תפילה (סעיפים 49-104)
מתוך: דיני צבא ומלחמה
תוכן המאמר:
פקודות מטכ"ל
השכמת הבוקר
ציצית
תפילין
זמני התפילות
הכנות לתפילה
תפילה בציבור
קריאת שמע
שמונה עשרה
תחנון
קריאת התורה
תפילת מנחה
תפילת ערבית
טעויות בתפילות חול
השלמת תפילה
תפילה בשעת הדחק
בית הכנסת
פקודות מטכ"ל
49. תפילות (34.0302)
א. מפקדי יחידות יבטיחו שלכל חייל הרוצה בכך, תינתן אפשרות להתפלל תפילות שחרית, מנחה וערבית.
ב. הזמנים שיקבעו לתפילות הם:
1. שחרית – אחרי שעת השכמת היחידה, בין שעת הזריחה ושעה 9, ולפני ארוחת הבוקר. משך התפילה: בחול: 30 דקות; בראש חודש 50 דקות, בשבת 1.45 שעה.
2. תפילת מנחה – בין שעה 16 ובין שקיעת החמה. משך התפילה: בחול 15 דקות, בשבת עד 30 דקות.
3. מעריב – בין שקיעה ל- 23.30 . משך התפילה – כמו מנחה.
ג. זמן התפילה ומקומה יתפרסמו בפקודות שגרה של היחידה. חיילים שאינם משתתפים בתפילה, יועסקו בזמן הזה בכל תעסוקה, פרט לאימונים, התעמלות או סידורים אישיים. (כגון רחצה, גילוח, סידור חפצים ומיטות.)
ד. חייל נעדר הורים, המשרת במקומות בהם אין נערכת תפילה בציבור, יורשה להגיע לבית הכנסת הקרוב לתפילה בציבור, ולאמירת קדיש ביום הזיכרון לאחד מהוריו.
השכמת הבוקר
50. צניעות, נטילת ידים וברכות השחר
"כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו – מיד תגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד. ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת. גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב". (רמ"א א, א).
בשעת שכיבה וקימה חייב אדם לנהוג צניעות בכל יכולתו. השוכב לישון או המשכים לקום בשעה שונה מחבריו – חייב לעשות זאת בדרך שלא תפריע את מנוחת האחרים.
מיד לאחר ההשכמה – נטילת ידים שחרית. לאחר הנטילה – ברכת "על נטילת ידים". שכח לברך, יברך רק אם נזכר לפני התפילה (ד מ"ב א).
דרך הנטילה היא בשפיכת מים שלוש פעמים על כל יד. אין מים – אפשר להטביל את הידיים בשלולית שלוש פעמים, ולברך; וכשישיג מים יחזור ויטול בלא ברכה. כמו כן אפשר להכניס את הידיים שלוש פעמים לשלג או לנחל זורם. נטילת ידים שחרית כשרה בכל מים, ובלא כלי. לכתחילה מוטב ליטול שחרית כדרך שנוטלים לאכילה (סעיף 109) (ד, א-ב. ו-ז).
אם יש מחסור חמור במים, ישפשף ידיו בבגד או במגבת, או בדבר מנקה, ויברך "על נקיות ידים" (ד, כב). חייל שהיה במארב או בתפקיד והיה ער כל הלילה, יטול ידיו ולא יברך. עשה צרכיו – יברך לאחר נטילה "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר". ישן שנת קבע במיטתו, ואפילו שינה קצרה, כיוון שפשט בגדיו, יטול ויברך. התנמנם בלבד, כאילו לא ישן (ד, יג. מ"ב כז-לז).
השכים לפני עלות השחר ונטל ידיו, יטול ידיו שנית בלא ברכה לאחר עלות השחר. ישן ביום שנת קבע (חזר ממארב, וכדומה) – יטול ידיו בלא ברכה (ד, יד-טו).
לאחר נטילת ידים יברך ברכות התורה. יש להקפיד לברך ברכה זו כי יש פוסקים שהיא חובה מהתורה (מז, א).
מי שהיה ער כל הלילה, לא יברך ברכות התורה. ישן שנת קבע בשכיבה, או ישן ביום שלפני כן, חייב בברכות התורה (מז יב מ"ב).
המשכים לפני עלות השחר, יברך בקומו ברכות התורה וברכות השחר, וגם אם שכב לישון אחר כך – אינו חייב לחזור ולברך בבוקר (מז יג מ"ב).
ציצית
51. גודל הציצית
טלית קטן צריך להיות "בגד" ("על כנפי בגדיכם") כדי שאפשר יהיה לברך עליו. גודל מינימום הנחשב לבגד הוא 72x36 ס"מ (נקב בית הצוואר אינו נמדד להשלים את השיעור). לכתחילה ראוי ללבוש ציצית בגודל 96x48 ס"מ (טז מ"ב ד).
הנקב שלתוכו משחילים את חוטי הציצית יהיה מרוחק משפת הציצית 3.5 – 6 ס"מ, והנהוג הוא 4 ס"מ (יא, ט). נוח למדוד את המרחק לפי אורכו של גפרור שלם.
אורך חוטי הציצית, מהקשר הראשון ואילך 24 ס"מ; הגדיל 8 ס"מ; החוטים 16 ס"מ. ומצווה מן המובחר: 30 ס"מ. חייל שאורך הציציות מפריע לו – רשאי לקצץ את הציציות ולקצרן לאור של 24 ס"מ. (יא, ד מ"ב כ. יא, יד). במקרה כזה יש להביא בחשבון שהציצית מתקצרת בכביסה.
52. מתי נפסלת הציצית
נחתכו החוטים, ולא נשאר בהם 4 ס"מ ("כדי עניבה") – פסולה. נחתכו שני חוטים, כל אחד בצד אחר של קשר הציצית – ולא נשאר בהם 4 ס"מ – פסולה, חוששים שחוט אחד מהארבעה הוא שניתק בשני צדדיו. אם נחתכו החוטים מצד אחד של הקשר, וברור שאין בהם שני קצוות של אחד מארבעת חוטי הציצית – כשרה. נתק חוט אחד במקום בו הוא מושחל בבגד – פסולה. נפרדו חוטי הציצית משזירתם, מתייחסים לחלק הנפרד כאילו נחתך (יב, מ"ב ז. יא, ג מ"ב טז).
אם נפסלה ציצית, ואין לו חוטים, מותר להתיר חוטי ציצית מבגד אחד ולהעבירם לשני. (טו, א). אין לתקן ציצית ע"י קשירת חוטים לגדיל הקיים. יש להתירו, ולקשור את הציציות מחדש (י"ב מ"ב ז).
53. בדיקת ציצית
צריך לבדוק את הציצית בכל יום, שמא נפסלה, ובמיוחד ביחידות הנמצאות בשדה, שם שכיח שהציציות נקרעות. נפסלה הציצית, יש לפשוט את הבגד מיד, שכן אסור ללבוש בגד שיש בו ארבע כנפות ואין בו ציצית (יב מ"ב יג). אין לברך על ציצית או טלית פסולים, וכן אין לצאת בהם בשבת מחוץ לערוב (יג, א. מ"ב ב-ג).
54. ברכת הציצית
על טלית גדולה מברכים "להתעטף בציצית", ועל קטנה "על מצוות ציצית" (ח, ו). כעת נהגו שהמתעטף בטלית גדולה מכוון לפטור בברכתה גם את הטלית קטן שהוא לובש (לפי ח, מ"ב ל). החליף את הברכות - אינו חוזר (ח, מ"ב יז).
הישן בבגדיו, אינו מברך בבוקר על טלית קטן. (אם מתעטף בטלית גדולה – יברך עליה). המשכים ולובש ציצית לפני זמנה (ראה סעיף 63), כאשר יגיע זמן ציצית – ימשש בהם, ויברך (ח, טז).
פשט טליתו לזמן קצר ולובשה – אינו מברך. לזמן ארוך – חוזר ומברך. נפלה טליתו כולה מבלי שהרגיש – חוזר ומברך עליה (ח, יד-טו. מ"ב).
55. ערך המצווה והנהגתה
חובת ציצית מוטלת רק על הלובש בגד שיש בו ארבע כנפות. אדם שאינו לובש בגד כזה, אין עליו חובת ציצית. אף על פי כן ראוי להיזהר במצוות ציצית,
"שכן הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן שנאמר: וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'". (כד, א. רמב"ם ציצית ג, יב).
חייל שהחום מעיק עליו, והוא רוצה לפשוט את הציצית כדי להקל מעליו, ישקול היטב אם אמנם הדבר הכרחי. ואולי יוותר על הגופייה – וישאר בציצית? בריצות או בעבודות חצי גוף ערום, אפשר לפשוט את הציצית, וכשיחזור וילבשנה – יברך (ח, מ"ב לז).
גם המסיר לעיתים את הציצית, יקפיד בכל יכולתו ללבוש ציצית בקריאת שמע ושמונה עשרה (כד, א. מ"ב ג).
תפילין
זמן מצוות ציצית ותפילין – במשך כל היום כולו. מי שלא הספיק ללבוש ציצית ותפילין בתפילת שחרית – ילבשם ויברך עליהם בשעה שיתפנה, עד שקיעת החמה. משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים – ילבשם בלא ברכה, ואפילו התפלל מעריב. (ל, ה. מ"ב יז).
לכתחילה יהיה עטור בתפילין כל התפילה עד קדיש שאחרי "ובא לציון". (כה, יג. מ"ב נו). הממהר ילבש ציצית ותפילין לפחות בזמן קריאת שמע ושמונה עשרה (כה, ד מ"ב יד). מוטב להתפלל ביחידות בתפילין, מאשר בציבור בלעדיהן (סו, מ"ב מ). מוטב להתפלל בזמן תפילה בלא ציצית ותפילין, מאשר לחכות להם ולהתפלל אחרי הזמן (כה, מ"ב יד).
57. ברכות התפילין
ספרדים מברכים ברכה אחת: "להניח תפילין" ומניחים של יד ואחריה של ראש. אם הפסיק ודיבר לאחר הנחת של יד – מברך על של ראש "על מצוות תפילין".
אשכנזים מברכים על של יד "להניח" ועל של ראש "על מצוות". הפסיק ודיבר לאחר הנחה של יד – מברך על של ראש "להניח" ו"על מצוות". (כה, ט. מ"ב לא).
אין להפסיק בדבור או ברמז בין תפילין של יד לשל ראש. הפסיק ורמז – אינו מוסיף ברכה. הפסיק בדיבור, ואפילו דיבור של מצווה – כמו קדושה – חוזר ומברך כפי שנתבאר (כה, י. מ"ב כח-ל. לה).
נשמטו התפילין ממקומן וכן אם הסיר את התפילין או הזיזן ובדעתו להחזירן מיד – ספרדים חוזרים ומברכים, ואשכנזים לא. הסירם כדי להפנות, או חייל שנקרא לתפקיד ונשתהה, והסיח דעתו מהתפילין – יחזור ויברך. (כה, יב. מ"ב מ"ד מ"ז).
58. תפילה אחת
מי שיש לו תפילה אחת בלבד – ראש או יד – יניחה, שכן שתי התפילין הן שתי מצוות.
הברכה על תפילה אחת היא זו: על של יד – "להניח תפילין". על של ראש – אשכנזים: "להניח" ו"על מצוות". ספרדים: "על מצוות" (כו, א-ב. מ"ב ג).
59. מקום הנחת תפילין
צריך להקפיד להניח תפילין במקומן, שכן המניח תפילין שלא במקומן, כאילו לא הניחן (לז מ"ב ג).
מקום הנחת תפילין של יד: בזרוע שמאל (לאיטר: ימין) בבשר התפוח שבעצם. יש להקפיד במיוחד בחורף, שעה שמפשילים סוודר או מעיל רוח – להפשילם כך שהתפילין יהיו במקומם (כז, א. ו). מוטב לפשוט את המעיל, להניח את התפילין, ולחזור וללבוש את המעיל על התפילין. איטר שהניח ביד שמאל לא יצא ידי חובה (כ"ז מ"ב כ"ד).
תפילין של ראש: בין העיניים, ממקום ששערות מתחילות לצמוח, ועד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס. הקשר על העורף, רצוי שיהיה מעל הגומא (כז, ט-י. מ"ב לה). צריך להתאים את הרצועות לגודל הראש, ובמיוחד יקפידו בזה חיילי יחידות השדה, שם הרצועות עשויות להימתח או להתכווץ בגלל חום, קור או לחות.
אסור שתהיה חציצה בין הגוף לבין התפילין. במקום רצועת השעון – אין להקפיד (כז, ד).
מי שיש לו תחבושת או גבס במקום הנחת תפילין של יד ושל ראש, או במקום רצועות הקשירה של יד, או במקום הרצועות המקיפות את הראש, ואין לו אפשרות להסירן, יניח את התפילין עליהן. ואם התפילה עצמה מונחת במקום החציצה, לא יברך על אותה תפילה. (תפילה של יד שהרצועות שלה מונחות על תחבושת – חייב לכסות).
קשר המרכיב אוזניות, ירכיבן על גבי רצועות התפילין של ראש (כז, ה מ"ב טז-יח).
60. תפילין כשרים ופסולים
התפילין צריכות להיות מרובעות. נשחקו הפינות, או נמעכו התפילין תחת משא כבד, או נחבטו בצניחה ונתקלקל ריבוען, או נתקלקלה האות ש' שבתפילין – אין להניחן עד שיתוקנו. הניחן – יחזור ויניח תפילין אחרות, ויברך עליהן. אין לו תפילין אחרות – יניחן בלא ברכה עד שימצא דרך לתקנן (לב, לט מב).
עור התפילין צריך להיות שחור (לב, מ מ"ב).
נקרע החיפוי החיצוני של אחד הבתים, אין להניחן בלא בדיקה. אין לו תפילין אחרות – יניחן בלא ברכה. וכן אם נפלו למים, או ששהו במקום לח (לט, מ"ב כו).
חייל שתפיליו נפסלו – יבקש מסמל הדת תפילין אחרות, וימסור דרכו את התפילין לתיקון.
רוחב הרצועות – 10 ולפחות 9 מ"מ ("כשעורה"). השחור כלפי חוץ. נקרעה רצועה – יש לתפרה בגידים ולא בחוטים רגילים (לג, ה. מ"ב – כו).
שני מנהגים יש בכוון הרצועות של יד. מי שצריך להניח תפילין, וכוון הרצועות שונה ממנהגו, יכול להוציא את הרצועה מתוך המעבורת ולהכניסה, בכוון הפוך – והכוון יתאים לו, אך יקפיד שהיו"ד יהיה בצד הסמוך ללבו (כז, ב). וכן איטר שמניח תפילין של חברו יהפוך את המעבורת שבה עוברת הרצועה לצד העליון של הזרוע, כדי שהיו"ד תהיה סמוך ללבו (ביאור הלכה).
62. כבוד התפילין; אכסון התפילין
יש לנהוג כבוד בתפילין, ואין לעשות כנגדן תשמיש מגונה. לכן יש לעטפן בשתי עטיפות, כאשר השניה אינה מיוחדת לתפילין (מ, ב).
ראוי לעטוף את התפילין בנוסף לתיק שלהם גם בעטיפת פלסטיק אטומה (ע"פ מ, מ"ב ז), שתהיה עטיפה שניה, ותשמור על התפילין מלחות. גם כאשר התפילין עטופות בעטיפה כפולה, אין לשבת עליהן, או להניחן למרגלותיו או תחת ראשו (מ, ג), ואין להניח עליהן חפצים. בשעת אריזת חפצים יש להניח את התפילין למעלה, ולהימנע מלשבת על התרמיל. רצוי לארוז את התפילין בתוך הפנכות (מסטינגים) כדי שלא יתקלקלו בדרך.
כדאי שחיילי חי"ר יחתמו על אשפה (פאוטש) נוספת, וישימו בה את התפילין, ומוטב בתוך עטיפת פלסטיק. ביחידות ממונעות יש לארוז את התפילין בפק"ל, כדי שיהיו תמיד בהישג יד.
"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" – רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש" (ברכות ו).
זמני התפילות
בטבלה הבאה מובאים שלושה תאריכים בכל חודש. כדי לדעת זמן שבתאריך אחר – יש לחשב אותו לפי התאריכים הסמוכים לו.
לוח זמנים זה הוא לפי אופק תל-אביב. יש הפרשי זמן במקומות אחרים בארץ, ובפרט בסיני שם מתאחרת לפעמים הזריחה ב- 15 דקות בערך. לוח זמנים למקומות השונים שבארץ ישראל טרם נתפרסם, ולכן הנמצא במקום מרוחק יבדוק את רגע הזריחה (הנקודה הראשונה של עגול החמה העולה מול האופק) או את רגע השקיעה, (הנקודה האחרונה של עיגול חמה השוקעת באופק) ויקבע את ההפרשים בין מקומו לבין הלוח. את השקיעה אפשר לחשב לפי סעיף 152.
שקיעת החמה בכל הארץ היא כ- 22 דקות אחרי זמן הדלקת הנר בליל שבת. בירושלים - 40 דקות אחרי זמן ההדלקה.
זמן ציצית ותפילין מחושב לפי 55 דקות לפני הזריחה.
שיטת המג"א ועוד פוסקים היא שהיום מחושב מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. לפי הגר"א – היום מזריחה ועד שקיעה.
|
צאת הכוכבים
|
שקיעה
|
פלג המנחה
|
מנחה גדולה
|
הגר"א
|
מגן אברהם
|
זמן ק"ש ציצית ותפילין
|
עמוד השחר
|
|
|
|
תפילה
|
ק"ש
|
תפילה
|
ק"ש
|
|
6.27
|
6.07
|
4.46
|
12.13
|
9.32
|
8.28
|
9.00
|
7.41
|
4.22
|
3.41
|
1
|
ספטמבר
|
|
6.14
|
5.54
|
4.35
|
12.08
|
9.32
|
8.29
|
9.01
|
7.43
|
4.29
|
3.49
|
11
|
|
6.01
|
5.41
|
4.24
|
12.04
|
9.32
|
8.30
|
9.01
|
7.45
|
4.35
|
3.56
|
21
|
|
5.47
|
5.27
|
4.12
|
12.00
|
9.31
|
8.31
|
9.01
|
7.47
|
4.41
|
4.04
|
1
|
אוקטובר
|
|
5.34
|
5.14
|
4.02
|
11.58
|
9.32
|
8.35
|
9.03
|
7.51
|
4.48
|
4.13
|
11
|
|
5.23
|
5.03
|
3.53
|
11.55
|
9.33
|
8.36
|
9.04
|
7.53
|
4.55
|
4.20
|
21
|
|
5.12
|
4.52
|
3.45
|
11.54
|
9.34
|
8.40
|
9.05
|
7.55
|
5.04
|
4.27
|
1
|
נובמבר
|
|
5.05
|
4.45
|
3.40
|
11.55
|
9.38
|
8.45
|
9.08
|
7.59
|
5.13
|
4.34
|
11
|
|
5.00
|
4.40
|
3.36
|
11.57
|
9.42
|
8.50
|
9.12
|
8.04
|
5.22
|
4.42
|
21
|
|
4.58
|
4.38
|
3.36
|
12.00
|
9.47
|
8.56
|
9.16
|
8.09
|
5.31
|
4.49
|
1
|
דצמבר
|
|
4.58
|
4.38
|
3.37
|
12.04
|
9.52
|
9.02
|
9.21
|
8.14
|
5.39
|
4.56
|
11
|
|
5.02
|
4.42
|
3.41
|
12.09
|
9.58
|
9.07
|
9.26
|
8.20
|
5.45
|
5.01
|
21
|
|
5.08
|
4.48
|
3.47
|
12.14
|
10.02
|
9.12
|
9.30
|
8.24
|
5.48
|
5.06
|
1
|
ינואר
|
|
5.16
|
4.56
|
3.54
|
12.19
|
10.05
|
9.15
|
9.32
|
8.27
|
5.49
|
5.08
|
11
|
|
5.25
|
5.05
|
4.01
|
12.22
|
10.08
|
9.16
|
9.36
|
8.29
|
5.47
|
5.07
|
21
|
|
5.35
|
5.15
|
4.10
|
12.25
|
10.08
|
9.14
|
9.37
|
8.29
|
5.42
|
5.05
|
1
|
פברואר
|
|
5.44
|
5.24
|
4.16
|
12.25
|
10.05
|
9.10
|
9.34
|
8.25
|
5.35
|
4.56
|
11
|
|
5.52
|
5.32
|
4.22
|
12.25
|
10.02
|
9.06
|
9.32
|
8.22
|
5.25
|
4.50
|
21
|
|
5.58
|
5.38
|
4.26
|
12.23
|
9.58
|
9.00
|
9.29
|
8.17
|
5.16
|
4.40
|
1
|
מרץ
|
|
6.06
|
5.45
|
4.30
|
12.21
|
9.53
|
8.54
|
9.23
|
8.10
|
5.04
|
4.28
|
11
|
|
6.13
|
5.53
|
4.36
|
12.18
|
9.46
|
8.45
|
9.16
|
8.00
|
4.51
|
4.13
|
21
|
|
6.20
|
6.00
|
4.41
|
12.16
|
9.40
|
8.37
|
9.09
|
7.51
|
4.37
|
3.59
|
1
|
אפריל
|
|
6.27
|
6.07
|
4.46
|
12.14
|
9.32
|
8.29
|
9.00
|
7.41
|
4.25
|
3.44
|
11
|
|
6.33
|
6.13
|
4.50
|
12.12
|
9.27
|
8.22
|
8.55
|
7.33
|
4.13
|
3.30
|
21
|
|
6.40
|
6.20
|
4.56
|
12.10
|
9.24
|
8.17
|
8.50
|
7.27
|
4.02
|
3.18
|
1
|
מאי
|
|
6.47
|
6.27
|
5.01
|
12.11
|
9.20
|
8.12
|
8.46
|
7.21
|
3.53
|
3.05
|
11
|
|
6.54
|
6.34
|
5.06
|
12.11
|
9.18
|
8.08
|
8.43
|
7.16
|
3.46
|
2.54
|
21
|
|
7.01
|
6.41
|
5.12
|
12.13
|
9.16
|
8.06
|
8.41
|
7.12
|
3.14
|
2.45
|
1
|
יוני
|
|
7.06
|
6.46
|
5.17
|
12.15
|
9.17
|
8.06
|
8.39
|
7.10
|
3.39
|
2.41
|
11
|
|
7.10
|
6.50
|
5.20
|
12.17
|
9.19
|
8.08
|
8.41
|
7.11
|
3.40
|
2.41
|
21
|
|
7.11
|
6.51
|
5.21
|
12.19
|
9.21
|
8.10
|
8.45
|
7.15
|
3.44
|
2.45
|
1
|
יולי
|
|
7.10
|
6.50
|
5.21
|
12.21
|
9.24
|
8.14
|
8.46
|
7.18
|
3.48
|
2.51
|
11
|
|
7.06
|
6.46
|
5.18
|
12.21
|
9.27
|
8.17
|
8.50
|
7.21
|
3.54
|
3.01
|
21
|
|
6.59
|
6.39
|
5.13
|
12.21
|
9.29
|
8.21
|
8.55
|
7.29
|
4.02
|
3.12
|
1
|
אוגוסט
|
|
6.51
|
6.31
|
5.06
|
12.19
|
9.31
|
8.23
|
8.57
|
7.33
|
4.09
|
3.21
|
11
|
|
6.40
|
6.20
|
4.58
|
12.17
|
9.31
|
8.25
|
8.59
|
7.36
|
4.15
|
3.31
|
21
|
64. זמן ציצית, תפילין וקריאת שמע
זמן ציצית, תפילין וקריאת שמע – כשעה לפני הנץ החמה (ספר א"י א, ד). המדקדקים מקדימים 55 דקות לנץ החמה. לוח קבוע למצוות אלו ראה סעיף 63.
סוף זמן ציצית ותפילין, ראה סעיפים 56 ו- 63.
היוצא לפעילות מבצעית לפני שהאיר היום, ייקח אתו את התפילין בחגור או באשפה (פאוטש), ויניחם בשעה שיוכל.
תחילת זמן שמונה עשרה, הנץ החמה, שהוא 55 דקות אחר זמן תפילין (ראה סעיף 63). מי שצריך להשכים לפעילות ביטחונית או לאימונים, רשאי להתפלל שמונה עשרה מעלות השחר (סעיף 63). אין לו לוח – יכול להתפלל לאחר שהאיר פני כל המזרח, ואפילו נראים כוכבים ברקיע. (פט, א ח מ"ב ג).
המתפלל בעלות השחר, לא יתעטף בטלית ולא יניח תפילין ולא יקרא שמע בברכותיה, כיון שזמנם של אלו מאוחר יותר, לכן ישלים את אלה בהגיע זמנם. יש הנוהגים לדחות במקרה כזה גם את שמונה עשרה, כדי להסמיך גאולה לתפילה (פט ח מ"ב ד מ-מב).
החושש שלא יוכל להתפלל אם ידחה את התפילה עד זמן קריאת שמע – רשאי להתפלל את התפילה כולה, עם קריאת שמע וברכותיה מעלות השחר. אך גם במקרה כזה לא יניח תפילין ולא יתעטף בציצית, ואת אלה יעשה רק בהגיע זמנם, או במשך היום. (פט מ"ב מא).
סוף זמן שמונה עשרה שחרית (=תפילה), בשליש היום, כפי המפורט בסעיף 63. עד אז חייב גם שליח הציבור לסיים תפילתו. בדיעבד – אפשר להתפלל שמונה עשרה שחרית עד חצות היום (פט א מ"ב ה-ז. קכד מ"ב ז).
66. סוף זמן קריאת שמע שחרית
סוף זמן ק"ש שחרית, ברבע היום (נח א מ"ב). לוח קבוע לסוף זמן ק"ש ראה סעיף 63. רצוי שלא לדחות את הקריאה, ובמיוחד יקפידו בכך חיילים העלולים להיקרא לתפקיד ולא יוכלו להתפלל בזמן. גם בשבתות ובמועדים, בהם מאחרים להתפלל, יש להקפיד על קריאת שמע בזמנה (רפא מ"ב א).
לא קרא שמע בזמנה, יקרא שמע עד סוף זמן תפילה. לא קרא גם אז, יקרא במשך היום בלא ברכות כדי לקבל עול מלכות שמים. ואם נאנס ולא יכול לקרוא – רשאי לקרוא עד חצות היום עם ברכות (נח ו מ"ב כו-כז בה"ל).
לוח קבוע לזמן מנחה – בסעיף 63. שעה 12:25 היא שעה שבכל עונות השנה מותר להתפלל בה מנחה.
סוף זמן מנחה – שקיעת החמה, ועד אז יש לסיים את התפילה. לא הספיק, רשאי להתפלל עד 13 דקות אחרי שקיעה (ראה סעיף 63) (רלג שעה"צ כא). מוטב להתפלל מנחה לפני שקיעה ביחידות, מאשר להתפלל בציבור אחרי שקיעה (רלג מ"ב יד).
תחילת זמן תפילת ערבית – צאת הכוכבים, כ- 20 דקות אחרי השקיעה. לוח קבוע לזמנים אלה, ראה סעיף 63. (רלה, א). רבים נוהגים להתפלל כ- 15 דקות אחרי שקיעה.
בשעת הדחק, אפשר להתפלל ערבית מ"פלג המנחה" (ראה סעיף 63), אם התפללו אותו יום מנחה לפני פלג המנחה. וכך דינו של חייל שיהיה עסוק כל הלילה, וחושש שלא יוכל להתפלל ערבית. חיילים המתפללים מנחה בציבור, וקשה יהיה לרכזם שנית לערבית, רשאים להתפלל ערבית מיד לאחר מנחה, מפלג המנחה ואילך (רלג א מ"ב יא).
בכל מקרה של תפילה לפני זמנה יש לחזור ולקרוא קריאת שמע בלילה בזמנה (רלה א).
סוף זמן תפילת ערבית – חצות הלילה. לא הספיק – יתפלל עד עלות השחר. חייל שהיה בתעסוקה ביטחונית, ולא התפלל עד עלות השחר, יכול להתפלל עד הנץ החמה, ובתפילה זו לא יאמר ברכת "השכיבנו", שהרי אין זה זמן שכיבה, וגם לא יתפלל תפילת שמונה עשרה, כי תפילת ערבית נתקנה ללילה, ומעלות השחר – יום. קריאת שמע אפשר לקרוא, כיון שיש בני אדם שוכבים בזמן זה (רלה ג-ד מ"ב כט-לד).
כיון ששכחת תפילת ערבית מצויה – כדאי להתפלל מיד עם זמן התפילה, ולא לדחות את התפילה לסוף האימונים.
מתפללים מוסף מיד לאחר תפילת שחרית. סוף זמנה – בסוף שבע שעות זמניות, ואם לא התפלל עד אז, רשאי להתפלל עד הערב. לא התפלל מוסף, והגיע זמן מנחה קטנה (9.5 שעות זמניות), יקדים מנחה למוסף, ואין עושים כן בציבור. (רפו א ד).
הכנות לתפילה
יש להתפלל בלבוש מלא, ולא בבגדים תחתונים בלבד (צא, ה). רצוי שלפחות שליח ציבור ילבש מכנסים ארוכים.
לפני כל תפילה יש לרחוץ את הידיים. חיילים שידיהם מזוהמות בשמן רובים, יקפידו בזה במיוחד. אם יש מחסור במים, ינקה ידיו משני צידיהן בבגד או בדבר מנקה אחר, ובכך יטהרן (צב, ד-ה. רלג, ב).
אסור להתפלל ולומר כל דבר שבקדושה אם יש לפניו צואה או מי רגלים וכדומה. וכשהיא מצידיו או מאחוריו יש להתרחק ממנה 4 אמות. כן יש להתרחק מריח רע (עט, א. עו-עז). בונקר שאנשים ישנים בו, אם אין ריח דוחה, ואין מקום אחר לתפילה, אפשר להתפלל בו (ע"פ עט, ט).
71. להתחיל את היום בתפילה
רצוי שלא לעסוק לפני התפילה בכל דבר אישי: אכילה, שתייה, אמונים. אבל מותר בשעת הצורך לשתות תה או קפה לפני התפילה. אם האמון דחוף במיוחד – יברך ברכות השחר, ויצא לאמונים (פט, ב-ג).
72. התרכזות בתפילה
חייל המתפלל אחרי אמון או אחרי ביצוע משימה ביטחונית שהייתה כרוכה במתח נפשי – ימתין עד שתנוח דעתו ויוכל להתרכז בתפילה, אך לא יעבור את זמן התפילה. (על פי צג, א, ג). יש להסיר את החגור אם הדבר אפשרי, וכן להניח את הנשק במקום כזה שלא יפריע לתפילה, אך גם לא יצריך השגחה של המתפלל. (צו, א).
תפילה בציבור
73. חשיבותה של תפילה בציבור
יש להשתדל לקיים מנין ביחידה, ורצוי לקיימו בבית הכנסת (צ, ט). חובה על כל חייל לסייע לחבריו לקיים את המניין, ואפילו אם הדבר כרוך בקימה מוקדמת או בהליכה למרחק מה.
חכמים הפליגו בחשיבות התפילה בציבור:
"תפילת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהם חוטאים אין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור. ולעולם ישכים ויעריב לבית הכנסת, שאין תפילתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת" (רמב"ם תפילה ח, א).
74. מקום המתפללים המהווים מנין
כדי להוות מנין, צריכים המתפללים להיות מרוכזים במקום אחד – כשמתפללים תחת כיפת השמים – או בחדר אחד. חייל הנמצא מחוץ לחדר או לאוהל שמתפללים בו, אפילו אם הדלת פתוחה, אינו משלים עשרה. בשעת הדחק, אם אוהל בית הכנסת צר מהכיל את המתפללים, או שלא נוח לעמוד בו, או שהוא חשוך – אפשר להקל ולצרף גם את העומדים בחוץ, אם פניהם מופנים לציבור. (נה, יג-יד).
אם יש בחדר או באוהל עשרה מתפללים, רשאים חיילים אחרים להתפלל מחוץ לו, ותפילתם נחשבת לתפילה בציבור, ובלבד שישמעו את דברי החזן. (נה כ, שע"ת טו).
אם בבית הכנסת 10 אנשים – אסור לאחד מהם לצאת בשעת אמירת דבר שבקדושה, עד שיגמרו אותו עניין (נה, ב).
התפזר המניין תוך כדי תפילה – אבל נשארו 6 מתפללים, יסיימו את העניין בו נמצאים: התחילו קדיש – יסיימוהו; התחילו חזרת הש"ץ – יסיימוהו ויאמרו קדושה, אבל לא יעלו כוהנים לדוכן ולא יקראו בתורה. אשכנזים מסיימים מלבד חזרת הש"ץ גם חצי קדיש שאחריו, וקדיש שלם שאחרי "ובא לציון". ספרדים מסיימים רק חזרת הש"ץ עם קדושה (נה, ב-ג. מ"ב ו. טו. ש"ת ה).
התחילו קריאת התורה ויצאו ולא נשארו אלא שישה מתפללים – העולה לא יברך ברכה אחרונה, אלא עומד שם, וכל העולים אחריו עולים בלי לברך, ואחרי קריאת האחרון יברך ברכה אחרונה. יקראו הפטרה בלא ברכות, ולא יאמרו קדיש לפני ההפטרה אלא לאחריה (ע"פ קמג מ"ב כט).
התחילו ברכות ההפטרה ויצאו ונתפזר המניין – גומרים את ההפטרה עם ברכותיה, (קמג, א. מ"ב). אבל לא יגיד הש"ץ חצי קדיש שלפני מוסף ומוסף.
אין אומרים קדיש שאחרי קדיש תתקבל בלא מנין, אבל אם התחילו לומר אותו במניין – יסיימוהו (נה, מ"ב כ).
היה מנין ב"ברכו" של תפילת ערבית, יאמר הש"ץ גם חצי קדיש שאחרי "השכיבנו". היה מנין בתחילת ש"ע – יאמר קדיש שלם, ובמוצאי שבת גם חצי קדיש שלאחרי ש"ע, וקדיש שבסוף. (נה, מ"ב כב). וספרדים לא יגידו שום קדיש בלא מנין.
נתפזר המניין בשחרית או במנחה – אין מתחילים חזרת הש"ץ אלא אם יש עשרה מתפללים (נה מ"ב טז). התפללו תפילה שבלחש בלא מנין, ונאספו מתפללים והושלם המניין – אין חזרת הש"ץ, אבל זה שלא התפלל יכול להתפלל בקול רם, ולזכות את כולם בקדושה (סט, מ"ב א).
76. המאחר לתפילה
עיקרה של תפילה בציבור הוא אמירת שמונה עשרה שבלחש עם הציבור. המאחר לתפילה רשאי לדלג על קטעים (שיפורטו להלן) כדי שיגיע לשמונה עשרה עם הציבור, או לכל הפחות עם חזרת הש"ץ. אחרי התפילה ישלים את מה שדילג (נב, א מ"ב א ג ו).
החלקים שאין לדלג עליהם בשחרית הם: טלית, תפילין, ברכות נטילת ידים, "אלוקי נשמה", ברכות התורה, "ברוך שאמר", "אשרי", "ישתבח", קריאת שמע וברכותיה.
חייל שאחר ואינו יכול להגיע לשמונה עשרה עם הציבור גם אם יאמר רק את החלקים היסודיים שאין לדלג עליהם – יתפלל ביחידות את התפילה כסדרה (נב, א מ"ב ב. ד-ז. קיא, ג).
אפשרות נוספת למאחר, לכוון תפילתו כך שיתחיל ש"ע שבלחש עם חזרת הש"ץ, ויאמר אתו עד "הא-ל הקדוש". אם לא יוכל לסיים לפני שיגיע הש"ץ למודים ימשיך יחד עם הש"ץ עד מודים. אם הוא ממהר מאוד – יכול להתפלל מחוץ לבית הכנסת, בלי לחכות כלל (קט, א-ב מ"ב א ה יא יד).
קריאת שמע
77. חובת קריאת שמע
חייב אדם לקרוא שמע בבוקר ובערב, שנאמר "ודברת בם... ובשכבך ובקומך" (רמב"ם ק"ש א,ה).
78. כוונה בקריאה
יש לכוון היטב בפסוק ראשון של "שמע". עניין הכוונה שיחשוב לקיים מצוות ק"ש וישים לב לפרוש המילים ומשמעות הפסוק, שהוא מקבל עליו את ד' לאלוקים ומוכן למסור נפשו על כך. לא כיוון – צריך לחזור על הפרשה הראשונה (ס. מ"ב ז. סא מ"ב ג).
מותר לקרוא ק"ש בכל מצב שהוא: הליכה, ריצה וכדומה. אבל צריך לעמוד ולכוון בפסוק הראשון. חיילים המתאמנים או הנמצאים בפעילות מבצעית – ישתדלו בכל יכלתם לכוון לפחות בפסוק זה. האמירה בקול רם ובהדגשה מסייעת לכוונה (סא, ד. סג ג).
יש לדייק ולבטא את כל המילים והאותיות שבקריאת שמע, שלא להבליע מילים ולא להחליפן באחרות (סא, טו-כג). אין לזלזל בהדגשות אלה ובדייקנות זו בקריאה – כי מלבד העובדה שזוהי מצוותה של ק"ש, הדגשות ושימת לב לפרטים מעוררים את הכוונה בתפילה, דבר שחיילים מתקשים בו במיוחד.
79. טעויות בקריאת שמע
טעה בברכות קריאת שמע, כגון ששינה את המילים, הוסיף או החסיר – אם התחיל כהלכה והזכיר את עיקר ענינה ותכנה של הברכה, וסיים אותה בברכתה כהלכה – יצא ידי חובתו. (נט מ"ב ח. סח מ"ב א).
דיבר באמצע ברכות ק"ש, אפילו במזיד, ימשיך במקום בו הפסיק. היה ההפסק גדול כל כך עד שאפשר היה לגמור בו את ק"ש וברכותיה (מ"יוצר אור" ועד "גאל ישראל") אם הפסיק באונס הגוף, (כגון שהוצרך לנקביו) או שלא היה המקום נקי – חוזר לתחילת הברכה שהפסיק בה, ואם הפסיק במזיד או בשוגג או שמישהו אנסו להפסיק להתפלל – אינו חוזר (סה מ"ב א-ה).
הפסיק באמצע קריאת שמע, והיה ההפסק גדול עד שאפשר היה לגמור בו את כל קריאת שמע – חוזר וקורא מתחילת פרשת שמע.
אם היה ההפסק בין ברכה לברכה – אינו חוזר. הפסקות מרובות אינן מצטרפות זו לזו. אבל בק"ש חוזר גם אם הפסיק בין פרשה לפרשה (סה, מ"ב, ה).
טעה בקריאת שמע: שינה את סדר הפסוקים, טעה בסדר המילים, או שהוסיף מילים – יחזור ויקרא מהפסוק שטעה בו. טעה בסדר הפרשיות – לא יחזור. לכן: עמד בפרשה שניה, ונזכר שטעה בראשונה, יסיים את השניה ואח"כ יחזור ויקרא את הראשונה (סד, א-ב. מ"ב ב-ו).
עמד בפרשה ראשונה, וטעה ואינו יודע היכן – חוזר ל"ואהבת".
סיים פרשה, ואינו יודע אם ראשונה היא או שניה, יתחיל מ"והיה אם שמוע". התחיל "ויאמר", או שהבחין כי רוב הציבור או הש"ץ עומדים בסוף פרשה שניה – יכול להניח שסיים פרשה שניה, וימשיך בפרשת ציצית (סד, ב-ג. מ"ב ח).
החליף "אמת ויציב" ב"אמת ואמונה" ולהפך – נזכר קודם שחתם הברכה – חוזר לראש הברכה. לאחר מכן – אינו חוזר (סו מ"ב נג).
המסופק אם קרא ק"ש – צריך לחזור ולקוראה בברכותיה (סז, א).
שמונה עשרה
80. המצווה
מצוות עשה להתפלל בכל יום. אנשי כנסת הגדולה תקנו להתפלל שלוש תפילות של 18 ברכות (רמב"ם תפילה א). "התפילה היא במקום קרבן, שכתוב, ונשלמה פרים שפתינו". (טור צח).
בגלל חשיבותה של תפילת שמונה עשרה, חייב כל אדם להקפיד בה, ובמיוחד חיילים שזמנם קצר ותפילתם חטופה.
דעתו של המתפלל צריכה להיות מיושבת עליו, כדי שיוכל לכוון בתפילתו, ולשים לב למילים שהוא אומר. יש להשתדל לכוון לפחות בחתימת כל ברכה. לא כוון לבו – יצא ידי חובה. לא כוון בברכה הראשונה ("אבות") – מרן רבי יוסף קארו פוסק שיחזור ויתפלל, ואילו הרמ"א פוסק שאם סיים הברכה – אינו חוזר. (קא, א מ"ב א).
אסור להפסיק בתפילת שמונה עשרה לכל מטרה שהיא, פרט לעניני פיקוח נפש (קד, א). עיקר תפילה בציבור הוא אמירת שמונה עשרה שבלחש עם הציבור (צ, מ"ב כח).
81. תנוחת הגוף בשמונה עשרה
לכתחילה צריך להתפלל שמונה עשרה בעמידה, בלי להשען, ברגלים ישרות וצמודות (צה, א. צד, ח מ"ב כב). המתפלל במקום שקשה לכוון רגליו: מחפורת, תעלת קשר צרה וכדומה – יתפלל בעמידה, בלא יישור רגליו (ע"פ צה מ"ב א). חייל שאינו יכול להתפלל בעמידה, לדוגמה: בעמדה בעלת מחפה ראש נמוך, יתפלל בישיבה או בשכיבה. הנוסע במכונית, עדיף שיתפלל בישיבה, שכן קשה לכוון בתפילה שעה שעומדים במכונית נוסעת. גם המתפלל בישיבה ישתדל לעמוד בכריעות. אפשר להתפלל תפילת שמונה עשרה בהליכה, אבל ישתדל לעמוד לפחות בברכת אבות, שבה צריך לכוון ביותר. (צד, ד-ה. מ"ב יז). התחיל להתפלל והגיע ליעלה ויבוא, ונזכר שאינו יודע בעל פה – רשאי ללכת לקחת סידור, וכן אם טעה ורוצה לברר בספר דין טעותו – אם צריך לחזור או לא. ואם הוא מוכרח לשאול את הדין, רשאי לדבר לצורך זה (קד מ"ב ב). המתפלל צריך לכוון פניו לירושלים (לא למזרח!). לדוגמה: ביריחו למערב; באילת לצפון. טעה והחל להתפלל לכיוון לא נכון, ימשיך בתפילתו, ואם יכול – יפנה פניו לירושלים. (צד, א מ"ב).
תחנון
82. מתי אומרים תחנון
אחרי שמונה עשרה בשחרית ובמנחה נופלים נפילת אפים, ואומרים תחנון. הנפילה תעשה בישיבה, ובשעת הדחק גם בעמידה. רצוי לכסות הפנים בבגד: טלית, שרוול, ממחטה, ולא ליפול על יד חשופה. כשמתפללים במקום שאין בו ספר תורה – אומרים המזמור בלי נפילת אפיים. (קלא, א-ב מ"ב ג י). וספרדים נוהגים להתחנן בלי נפילת אפים.
בשני ובחמישי מוסיפים לתחנון "והוא רחום" הנאמר בעמידה. חיילים הצריכים לצאת לתפקיד בטחוני רשאים לדלג על תחנון, אך אין לוותר על תחנון דרך קבע. (קלד, א סדור צה"ל).
בימים אלו אין אומרים תחנון: שבת, ראש חודש, חודש ניסן, יום העצמאות, יד אייר, לג בעומר, כח אייר, א-יב סיון, ט אב, טו באב, כט אלול, ט-ל תשרי, חנוכה, טו בשבט, יד-טו באדר א ובאדר ב, בימים אלה אין אומרים תחנון גם במנחה שבערב היום (חוץ מערב ר"ה ויו"כ ה-יד ו-כח אייר). (קלא, מ"ב לג לה).
קריאת התורה
83. סדר הקריאה
מטלטלים ספר תורה עם תנועת היחידה, בארון קודש נייד המיוחד לכך. (קלה, יד. מ"ב בה"ל).
קוראים בתורה רק בציבור. לכתחילה צריך עשרה, ובדיעבד שישה שלא שמעו את הקריאה. (קמג, א בה"ל).
התחילו לקרוא בתורה, ונתפזר המניין, ראה סעיף 75.
כהן עולה ראשון, אחריו לוי ואחריו ישראל. אין כהן – יכול ישראל או לוי לעלות ראשון, אבל לא יעלה לוי אחרי ישראל. יש כהן ואין לוי – יברך הכהן שעלה פעם נוספת, במקום הלוי. (קלה, ג, ו).
84. ברכות התורה
העולה יראה היכן הפסוק בו הוא מתחיל לקרוא, יברך לפני הקריאה "אשר בחר בנו", ואחריה "אשר נתן לנו" (קלט, ד). יש לברך את הברכות בקול רם, כדי שישמעו אותם עשרה מהמתפללים. (קלט, ו).
טעה וברך "אשר נתן לנו" לפני קריאת התורה – יברך "אשר בחר בנו" לאחריה. ברך "אשר בחר" לאחריה, יחזור ויברך "אשר נתן" (קלט מ"ב טו).
85. דרך הקריאה
הקורא צריך לעמוד, ואסור לו אפילו להשען, עמדות שקשה לעמוד בהן, מותר לקורא לשבת בעת הקריאה. (קמא, א).
יש להקפיד שאחד החיילים יתכונן מראש לקריאת התורה, ומוטב לקבוע תורנות לקריאה זו. אם קשה ההכנה לאחד, אפשר לחלק את הפרשה לשבעה חלקים, כשכל חלק יקרא ע"י אחר. לא התכונן איש לקריאה בתורה, יקראו את הפרשה בברכות בלא נגינת טעמי המקרא. אם אפשר, יעמוד חייל אחר ליד הקורא, ויקריא לו בלחש מתוך חומש מודפס. (מב, ב. קמג, ב).
יחידה שאין בה ספר תורה, אם מתפללים ביחידות – יקרא כל אחד את הפרשה לעצמו. מתפללים בציבור – יקרא אחד החיילים את הפרשה וההפטרה מתוך חומש או תנ"ך בלא ברכות. (קמג מ"ב ט).
86. זמן הקריאה
קוראים בתורה אחרי תפילת שמונה עשרה שחרית, אחרי תחנון, או הלל.
לא קראו בשחרית בשבת מסיבה כל שהיא, אפשר להשלים את הקריאה:
1. אם אפשר להשלים בו ביום, יקראו בתורה לפני "אשרי" של מנחה ואחר כך יתפללו תפילת מנחה כרגיל. (קלה, שער הציון ה).
2. לא השלימו במנחה – ישלימו בשבת שאחריה. במקרה כזה יחברו את שתי הפרשות, והעולה לתורה רביעי יחבר אותן: יברך ברכה ראשונה על פרשת השבוע שעבר, ואחרונה על פרשת השבוע. אפשר להשלים קריאה של שבת אחת בלבד. (קלה, ב ו-ז).
לא קראו בשני ובחמישי – רשאים לקרוא לפני מנחה. (נועם יא רנו).
87. טעויות בקריאת התורה
בכל טעות מהטעויות הבאות צריך לחזור ולקרוא מהמקום שטעו בו והלאה.
1. טעות בניקוד שהענין משתנה על ידה: יושב / ישב; חלב (ח' צרויה במקום קמוצה); באה (מלעיל במקום מלרע) וכדומה.
2. חיסור או תוספת של אות במקום שהטעות משנה את הענין.
3. חיסור או תוספת של מילה גם אם אין הענין משתנה (קמב, א מ"ב בה"ל).
בקריאת התורה שבת שחרית, יש לחזור בגלל שלושה סוגי הטעויות. במנחה, בשני ובחמישי, אם קרא ללא טעות לכל אחת לפחות 3 פסוקים, ולכולם יחד לפחות 10 – אינו חוזר. במועדים – אם קרא עיקר ענינו של אותו יום בלי טעות, וקרא לפחות 3x5 פסוקים, ולמפטיר עיקרה של אותה קריאה, ולפחות 3 פסוקים, אינו חוזר. (קלז, ג מ"ב. קמב בה"ל).
88. טעויות הפוסלות ספר תורה
1. שינויים במילים: מילה יתירה או חסרה, קרי במקום כתיב.
2. שינויים באותיות: נמצה במקום נמצא; כבש במקום כשב; שלמה – שמלה; להם – להן; רחבה – רחבו.
3. חיבור מילים או קיטוע מילה: 2 מילים הנקראות כאחת; מילה הנקראת כשתי מילים.
4. שינוי צורת האות: 2 אותיות שנדבקו לכל אורכן; נדבקה תוספת לאות המשנה אותה: ב-כ; ד-ר.
5. מחיקות: נמחקה אות עד שאין ילד יכול לזהותה; "נשברה" אות לכל רחבה. (קמג, מ"ב כה).
6. קרע בספר:
א. במקום התפירות – אם לא נשארו 5 תפירות של קיימא – פסול לקרוא באותו חומש.
ב. נקרע הקלף – ונכנס הקרע לתוך 3 שורות – כשר, יותר – פסול.
ג. נקרע הקלף בין העמודים או בין השורות ברוחב, מודדים, אם היה הקרע במקום הכתב, היה מגיע ליותר מ-3 שורות – פסול.
ד. אם נקרעה אות. (יו"ד רפ, א. פ"ת ג).
כיצד להתנהג כאשר נמצא הספר פסול – בסעיף הבא.
89. ספר שנמצא פסול
1. נמצא ספר פסול, ויש בבית הכנסת ספר אחר, אם קראו לעולה לתורה 3 פסוקים או יותר, והוא עומד רחוק מפרשה 3 פסוקים או יותר – יפסיקו לקרוא עם גילוי הטעות, העולה יברך "אשר נתן", וימשיכו לעולה הבא בספר אחר ממקום הטעות. (קמג, ד). לא קרא 3 פסוקים, או שעומד סמוך לפרשה – יגמור הפסוק ולא יברך, וימשיך בספר אחר.
2. אין ספר תורה אחר בבית הכנסת:
א. נמצאה הטעות לאחר שהוצא הספר, יעלו כל הקרואים בלי ברכות. ואם אחד ברך ברכה ראשונה, יברך הוא גם הברכה האחרונה בסוף קריאת כולם. ויקרא ההפטרה ואחריה יאמרו קדיש.
ב. לא הוציאו את הספר – יקראו מתוך חומש בלי ברכות. (קמג, מ"ב כט).
תפילת מנחה
90. סדר התפילה
זמן מנחה ראה סעיף 67. כאשר הזמן קצר, ולא יספיקו להתפלל תפילה שלמה (רלב מ"ב א), או כשנמצאים בתנאים בהם קשה להתרכז. עייפות, רעש, סביבה לא נוחה – בכל אלה אפשר להתפלל בלי חזרת הש"ץ, כמפורט בסעיף 98. אם הזמן קצר ביותר, אפשר לקצר עוד כפי שמקצרים בשחרית. המאחר למנחה, יתחיל מיד ש"ע עם הציבור, ויכוון תפילתו כך שלא יפסיד "קדושה". (קט, א-ב).
תפילת ערבית
91. המאחר לתפילה
זמן תפילת ערבית, ראה סעיף 68. המאחר לתפילת ערבית ולא יספיק להתחיל שמונה עשרה עם הציבור, ימתין עד שיגיע הציבור לשמונה עשרה, ויתחיל אתם ש"ע. אחר כך ישלים קריאת שמע וברכותיה. (רלג, ג).
טעויות בתפילות חול
במוסף יו"ט ראשון של פסח מתחילים לומר "מוריד הטל", ובמוצאי יו"ט ראשון מתחילים לומר "ותן ברכה", והספרדים: "ברכנו".
אמר "מוריד הגשם" במקום "מוריד הטל" – נזכר לפני "ה'" שבסיום הברכה, חוזר ל"אתה גבור". סיים הברכה – חוזר לתחילת ש"ע. (קיד, ד).
אמר "ותן טל ומטר" במקום "ותן ברכה" או ספרדים: "ברך עלינו" במקום "ברכנו" – הבחין בטעותו לפני שעקר רגליו, יחזור ל"ברך עלינו". הבחין לאחר שעקר רגליו – חוזר ומתפלל ש"ע. (קיז, ג מ"ב יד). מסופק אם אמר נכון, ב-30 יום ראשונים שאחר הפסח חוזר, מפני שיש להניח שטרם התרגל לשינוי, אחריהם – אינו חוזר. (קיד, ח ועיין מ"ב כ).
93. משיב הרוח / ותן טל ומטר
ממוסף של שמיני עצרת אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם". שכח ואמר "מוריד הטל" – אם לא אמר ה' יאמר ותן טל ומטר במקום שנזכר וימשיך במקום שהפסיק, ואם אמר "ה'" שבסיום הברכה – אינו חוזר. (קיד, ה בה"ל).
מז' בחשוון אומרים האשכנזים "ותן טל ומטר", והספרדים אומרים "ברך עלינו" (קיז, א). שכח ולא אמר " ותן טל ומטר" או ספרדי שאמר "ברכנו" – ונזכר כאשר:
- עוד לא סיים הברכה- חוזר ל"ותן טל ומטר".
- סיים הברכה – יאמר "ותן טל ומטר" לפני "כי אתה שומע" שבברכת שומע תפילה.
- סיים "שומע תפילה" – יאמר לפני "רצה".
- התחיל "רצה", וטרם עקר רגליו – חוזר ל"ברך עלינו".
- עקר רגליו – חוזר לתחילת ש"ע. (קיז, ד-ה מ"ב טו).
המסופק בתוך 30 יום ראשונים של השינוי – חזקה שאמר כפי שהיה רגיל לפני השינוי.
94. יעלה ויבוא בראש חודש
שכח ולא הוסיף יעלה ויבוא – ראה סעיף 260.
המסופק אם אמר "יעלה ויבוא" – יחזור. נזכר אחרי מוסף שלא אמר "יעלה ויבוא" בשחרית – אינו חוזר. (תכב א מ"ב ד).
95. כללי
טעה בתפילה, וצריך לחזור ולהתפלל, נזכר בטעותו לאחר שעבר זמן התפילה – יתפלל תשלומין, כמתואר ב סעיף 97. (קח, מ"ב לה).
חייל שבחופזה השמיט כל עניינה של אחת הברכות, דלג על ברכה, לא סיים אותה כתיקונה, או דיבר באמצע שמונה עשרה – יחזור לתחילת הברכה שטעה בה. (סח, מ"ב א. קיט, ג מ"ב יג. בה"ל. קד, ו). הייתה הברכה שטעה בה אחת משלוש הברכות הראשונות – יחזור לראש התפילה. הייתה הברכה אחת משלוש ברכות אחרונות – חוזר ל"רצה". אם סיים ועקר רגליו – חוזר ומתפלל. (קיד, ו מ"ב לג).
המסופק ביום חול אם התפלל, יחזור ויתפלל, אבל יתנה לפני תפילתו ויאמר "אם התפללתי – תהא תפילתי זאת כנדבה". אם הספק הוא בתפילת שבת, או מוסף באיזה יום שהוא – אינו חוזר ומתפלל, אך רצוי שיהיה שליח ציבור, ויאמר חזרת הש"ץ לתפילה זו. (קז, א מ"ב ב. קכד, בה"ל).
השלמת תפילה
חייל שלא התפלל תפילה אחת, פרט למוסף (קח, ו), בגלל אונס, מחלה, חוסר יכולת או שכחה – ישלים את התפילה שהחסיר בתפילה שאחריה.
חיילים בתעסוקה מבצעית שאינה מאפשרת להתפלל, אינם צריכים להשלים את התפילה שהחסירו, שכן החובה להשלים מוטלת על מי שהיה חייב בתפילה ולא התפלל. אבל חיילים בתעסוקה מבצעית עסקו במצווה, וכעוסקים במצוות הם פטורים ממצוות תפילה, ולכן אינם צריכים להשלים את התפילה שהחסירו (צג, ד מ"ב ח). וכל זה אם נכנסו לתפקידם לפני זמן תפילה, אבל אם יכלו להתפלל, ובסוף זמן התפילה היו בתפקיד – ישלימו תפילה שהחסירו. (עא מ"ב ד).
השלמת התפילה היא כאשר חוזרים פעמיים על שמונה עשרה בתפילה הסמוכה לה: פעם הראשונה בשביל התפילה הנוכחית, ופעם שניה בשביל תפילה שנשכחה. בין שתי התפילות רצוי לומר "אשרי". (קח, א-ב).
טעה והתפלל את התפילה הראשונה כתשלומין, ואת השניה לחובתו הנוכחית – עלתה התפילה השניה לחובתו, אבל צריך לחזור ולהתפלל כדי להשלים את התפילה שהחסיר.
אם התפילה שנשכחה שונה מהתפילה שאחריה, כגון: שכח מנחה ביום שישי – מתפלל פעמיים תפילת ליל שבת. (קח, ט). אם לא התפלל בשבת מנחה מתפלל ערבית שתיים של חול, ואומר בתפלה הראשונה אתה חוננתנו ולא בשניה שהיא לתשלומים. ואם בראשונה לא אמר ואמר בשניה, ניכר שאמר את הראשונה לתשלומין שלא כדין, ולכן חוזר ומתפלל תפילה לתשלומין. אבל אם אמר בשתיהן אתה חוננתנו או לא אמר בשתיהן אינו חוזר, אלא יבדיל על הכוס.
אם לא התפלל במוצאי שבת ערבית, אל יאמר בשחרית כלל "אתה חוננתנו" לא בפעם הראשונה וגם לא בתפילה שמתפלל לשם תשלומין, כי "אתה חוננתנו" תוקנה לשם הבדלה רק במוצאי שבת בלילה. (קח מ"ב לג).
אם צריך לחזור ולהתפלל בגלל שכחת דבר, כמו: שכח "יעלה ויבוא" במנחה בר"ח, "טל ומטר" במנחה של יום ו' – ובתפילה הסמוכה אין אפשרות להוסיף מה ששכח, כי אין לומר "יעלה ויבוא" ביום שאינו ר"ח – אינו חוזר. (קח, יא).
תפילה בשעת הדחק
במנחה: אם הזמן קצר, אפשר לקצר בחזרת הש"ץ: במקום להתפלל בלחש ואחריה חזרת הש"ץ, אומרים "אשרי" חצי קדיש, ולאחריו מתחיל הש"ץ מיד את תפילתו בקול, הציבור אומר "קדושה", מברכת "אתה חונן" מתחיל הש"ץ להתפלל בלחש, והציבור מתחיל בלחש מתחילת התפילה (קכד, מ"ב ח). יש שנוהגים להתפלל כך מנחה גם שלא בשעת הדחק.
לכתחילה אין לקצר ש"ע בשחרית, מפני שהציבור חייבים לסמוך גאולה לתפילה. אם יש הכרח בדבר, אפשר לקצר גם בתפילת שחרית. (קכד, ב מ"ב ז בה"ל). במקרה כזה יתחילו כולם עם הש"ץ שמונה עשרה, יאמרו עמו מילה במילה שלוש ברכות הראשונות וקדושה. בקדושה יאמרו עם הש"ץ כל נוסח הש"ץ, עד הא-ל הקדוש (מ"ב ט).
99. תפילת שחרית
אם הזמן קצר בגלל פעילות מבצעית, או שמתקרב סוף זמן תפילה, רשאי לקצר תפילתו. (קי מ"ב א). הקיצור הוא לפי סדר העדיפויות הבא, ולפי הזמן העומד לרשות המתפלל:
1. ידלג על ברכות השחר (ולא על ברכות התורה).
2. יקצר בסוף התפילה, בשיר של יום, "אין כאלקינו".
3. ידלג בפסוקי דזמרא, פרט לברוך שאמר, אשרי וישתבח.
4. יתחיל הציבור שמונה עשרה בלחש עם הש"ץ, כמתואר בסעיף 98.
5. יתפלל כל יחיד 3 ברכות ראשונות של ש"ע, יתפלל "הביננו" (סעיף 100), ויסיים 3 ברכות אחרונות.
6. יוותר על כל פסוקי דזמרא, יקצר ברכה ראשונה של "שמע" ויאמר: "בא"ה אמ"ה יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל. המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. בא"ה יוצר המאורות. ימשיך כרגיל, ויאמר בתפילת שמונה עשרה הביננו, ויסיים בכך. (סדור צה"ל ע' 28).
חייל שדילג קטעים מן התפילה, ישלים את שהחסיר כאשר יתפנה. אין משלימים את "ברוך שאמר", "ישתבח", וכן לא יחזור על שמונה עשרה אם אמר הביננו. (קי, א).
התחיל להתפלל וקראוהו בדחיפות, יקרא לפחות עד "ה' אלקיכם אמת" ויפסיק, וכשיחזור ימשיך מ"אמת ויציב". (סו, י מ"ב נד).
תפילת "הביננו" נאמרת במקום ש"ע, בעמידה, ורק בקיץ, כי אין בה שאילת טל ומטר. (קי, א). נוסח הביננו הוא זה:
הביננו ה' אלקינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך. ותסלח לנו להיות גאולים, ורחקנו ממכאוב. ודשננו בנאות ארצך, ונפוצותינו מארבע תקבץ. והתועים על דעתך ישפטו. ועל הרשעים תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך, ובתיקון היכלך, ובצמיחת קרן לדוד עבדך, ובעריכת נר לבן ישי משיחך. טרם נקרא אתה תענה. בא"ה שומע תפילה.
לפני הביננו יאמר 3 ברכות ראשונות של ש"ע, ואחריה 3 ברכות אחרונות.
אין אומרים "הביננו" במוצאי שבתות וימים טובים, כי אי אפשר להוסיף בהם "אתה חוננתנו" (קי, א).
101. ערבית
התחיל להתפלל ערבית, וקראוהו בדחיפות, יסיים ב"ה' אלקיכם אמת" וכשישוב ימשיך מ"אמת ואמונה". (סו, י מ"ב נד).
בית הכנסת
102. כבוד בית הכנסת
צריך לנהוג כבוד בבית הכנסת: אין אוכלים בו סעודת קבע; אין ישנים בו, ואפילו שנת ארעי; אין מדברים בו שיחת חולין. נהגו לאכול בבית הכנסת סעודות מצווה, ולכן מותר לאכול בו סעודה שלישית – אך לא ינהגו בה קלות ראש. (קנא, א-ד מ"ב בה"ל "ואין").
מטאטאים ומנקים את בית הכנסת כדי לכבדו. (קנא, ט). ברוב המחנות דואגת הרבנות הצבאית למינוי אחראי לכך. אם אין אחראי – בסדרה, או בקוים – רצוי שיקבעו החיילים תורנויות ביניהם לניקוי ביהכ"נ.
103. נרות בבית הכנסת
נוהגים להדליק בבית הכנסת נרות לפני התפילה, ומותר להשתמש בנרות אלה רק לצורך מצווה: הדלקת נר חנוכה, או ללמוד תורה. אין להדליג סיגריה מנר זה. (קנא, ט. קנד, יד מ"ב נד-נו).
במועדים רצוי להדליק בבית הכנסת נר מיוחד לשימוש אישי, וממנו יעבירו אש להדלקת סיגריות או לבישול.
מוטב שלא להכניס נשק לבית הכנסת, כי בית הכנסת מיועד לתפילה, המאריכה את חייו של אדם, בעוד הנשק נועד לקצר ימיו. (על פי סנהדרין פ"ב).