רפואה בשבת (סעיף 227)
מתוך: דיני צבא ומלחמה
תוכן המאמר:
כללי
מרפאה בשבת
שונות
הזריז - משובח
והנשאל (הרב שלא לימד מראש) - מגונה
והשואל - הרי זה שופך דמים
(ירושלמי יומא ח:ז)
227.1 כללי
עבודתם של החובש והרופא הנה עבודה הקשורה בפקוח נפש, ועל כן טעות בשיקול דעת או אי ידיעת ההלכה עלולה לגרום לתוצאות הרות אסון.
"ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, שנאמר 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' ולא שימות בהם. הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם" (רמב"ם שבת ב:ג)
תפקידו של החובש להגיש עזרה לחולה ולפצוע מבלי להתחשב בסיכון שהוא מסכן את עצמו. אולם יש להפעיל שיקול דעת במקרים בהם סיכויי ההישרדות של החובש קלושים, או שפגיעה בחובש תגרום לכך שחיילים אחרים לא יקבלו עזרה.
מרפאה בשבת
227.2 ספרות מומלצת
אנו ממליצים כי כל חובש יחזיק בידו את הספרים הבאים:
1. שמירת שבת כהלכתה מאת הרב יהושע נויבירט שליט"א, בה פרקים מפורטים על דיני רפואה בשבת.
2. מדריך הלכתי לאחיות בבתי חולים לשבת ולמועדים, מאת הרב יהושע נויבירט בעריכת הרב רפאל אויערבך והרב צ. שטרן. ספר זה עוסק אמנם בעבודתן של אחיות בבית חולים ולא במרפאה צבאית, אבל יש בו פרטים רבים שיועילו גם לחובש.
3. בחלק מסידורי "מנחת ירושלים" יש תקציר הלכות רפואה בשבת.
227.3 עקרונות
הפעלת המרפאה קשורה בכתיבה רבה: יומן המרפאה, רישומים של תרופות הניתנות לחולה, טופס כניסה לחדר בידוד, וכדומה.גם הפעילות הרפואית עצמה קשורה בחילול שבת.
העיקרון על פיו מתנהלת הפעילות הרפואית בשבת הוא זה: פיקוח נפש, או ספק פיקוח נפש דוחים איסורים דאורייתא; מחלה של הגוף כולו, כמו חום, או מחלה שאדם נופל למשכב בגללה, דוחות איסורים דרבנן; ואילו כאב קל בלבד אין לקחת בגללו תרופות, בגלל האיסור מדרבנן לקחת תרופות בשבת.
גם במקום בו מותרת הפעילות בשבת, אם עשיית הפעולה בדרך מותרת אינה משבשת את פעולת המרפאה - עדיף לבצע את הפעולות בדרך שיש בה פחות איסורים. (לכתוב ביד שמאל, דבר האסור מדרבנן; להפעיל מכשירים בשינוי וכו'.) ועל הכל - יש להכין ביום שישי את כל הניתן להכנה כדי למעט חילול שבת.
227.4 הכנות לשבת
כדי למנוע איסורים בשבת יש להכין במרפאה הכנות אלה:
לגזור את אריזות הכדורים ולהכין פתקים עם שמות התרופות הנדרשות. בדרך זו ניתן לקיים מעקב אחרי התרופות ללא רישום נוסף. שם החולה יירשם במוצאי שבת, או בשבת בשינוי (ביד שמאל).
להכין מלאי טפסים ובהם על הפרטים שניתן למלא אותם מראש, וכמו כן להפריד בין הטפסים כדי שלא לקרוע אותם בשבת.
להכין צמר גפן חתוך לחיטוי, וכן פלסטר חתוך בגדלים שונים, ומספר "פרפרים" לחבישת חתכים. לחתוך מראש פדי גזה לגדלים שונים בהתאם לצרכים.להכין סיכות בטחון לצרכי חבישה.
להכין אור ללילה, וסוללות רזרביות לפנס.
יש להכין במידת האפשר מים חמים.
להכין כרטיסים וחומרי עזר לפיהם יוכלו לסמן חום או הוראות רופא בלי לרשום בשבת.
כדאי לקבוע שעות מרפאה רבות יותר ביום שישי לטיפולים שוטפים. בדרך זו תפחת עד למינימום הפניה למרפאה בשבת לצורך טיפולים שוטפים.
לקרוע אריזות של חומרי רפואה מותר בשבת, כשם שמותר לקרוע אריזות של מזון.
227.5 רישום בשבת
כאשר יש חשש שחלק מן הפונים למרפאה הם חולים שיש בהם סכנה, או לפחות ספק סכנה, מותר לרשום לגבי החולים פרטים הדרושים כדי שלא להחליף ביניהם, ואת התלונה העיקרית של הפונה אם היא כזו שיש חשש שהיא מרמזת על סכנה. בעת הרישום יש לצמצם ולכתוב רק את ההכרחי ביותר: שם החייל, אך לא הדרגה; ממצאי הרופא החשובים, אך לא נקודה בסוף משפט. (שש"כ לב: מח-מט).
רישומים שאינם חיוניים אין לרשמם, וגם את החיוניים עדיף לרשום ביד שמאל.
בעת פינוי חולה מותר לכתוב את הפרטים החיוניים לצורך המשך טיפול.
227.6 טלפונים בשבת
יש לענות על קריאות טלפון למרפאה. את הטלפון עדיף להרים בשינוי, אם הדבר אינו משבש את עבודת המרפאה, כי דרך זו היא הנוחה ביותר להפוך איסור דאורייתא לאיסור דרבנן. אם הקריאה היא קריאת סרק יש לבקש מן המטלפן שלא להאריך בשיחה, ולהחזיר את הטלפון בשינוי אל כנו. בשעת סיום שיחה מותרת, מותר לומר "שלום" ו"תודה".
מותר לטלפן לרופא כדי להזעיקו לחולה שיש בו סכנה, או כדי לקבל ממנו הוראות. מותר להזעיק את הרופא גם אם החולה מבקש זאת, למרות שהחובש סבור שאין צורך בכך, (שש"כ לב:לט). כדי למעט בחילול שבת יש לפעול לפי סדר עדיפות זה: לקרוא בטלפון שדה; אי אפשר - במכשיר קשר; אי אפשר - לשלוח רכב להביא את הרופא.
אין לחלל שבת באיסורי תורה כדי להזעיק רופא לחולה שאין בו סכנה וגם ספק סכנה (שש"כ לג:ג).
227.7 טיפולים רפואיים בשבת
יש להבדיל בין טיפולים בפציעות שיש בהן סכנה לבין טיפולים שוטפים.
פציעות שיש בהן סכנה דוחות שבת, אולם גם כאן כדאי להכין מראש את כל הניתן כדי למעט בחילול שבת.
טיפולים שוטפים בפצעים קלים אינם דוחים שבת.
כדי להחליט כיצד לנהוג יש לדעת אם הטיפול כרוך באיסור מן התורה, ואז מותר לעשותו רק במקרה של פיקוח נפש או ספק פיקוח נפש, או שהוא איסור מדרבנן, וניתן לעשותו גם במקרה של חולה שאין בו סכנה.
טיפולים שיש בהם איסור מן התורה הם: זריקות תוך ורידיות או עירויים; הוצאת דם לצורך בדיקה; הפעלת מכשיר חשמלי.
טיפולים ופעולות שיש בהם איסור מדרבנן הם: חיטוי ביוד (ואין בזה צביעה, אך יש להימנע מסחיטה); קריעת עטיפות של תרופות (קריעה במקום הכתב הנה דרבנן, ואולי אף מותרת כיוון שאין שימוש חוזר בעטיפה המתקלקלת בעת הקריעה);
טיפולים מותרים בשבת הם בדיקות שגרתיות כגון מדידת חום, לחץ דם; בדיקה גופנית רגילה.
227.8 חולה שיש בו סכנה
חולה שיש בו סכנה, הוא חולה שלדעת החובש, או הרופא, או אפילו החולה עצמו נשקפת סכנה או ספק סכנה לחייו, באופן מיידי או אפילו לאחר זמן. (שש"כ לב: ח-י).
חולה זה חובה לחלל עליו שבת כדי להצילו גם אם הדבר כרוך באיסורי תורה וגם אם יש ספק אם הפעולה אמנם תציל אותו. (שש"כ לב: יח). ואם אין הדבר בהול - צריך לעשות בשינוי.
הטיפול המותר בחולה זה כולל פעולות רפואיות ישירות (הזעקת רופא, הפעלת מכשור רפואי וכו',); וכן פעולות עקיפות (הדלקת תנור לחימום החדר, בישול אוכל) אם הדבר נחוץ לחולה (שש"ח לב: סג, פג, פו, עד-עה). כמו כן מותרות פעולת הדרושות לחולה מסיבות מוראליות: אם החולה חש שמזניחים אותו מותר לחבר קרוב להצטרף לרכב הפינוי, גם אם יש מספיק מלווים, ואפילו אין החולה מבקש זאת. (שש"כ לב: כו).
גם בחולה זה יש למעט בחילול שבת, אם הדבר אינו פוגע ביעילות הטיפול.
227.9 חולה שאין בו סכנה
חולה שאין בו סכנה הוא חולה אשר ברור שאין כל סכנה נשקפת לחייו בגלל מחלתו.
חולה זה אין לחלל עליו שבת במלאכות האסורות מן התורה. אבל מותר לעשות לחולה זה בשינוי מלאכות שאיסורן מדרבנן.
227.10 כאבים שאינם מחלה
כאבים מקומיים, שאינם גורמים לחולשה כללית ואינם גורמים לאדם לשכב - דינם שונה מחולה שאין בו סכנה. (שש"כ לד: א-ב).
אדם שיש לו כאבים כאלה, אסור לו לקחת תרופות בגללם, אבל מותר לו לאכול מאכלים רגילים שיש להם השפעה על כאביו. אם יש חשש שהכאבים יגרמו למחלה - דין החולה כדין חולה שאין בו סכנה. (שש"כ לד: טז).
חייל הנמצא בכוננות או בפעילות מבצעית, והכאב מפריע לו לתפקד ביעילות - רשאי לקחת תרופות כדי להקל עליו.
דוגמאות: הסובל מנזלת או משיעול - לא ייקח תרופות. אם סובל בכל גופו או שנאלץ לשכב - יכול להשתמש בתרופות. (שש"כ לד: י).
כאב ראש בלי חום - אין לקחת תרופות. מרגיש שאינו יכול לעמוד על רגליו, או שיש לו חום - יקח תרופות. (שש"כ לד: ו).
כאב שיניים קל - אל ייקח תרופות. חזק הכאב עד שנחלש כל גופו - ייקח תרופות. (שש"כ לד: ז).
כאב עיניים קל - אין לקחת תרופות. התחזק הכאב או שיש דלקת, מותר לשים טיפות עיניים או משחה משפופרת. (שש"כ לד: ח).
בכאב אוזניים מותר לשים באוזן צמר גפן (אך לא לעשות פתילה), ומותר ללכת בזה גם במקום שאין עירוב (שש"כ לד:טיח:כ).
המרבה להזיע - רשאי לפזר טלק.
עצם שנקעה ממקומה - מותר להחזירה (צי"א ח טו:י).
227.11 פציעות
פצעים מסוכנים: פצע עמוק, חתך עמוק, פצע שנמשך ממנו קו אדום ויש חשש להרעלה, מכה חזקה שנגרמה ע"י כלי מתכתי, שטף דם - כל אלה נחשבים למכה מסוכנת ודינם כדין חולה שיש בו סכנה.
בפצעים אלה מותר לעשות כל טיפול נחוץ. (שש"כ לה:א-ד לב: יא).
פצוע שהרופא קובע כי צריך לקבל זריקת טטנוס - אם ניתן להמתין למוצאי שבת, ימתין. אי אפשר - מותר לקבל את הזריקה, ואפילו אם צריך לנסוע לשם כך. (שש"כ לה: מ).
פצעים שאינם מסוכנים: פצעים הגורמים לכאב בכל הגוף, אך אינם עלולים לסכן את חיי הפצוע. פצעים אלה נידונים כדין חולה שאין בו סכנה.
מותר לחטא פצעים אלה בבד סינתטי שאינו סופג הטבול בנוזל, או לשפוך את הנוזל על הפצע ולנגב אותו בצמר גפן. אין לחטא בצמר גפן, בגלל איסור סחיטה. (שש"כ לג: י).
אין למרוח משחה על פצעים אלה בגלל איסור ממחק. יש להוציא את המשחה מן השפופרת ישר על הפצע או על הגזה. אם המשחה בקופסה - יוציאה במקל ויניח על הפצע או על הגזה.אין למרוח את המשחה על הפצע, אלא להניח עליה את התחבושת. (שש"כ לה: ח).
פצעים שטחיים: כוויות קלות, כוויות שמש, קוץ, נקע, עקיצה ודומיהם - דין פצעים אלה כדין כאבים שאינם מחלה.
מותר לשטוף פצעים אלה במים, ולנקותם בבד סינתטי שאינו סופג ואין בו סחיטה.אפשר לחטא הפצע בנוזל אחר, וכן אפשר לשפוך את הנוזל המחטא על הפצע ולנגבו בצמר גפן.אך אין לטבול צמר גפן בנוזל ולנקות בו פצע.
מותר לפזר אבקת דרמטול על פצע כדי לעצור הדם. מותר לשפוך יוד על פצע ולפזרו בעזרת צמר גפן (שש"כ לה: יא-יב). מותר לחבוש פצע כזה כדי למנוע זיהום, אך אין לשים משחה על פצע שטחי, בגלל האיסור מדרבנן להתרפא בשבת (שש"כ לה: כ)
227.12 קוצים או רסיסים
מותר להוציא קוצים או רסיסים, בין ביד ובין בכלי (מלקט או מחט), ואפילו אם יתכן שיצא דם, ואם ודאי שיצא דם - מותר להוציאם רק אם יש לחולה צער גדול עד שחלה כל גופו.
קוץ או רסיסים שנכנסו אל מתחת לציפורן, יש בכך פיקוח נפש, ומתר לקרוע הציפורן במספרים כדי להוציאם (שש"כ לה: יז).
בשעת שימוש בתחבושת אישית יש להקפיד לקרוע את הנייר העוטף שלא במקום האותיות.את רצועות ההדוק יש לקשור בקשר עניבה ולא בקשר כפול (שש"כ לה: כב).
אין לחתוך תחבושת, ויש לכרוך את כולה על הפצע. את התחבושת יש להדק בעזרת סיכת בטחון, או לתחוב את קצה התחבושת מתחת לחלק החבוש, או לקשור בקשר עניבה. (שש"כ לה: כא-כב כה). אי אפשר להדק בדרכים אלה, ידביק בפלסטר את שני קצות התחבושת (צי"א ח טו:יד יב:מא. ציץ אליעזר חי"ב סי' מ"א).
אין לחתוך פלסטר בשבת (שש"כ לה: כג).
מותר להסיר תחבושת בשבת כדי להדקה מחדש, ואפילו משחה מרוחה עליה. נפלה התחבושת על הקרקע - אין להחזירה. (שש"כ לה: כז).
תחבושת שקצותיה הודבקו בפלסטר, אין להסירה בשבת ע"י פתיחת ההדבקה, אבל מותר לקלקל את התחבושת, ואפילו במספרים (שש"כ לה:כח).
227.13 אשפוז בחדר בידוד
הטיפול בחולה הנמצא בחדר הבידוד הוא בהתאם לסוג מחלתו והדינים הנובעים ממנה. גם כאן יש לזכור את העיקרון של הצורך למעוט חילול שבת.
רישום ממצאי הבדיקות בגיליון מותר רק באותם מקרים בהם יש חשש סכנה לחיי החולה אם דברים לא יירשמו.(שש"כ מ: ב-ג).
כדי למנוע ברישומים מיותרים, יש להיערך לפני שבת ולהכין כרטיסים לסימון חום, ושאר פרטים שיש לרשמם בשבת.
אסור להחתים חולה המתאשפז בחדר בידוד על ציוד מרפאה שהוא מקבל.
חייל המאושפז בחדר בידוד, והדליקו שם אור בגלל חייל שיש בו סכנה - מותר לו ליהנות מן האור (שש"כ לב:סט).
227.14 פינוי חולים בשבת
ההחלטה על פינוי חולה לבית חולים היא בסמכות הרופא, או בסמכות החובש אם הרופא אינו במקום. ההחלטה על פינוי נובעת ממצבו של החולה, ומן התנאים במקום.
בעיקרון יש לפנות חולה אם יש סכנה לחיים, או לאבר, או חשש לסיבוכים.אם ברור שאין סכנה בדחיית הפינוי, יש לדחותו למוצאי שבת.
חובש רשאי להצטרף לרכב הפינוי כדי להיות עם החולה, ואם אין חובש מחליף לו הוא רשאי לחזור עם רכב הפינוי. (בזמן הנסיעה באמבולנס שיש בו כפתור המנתק את אורות הבלמים, יש לנתק אורות אלה כדי למעט בחילול שבת).
רישומים שיאפשרו המשך טיפול בחולה בבית החולים אליו יפונה - מותרים, ויש לרשמם בכתב ברור וקריא.
רישומים לצורך שחרור חולה מן המרפאה אסורים בשבת.
(ע"פ "בעיות הלכתיות בהפעלת חדר מיון בשבת", הרב י' נויבירט ד"ר י' ון-דייק; ספר אסיא ירושלים תשל"ו).
שונות
227.15 טיפול בחיילות
החוק הצבאי קובע כי חובשת תטפל בחיילת. בהעדרה יטפל חובש בנוכחות חיילת אחרת.
החובש אינו רשאילבצע כל בדיקה, מלבד מדידת חום בפה, דופק ולחץ דם.
במקרה של פציעה במקום מכוסה יש לטפל בדרך של חשיפת המינימום הדרוש לטיפול.
על פי דין מותר לחובש לטפל באישה, כיוון שהמטפל עוסק במלאכתו ומרוכז בה. אך גם בשעת טיפול זה יש להיזהר מאיסור יחוד - דבר האסור לפי ההלכה ולפי מקורות הצבא.
חשוב לדעת כי חיילת רשאית, לפי פקודות הצבא, לדרוש כי רופאה או חובשת יטפלו בה, ואם אלה אינן במקום, יש להעבירה למרפאה בה יש רופאה.