שולחן ערוך אורח חיים סימן שיח סעיף א

המבשל בשבת, (או שעשה אחת משאר מלאכות - טור),
במזיד - אסור לו לעולם, ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד;
ובשוגג - אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר גם לו מיד.

בשלחן ערוך מדובר על מבשל, או על מלאכה אחרת. אך לא צוין אם מדובר במלאכה דאורייתא, או גם במלאכה דרבנן. "משנה ברורה" ו"ביאור הלכה" מבדיל בין סוגי המלאכות.

(ג) אחת משאר מלאכות - ואם היא מלאכה דרבנן, עיין בביאור הגר"א שהאריך להוכיח דלכולי עלמא [=לכל הדעות] אם עשה אותה בשוגג, אין לאסור בדיעבד ליהנות ממנה. ועיין ב"ביאור הלכה":

...וחיפשתי ומצאתי בביאור הגר"א, שכתב ומסיק להלכה, דאפילו לדעת השו"ע שפסק כר' יהודה, היינו בדאורייתא, אבל במלאכה דרבנן הוא סובר דלא קנסו שוגג אטו מזיד [=לא קנסו את השוגג בגלל המזיד]. והביא לזה סוגיות מפורשות... שוב מצאתי שגם בספר "חיי אדם" כתב דנראה לו דבשוגג באיסור דרבנן מותר אפילו לו בו ביום. וכבר קדמו הגר"א בביאורו.

הדוגמה שניתנה בשלחן ערוך, על פי סוגיית הגמרא, היא בישול בשבת, ואיסור אכילת התבשיל. אך מה דין הנאה אחרת מהמלאכה שנעשתה בשבת: כגון מכירת התבשיל, והנאה מהכסף? בשאלה זאת עוסק משנה ברורה:

(ד) לעולם - ליהנות מאותה מלאכה, דקנסוהו רבנן. ומכל מקום מותר לו ליהנות מדמיה של המלאכה. ...