רק לכתחילה שלא יבשל בהם ולא יערב אותם במאכל, אבל בדיעבד אוכל שנתבשל בהם – מותר. ובשעת דחק, מותר לבשל בהם גם לכתחילה.

ליל הסדר

305. ההגדה

בסדרים יחידתיים, נערך הסדר ע"י שליח הרבנות הצבאית. ההגדה – בנוסח האחיד הנהוג בצה"ל. בסדרים אלה נאמרת ההגדה בחלקה ע"י עורך הסדר, בחלקה ע"י חיילים קרואים, ובחלקה ע"י כל המסובים. עורך הסדר והקרואים יקראו את הקטעים המיועדים להם בקול רם, ואז השומעים אינם צריכים לחזור ולקרוא קטעים אלה.

בשעת חירום – יקראו ב"הגדה לשעת חירום", ולפחות יאמר: "פסח, מצה ומרור".

306. הסיבה

חייב אדם לאכול בליל הסדר כשהוא מסב על צד שמאלו (ואפילו איטר). חייל שאינו יכול להסב בנוחות, יישען על משענת כסא סמוך, או על מרפקו השמאלי. סדר הנערך בשטח פתוח או בחפירות – יסבו בהשענות על הקרקע. (תעב,ג. מ"ב ז-ח).

לכתחילה יש להסב משך כל הארוחה (פרט לזמן אכילת המרור). אם אין התנאים מתאימים להסבה – יסב לפחות באכילת כזית מצה, אפיקומן, ובשתיית ארבע הכוסות. אכל ולא הסב –

1. באפיקומן בכוס ראשונה ובשתי כוסות אחרונות – לא יחזור;

2. בכזית מצה ובכוס שניה – יחזור ויאכל וישתה בהסיבה, בלא ברכה. (תעב,ז; מ"ב כא-כב).

חייל הנמצא בפעילות מבצעית, ישתדל להסב לפחות בזמן אכילת כזית מצה ובשתיית שתי כוסות ראשונות. אינו יכול – יאכל וישתה בלא הסיבה. (על פי תעב,ז).

307. מצת מצווה

ישתדל כל חייל שיהיו לפניו בשעת הסדר שלוש מצות שמורות. אין לו – ייקח מצות רגילות (ע"פ תס,א בה"ל). לאחר ברכת "המוציא" ו"על אכילת מצה", יאכל מצה בשיעור שני זיתים: כזית מהעליונה וכזית מהאמצעית. בדיעבד יוצא באכילת כזית אחד. כזית נוסף יאכל ב"כורך" ונוסף באפיקומן (סעיף 309). שיעור כזית: לעניין אכילת מצה, שהיא מצווה מן התורה – 2/3 מצת מכונה; לעניין שאר הזיתים שהם מדרבנן – 1/3 מצת מכונה. שעור מצות אלה יש לאכול תוך ארבע דקות ("כדי אכילת פרס"), ואין להפסיק בהם בדיבור.

חייל השוכב במארב, וקשה עליו אכילת המצה בשקט, יכין לו בבסיס את המצה כשהיא מפוררת לפירורים קטנים, ובזמן המארב יוכל לאוכלם במהירות ובשקט.

יש להקפיד על כמות המצה ועל קצב האכילה, שבלעדיהם אין יוצאים ידי חובת "בערב תאכלו מצות".

המצה נאכלת בהסיבה, כמתואר בסעיף 306.

308. ארבע כוסות

חובה לשתות ארבע כוסות יין בליל הסדר. הכוס הראשונה היא כוס הקידוש, שתי כוסות נוספות משולבות באמירת ההגדה, וכוס רביעית אחרי אמירת הלל.

כל כוס צריכה להכיל לפחות 86 סמ"ק ("רביעית"), ואם אין כוסות המסופקות ע"י הרבנות הצבאית, והמכילות כמות זו, יכול לאמוד רביעית בעזרת כוסות פלסטיק של אשל – המכילות 170 סמ"ק – כמות כפולה משיעור רביעית. את היין יש לשתות בהסבה תוך 4 דקות ("כדי אכילת פרס"), ולכתחילה לא יפסיק כלל (תעב, מ"ב לד).

מי שאינו יכול לשתות כמות זו של יין, ישתה מכל אחת משלוש כוסות ראשונות רוב רביעית, 44 סמ"ק, ובכוס הרביעית ישתה את כולה, כדי שיוכל לברך אחריה ברכה אחרונה. (תעב מ"ב ל). חייל המשתמש בספל הרגיל של צה"ל, המכיל הרבה יותר מאשר רביעית – ימלא את הספל לפני שתיית כל אחת מארבע הכוסות, אבל ישתה בכל פעם רביעית או רוב רביעית.

חייל שגם שתיית רוב כוס יין קשה עליו, יכול לשתות מיץ ענבים, ולקיים בו את מצוות ארבע כוסות. (על פי תעב, יב ומ"ב).

אם אין מספיק יין או מיץ ענבים, אפשר למהול את היין במים עד כדי 50% מים, אם גם אז אין די יין ימלאו את הכוסות ברביעית יין ולא יותר, וישתו רוב כוס ולא כולה. בכוס רביעית – ישתו את הכוס עד תום.

חייל הצריך לצאת לתפקיד אחרי הסדר, יזהר ששתיית ארבע כוסות לא תפגום בערנותו. לכן: יעדיף מיץ ענבים, או ימהל את היין ב- 50% מים, או ישתה בשלוש כוסות ראשונות רק רוב כוס.

309. כרפס, מרור ואפיקומן

לאחר קידוש נוטלים ידים בלא ברכה, ואוכלים פחות מכזית כרפס, טבול במי מלח. (כרפס – כל ירק שברכתו "בורא פרי האדמה"). (תעג,ו). יש להכין את מי המלח מבעוד יום. לא הכין – יכין כמות מועטת ביותר. לצורך הטיבול בלבד. (קש"ע קיח,ד). מברכים על הכרפס "בורא פרי האדמה", ומכוונים לפטור בברכה גם את המרור. אין מברכים ברכה אחרונה על הכרפס, גם אם אכל כזית. (תעג, מ"ב נה-נו).

למצוות מרור נוהגים לאכול עלים או קלחים של חסה (וזו מצווה מן המובחר), או חזרת. ואם אינו יכול לבדוק את החסה מכנימות – יעדיף חזרת (תעג,ה, מ"ב מב). שיעור מרור – כ- 17 גרם חסה, או 19 גרם חזרת (=כזית). כמות זו יש לאכול ב- 4 דקות. אחרי אכילת המרור, כורך כזית מצה וכזית מרור ואוכלן ביחד, זכר למקדש כהלל, ובהסיבה. לכתחילה אין להפסיק בדיבור בין ברכת "על אכילת מצה" לבין אכילת "כורך", כדי שהברכה תתייחס גם ל"כורך". (תעה,א).

בסוף הסעודה אוכלים "כזית" מצה לאפיקומן. (יש האוכלים כשני זיתים: אחד זכר לקרבן פסח, והשני זכר למצה שנאכלה עמו) (תעז,א מ"ב א). חייל שלא קיבל מצת אפיקומן מעורך הסדר, יאכל כזית מהמצות שלפניו. (ע"פ תעז, ב).

לכתחילה יש לאכול את האפיקומן ולגמור את ההלל לפני חצות הלילה. (תעז,א). לאחר אכילת אפיקומן אין אוכלים ואין שותים כלום, פרט לשתי כוסות אחרונות, ומים. (תעח,א ובמ"ב).

התפילות בחג

310. התפילות לפרטיהן

בליל החג:

לאחר תפילת עמידה שבלחש, ולפני קדיש תתקבל, יש נוהגים לומר הלל שלם בברכה תחילה וסוף (עיין סעיף 259). (תפז,ד). בנוסח ספרד נוהגים לומר "בצאת ישראל ממצרים" (תהילים קיד) לפני "עלינו לשבח".

בשחרית:

מתפללים תפילה של יום טוב עם הלל שלם. בזמן הוצאת ספרי התורה אומרים י"ג מדות. ואם חל בשבת אין אומרים. לפני תפילת מוסף אומרים "תפילת טל", ויש האומרים אותה בחזרת הש"ץ. מכריזים "מוריד הטל" לפני מוסף, מפסיקים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" ומתחילים לומר "מוריד הטל" (טעה ב"מוריד הטל" – עיין סעיף 92). בקדושת מוסף אומרים אשכנזים "אדיר אדירנו", בברכת עבודה, לפני "ותחזינה עינינו", אומרים אשכנזים "ותערב עליך עתירתנו". ואם אין כהן – אין אומרים "ותערב". (קכח, מ"ב קעג).

במוצאי החג:

אומרים "אתה חוננתנו" ב"חונן הדעת, ובברכת השנים מתחילים לומר "ותן ברכה" במקום "ותן טל ומטר לברכה", והספרדים אומרים "ברכנו". (טעה - עיין סעיף 93. בברכת "רצה" אומרים "יעלה ויבוא", עיין סעיף 250). מתחילים לספור ספירת העומר. מבדילים בלא בשמים ונר, ומתחיל בברכת הכוס וממשיך ב"המבדיל בין קודש לחול" וכו'. ואם חל בשבת – מבדילים כרגיל, עם בשמים ונר.

בחול המועד:

אין אומרים בשחרית מזמור לתודה, ואמרים חצי הלל בלבד. על ברכת ההלל עיין סעיף 259.

בליל שבת של חול המועד:

מתחילים קבלת שבת ב"מזמור שיר ליום השבת". לפני נוסח ספרד מתחילים ב"מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" ואומרים שני בתים ראשונים ושני בתים אחרונים מ"לכה דודי". לפי כל המנהגים אין אומרים "במה מדליקין".

בשחרית של שבת:

יש קוראים שיר השירים לפני הוצאת ספרי התורה, ואם יש מגילה כשרה יש נוהגים לברך "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו". אין מגילה כשרה – יקראו בלא ברכה. בברכות ההפטרה חותם "מקדש השבת" בלבד ואינו מזכיר על הרגל. (תצ,ט ובמ"ב).

במוסף:

מתפלל מוסף של הרגל, ומזכיר בו את השבת.

שביעי של פסח:

מתפללים בו תפילת יום טוב, ואין מברכים "שהחיינו" בקידוש ובהדלקת הנר. (תצ,ז). בפסוקי דזמרא יש נוהגים לומר שירת הים פסוק בפסוק אחרי שליח ציבור.

במוצאי החג מבדילים כמו במוצאי החג הראשון.

311. ספירת העומר

מט"ז בניסן עד ה' סיוון סופרים ספירת העומר. רצוי לספור מיד בתחילת הלילה. בדיעבד – כל הלילה כשר לספירה בברכה. (תפט,א). שכח לספור בלילה – יספור למחרת ביום בלא ברכה, ובלילה שלאחריו ימשיך לספור בברכה. שכח לספור גם ביום, ימשיך לספור בכל שאר הימים בלא ברכה, אולם, כדאי שיבקש מאחר שיכווין להוציאו בברכתו, ויכווין השומע לצאת בה. (תפט,ז-ח; מ"ב לז).

כיון ששכחת תפילת ערבית בכלל, וספירת העומר בפרט, מאוד מצויה, כדאי להשתדל להתפלל ערבית ברגע שאפשר, וכן כדאי להנהיג באופן קבוע ספירת העומר בלא ברכה, גם לאחר תפילת שחרית, שגם אם ישכח בלילה יוכל להמשיך ולספור בלילה שלאחריו בברכה. אפשר, כמו כן, להצמיד פתק לסידור או לתיק התפילין וכך להיזכר. ספירת העומר איננה תלויה בתפילת ערבית, ולכן חייל שאין לו פנאי להתפלל ערבית, יכול לספור ספירת העומר מיד בתחילת זמנה ברגע של מנוחה.

יום העצמאות וכ"ח באייר

312. סדר התפילות ביום העצמאות

בשבת שלפני יום העצמאות, יש לערוך לפני תפילת מוסף, הזכרת נשמות לחללי מלחמות העצמאות, אומרים א-ל מלא רחמים ותפילה מיוחדת לזכר הנופלים. (בשבת ר"ח אין אומרים).

ד' באייר – יום הזיכרון.

שליח ציבור עורך אזכרה לגיבורי תקומת ישראל, א-ל מלא רחמים, וכל הציבור אומר מזמור קמ"ד בתהילים.

ה' באייר – יום העצמאות.

מדליקים נרות בבית הכנסת ומתפללים התפילה המיוחדת ליום העצמאות: תהילים מזמורים: קז, צז, צח, ומתפילת לכה דודי את הקטעים: "מקדש מלך", "התעוררי", "לא תבושי" ו"ימין ושמאל". הפזמון הוא: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". אח"כ מתפללים תפילת ערבית. לאחר קדיש "תתקבל" אומר שליח הציבור: "שמע ישראל" והציבור חוזר אחריו. ואומר הש"ץ: "ה' הוא האלקים" ג' פעמים, והציבור חוזר. אח"כ אומרים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", סופרים ספירת העומר ומסיימים התפילה, לאחריה שרים "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון". (תהילים קכו).

בתפילת שחרית מוסיפים את מזמורי השבת – השמים מספרים וכו' (פרט ל"נשמת"). ואומרים הלל שלם, חצי קדיש, ואין אומרים תחנון. קוראים בישעיהו (בלא ברכה) בטעמי הפטרה מפרק י, ל"ב עד פרק י"ב, ו. אומרים תפילה לשלום המדינה, הזכרת נשמות, ו"מי שברך לחיילי צה"ל".

חל ה' באייר ביום ה' או בשבת, מקדימים את יום הזיכרון ליום ד' ואת יום העצמאות ליום ה'.

313. כ"ח אייר

יום כ"ח באייר, יום ישועתנו ושחרור ארצנו ועירנו מיד זרים, נקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל, כיום הודיה ושמחה. בערבו של יום יאמרו לפני תפילת ערבית מזמור ק"ז בתהילים, ובבוקר לאחר תפילת שחרית יאמרו הלל שלם. אח"כ יזכירו נשמות חללי מלחמת ששת הימים והתקופה שלאחריה, ויאמרו "מי שברך לחיילי צה"ל".