איסור מוקצה

מקורות ותקציר

מבוא
רמב"ם הלכות שבת פרק כד
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קכג עמוד ב

סוגי המוקצה לפרטיהם
(1) כלי שמלאכתו להיתר
(2) כלי שמלאכתו לאיסור
(3) מוקצה מחמת חסרון כיס
(4) דבר שאינו עומד לשימוש
(5) מוקצה מחמת מיאוס
(6) נולד
(7) מוקצה מחמת מצווה
(8) בסיס לדבר האסור

טלטול שעון ומאוורר המחוברים לחשמל

מוקצה הוא איסור מדרבנן, שלא להזיז ממקומם חפצים מסוימים. בפרק זה נלמד מה הסיבות לאיסור, אילו חפצים כלולים באיסור זה, כיצד נקבע וכיצד התפתח.

אנו ממיינים את הכלים לעניין מוקצה בדרך זו:
א. כלי שמלאכתו להיתר - אלו הכלים שאנו משתמשים בהם לשימושים המותרים בשבת.
ב. כלי שמלאכתו לאיסור - כלי עבודה למיניהם.

השימוש שמשתמשים בכלי יכול להיות לשלוש סיבות:
1. לצורך גופו - השימוש הרגיל בכלי: סכין לחתוך בו, מזלג לאכול בו.
2. לצורך מקומו - לפנות את הכלי ממקומו כדי להשתמש במקום: להסיר את הצלחת בסוף הארוחה כדי שהשלחן יהיה פנוי לשימוש.
3. מחמה לצל, או בניסוח ההלכתי: לצורך עצמו. הזזת כלי כדי להגן עליו שלא יתחמם בשמש, או שלא יגנב.


אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול.
ומפני מה נגעו באיסור זה?
אמרו: ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר "ודבר דבר" - קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית, או להצניע אבנים וכיוצא בהן, שהרי הוא בטל ויושב בביתו, ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה [דברים ה'] "למען ינוח".

ועוד: כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור, אפשר שיתעסק בהן מעט, ויבוא לידי מלאכה. ועוד: מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות, אלא בטלין כל ימיהן, כגון הטיילים ויושבי קרנות, שכל ימיהן הן שובתים ממלאכה. ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים, נמצא שלא שבת שביתה הניכרת. לפיכך שביתה מדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם.

ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול, ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר.

רבי יוסי אומר:
כל הכלים ניטלין, חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה.
[הסבר: רבי יוסי אומר כי מותר לטלטל בשבת את כל הכלים, מלבד מסור גדול, ולהב של מחרשה. שני כלים אלה גדולים וכבדים ואינם ראויים לשימוש אחר בשבת.]

תנו רבנן: בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת:
מקצוע של דבילה, [סכין שחותכים בה דבלה - תאנה מיובשת]
וזוהמא ליסטרן של קדרה, [כף ששואבים בה מן הסיר]
וסכין קטנה שעל גבי שלחן. [סכין שולחן לחיתוך לחם או בשר]

התירו, וחזרו והתירו, וחזרו והתירו, עד שאמרו:
כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן מסר הגדול ויתד של מחרישה.
[לאחר שהתירו כמה פעמים את איסור מוקצה, נשארו באיסורם רק שני כלים: מסור גדול ולהב של מחרשה].
[רבא מסביר כיצד התירו את רוב איסורי מוקצה:]
אמר רבא:
התירו דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו;
וחזרו והתירו מחמה לצל;
וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו - אין, מחמה לצל - לא. ועדיין, באדם אחד - אין, בשני בני אדם - לא; [כלי כבד מאוד שצריך 2 להרימו]
עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת אפילו בשני בני אדם.

אמר רבי חנינא: בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו, דכתיב [נחמיה יג] "בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערימות".
[המשנה האוסרת כל טלטול היא מימי נחמיה, שחיללו שבת באופן נרחב. וכדי להרגיל בני אדם לשמור שבת, אסור כל שימוש בכלים בשבת. לאחר ששמירת השבת חזרה ונפוצה, יכלו להתיר את רוב איסורי המוקצה].



טלטול - הזזת חפץ ממקומו בדרך הזזתו הרגילה.

זמן - הרגע הקובע לגבי איסור מוקצה הוא רגע כניסת השבת. דבר שהיה מוקצה בכניסת השבת - יהיה מוקצה כל השבת. לדוגמה: נר שבער בין השמשות, יישאר גם לאחר שכבה. אם היה החפץ מותר בין השמשות, ובשבת נאסר, וחזר להתירו - הותר שנית.



כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו לצורך גופו, מקומו ועצמו.
אסור לגרום למוקצה ליפול לתוך כלי מותר, כיון שהכלי ייעשה מוקצה, ואסור לבטל כלי מהיכנו (=היתרו).

כלי שרוב שימושו למלאכה האסורה בשבת, אסור לטלטלו לצורך עצמו, ומותר לצורך גופו ומקומו.
לאחר שלקח את המוקצה בידו, מותר להניחו בכל מקום שירצה. דוגמאות: פטיש וקרדום. נר כבוי שלא בער בשבת תפילין (ובשעת הדחק גם לצורך עצמם). מחט שלמה.

כלי המיועד לשימוש מיוחד, ומקפיד עליו שלא לעשות בו מלאכה אחרת כדי שלא ייפגם למלאכתו, אסור לטלטלו גם לצורך גופו, מקומו ועצמו. דוגמאות: סכין של שחיטה. מכשירי מעבדה עדינים, כלים העומדים למכירה ומקפיד שלא להשתמש בהם. מיקרוסקופ ודומיהם.

דבר שאינו כלי אסור לטלטלו כלל. דוגמאות: אבנים ועפר. כסף. לבנים העומדים לבניה. עצי הסקה. קליפות ועצמות שאינם ראויים למאכל בהמה. בעלי חיים (אבל מותר לדוחפם); טבל ואיסורי הנאה.
שברי כלים הראויים לעשות בהם מלאכה כל שהיא - מותרים בטלטול.
שברי כלים או שברי זכוכית שיכולים להיכשל בהם, מותר לטלטלם שלא יינזקו בהם.
אבנים שסידרום וייחדום לישיבה עליהם לעולם - תורת כלי עליהם, ומותרים בטלטול. בשעת הדחק - די אם ייחד את האבנים לישיבה לשבת אחת.
פירות שנשרו מהעץ בשבת - מוקצה הם, כיון שאדם הסיח דעתו מהם, ומחשש שמא יתלוש.

מוקצה שהוא מאוס, מותר להוציאו כדי להשליכו לאשפה או לבית כסא.
במקום הפסד מותר להעביר שולחנו ליד מוקצה מחמת מיאוס, ולהוציאו. דוגמאות: חיתולים מלוכלכים; עצמות וקליפות מרובים.

חפץ שנולד, או שקבל צורה חדשה בשבת - מוקצה הוא ואסור לטלטלו בשום דרך.
דוגמאות: ביצה שנולדה בשבת. קרח שנמס בתוך כוס שאין בה מים. (אם נמס הקרח בתוך מים, בטל הקרח הנמס במים המותרים).

דברים שהוקצו לשימוש של מצווה הנם מוקצה ואסורים בטלטול.
דוגמאות: מאכלים ומשקים התלויים לנוי סוכה.

מוקצה שהניחוהו בעליו בערב שבת על דבר התר, כדי שיהיה עליו בין השמשות, נעשה ההיתר בסיס לדבר אסור, ודינו כדין המוקצה המונח עליו.
אם המוקצה נשכח על דבר ההיתר, מותר לנער את המוקצה ולהשתמש בהיתר.
אם עלה המוקצה על החפץ המותר בשבת - כמו אפרוחים שטיפסו על סל - מותר לטלטל את הסל לאחר שירדו ממנו האפרוחים, כי אין מוקצה לחצי שבת.
בסיס לדבר אסור ולדבר מותר, והדבר המותר חשוב יותר מן האסור - מותר לטלטל את הבסיס, אבל מוטב לנער את האיסור מקודם. מסיבה זו מניחים על שולחן השבת את החלות תחילה, ואחר כך את נרות השבת.



ח' אלול תשכ"ב.
מע"כ ידידי הנכבד מוה"ר גדליה זופניק שליט"א.

בדבר שעון חשמלי ומאוורר המחוברים לחשמל בחוט ארוך, האם רשאים לטלטלם בשבת באופן שאין לחוש שינתקו ממקום חיבורם לחשמל.
הנה להזיזם שלא לצורך גופן ומקומן, יש טעם גדול לאסור, שהרי הכוח שעושה המלאכה בהן הוא באיסור, ע"י חיבורם לחשמל, אף שאין עצם מלאכתן עניין איסור. שהרי אין איסור להראות את השעות, או לסובב את המאוורר לעשות רוח, כיון שעל כל פנים כוח החשמל שבהם נעשה באיסור, אין להזיזם שלא לצורך גופם או מקומם.
אבל טלטולם לצורך גופם ומקומם מותר, משום שהם כלים. שהשעון הוא כלי, כמפורש במסכת כלים פי"ב מ"ד, וכן המאוורר הוא כלי, שהרי משתמשים בהם לידע השעות ולקרר הבית. וכלים שמלאכתן לאיסור, מותר לטלטלן לצורך גופן ומקומן, אף כשעצם המלאכה הוא עניין איסור, כמו קורנס של זהבים ונפחים, כדאיתא באו"ח סימן ש"ח סעיף ג'.
וכל שכן באלו, שעצם מלאכתן אינה עניין איסור, רק שנעשו ע"י איסור [הפעלת זרם חשמל] - שיש להתיר לצורך גופן ומקומן.