- במסכת פסחים [דף צ"ד] נאמר, שמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים שיעור ארבעה מילין;
- ובמסכת שבת [דף ל"ד-ל"ה] נאמר, שמשקיעת החמה מתחיל בין השמשות... ואמר שם שמשך בין השמשות שלושת רבעי מיל, ואח"כ הוא לילה. ונאמר שם ששלושה כוכבים בינוניים הם לילה.
אם כן, יש סתירה בין שני מקורות אלה.

על כן תירץ רבנו תם וסיעתו, לחלק בין שקיעת החמה שבמסכת פסחים לשקיעת החמה שבמסכת שבת.

האמור במסכת פסחים הוא התחלת השקיעה, משקיעת גוף השמש כשנכסה מעינינו, ומאז עד צאת הכוכבים ארבעה מילין.
האמור במסכת שבת, הוא סוף השקיעה, שהוא כאשר שקע גם אור השמש מרוב הרקיע, לבד לצד המערבי, ומאז מתחיל בין השמשות, שהיא שלושת רבעי מיל קודם צאת הכוכבים. ומהתחלת השקיעה, שהוא שקיעת גוף השמש, עד סוף השקיעה מרוב הרקיע, הוא יום. והוא משך שלושה מילין ורביע, ואז הוא זמן תוספת שבת, וכמו שכתב כאן בשו"ע.

ובסך הכל הם ארבעה מילין: [3.25 מיל עד סוף האור + 0.75 מיל בין השמשות]. ועד ארבעה מילין מהתחלת השקיעה לא הוי לילה ודאי.
זהו שיטת רבנו תם וסיעתו.

אבל הגר"א ז"ל חולק על שיטה זו. לדעתו שקיעת החמה שבמסכת שבת, לעניין בין השמשות, הוא ג"כ התחלת השקיעה כמו שקיעת החמה שבמסכת פסחים. ומיד אחר שקיעת גוף השמש מתחיל בין השמשות... ומשך זמן בין השמשות הוא שלושת רבעי מיל.

ואת הסתירה בין מסכת פסחים למסכת שבת תירץ, לחלק בין צאת הכוכבים במסכת שבת לצאת הכוכבים במסכת פסחים:

צאת הכוכבים האמור במסכת שבת הוא זמן של לילה, שהוא שלושה כוכבים בינוניים.
וצאת הכוכבים האמור במסכת פסחים הוא צאת כל הכוכבים הנראים בלילה, שהוא זמן מאוחר הרבה, והוא ארבעה מילין אחר התחלת השקיעה. [זמן החשיכה אינו עניין לדיני שבת].

ואע"ג שנראה לעיניים שמשך בין השמשות שהוא עד צאת הכוכבים הוא הרבה יותר משלושת רבעי מיל, הוא כמו שכתב הגר"א בביאורו, ששיעור הגמרא נאמר רק על אופק בבל או א"י. ובמדינותינו שנוטה יותר לצפון, מתארך יותר.
ולכן, לעניין סוף בין השמשות, אין לנו משך זמן מסוים מן הגמרא לפי האופק שלנו, ורק תלוי לפי הראות מתי הוא 3 כוכבים בינוניים, אבל לא גדולים. ולפי שאין אנו בקיאים איזהו בינוניים, צריך להמתין עד קטנים...
ולשיטת הגר"א מיד אחר שקיעת גוף השמש מעל הארץ הוא בין השמשות גמור.