(א) בראשית - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים".
שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים,
הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:
אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית תבואתו.
ואם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו: בראשית בריאת שמים וארץ, והארץ היתה תהו ובהו וחשך - ויאמר אלהים יהי אור.
ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה, לומר שאלו קדמו; שאם בא להורות כך, היה לו לכתוב בראשונה ברא את השמים. שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה של אחריו, כמו (שם כו א) בראשית ממלכות יהויקים, (בראשית י י) ראשית ממלכתו, (דברים יח ד) ראשית דגנך.
אף כאן אתה אומר בראשית ברא אלהים וגו', כמו בראשית ברוא. ודומה לו (הושע א ב) תחלת דבר ה' בהושע, כלומר תחלת דבורו של הקב"ה בהושע, ויאמר ה' אל הושע וגו'.
ואם תאמר להורות בא שאלו תחלה נבראו, ופירושו: 'בראשית הכל ברא אלו'. ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת:
כמו (איוב ג י) כי לא סגר דלתי בטני, ולא פירש מי הסוגר;
וכמו (ישעיה ח ד) ישא את חיל דמשק, ולא פירש מי ישאנו;
וכמו (עמוס ו יב) אם יחרוש בבקרים, ולא פירש אם יחרוש אדם בבקרים;
וכמו (ישעיה מו י) מגיד מראשית אחרית, ולא פירש מגיד מראשית דבר אחרית דבר.
אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו, שהרי כתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ועדיין לא גלה המקרא בריית המים מתי היתה, הא למדת שקדמו המים לארץ. ועוד שהשמים מאש ומים נבראו.
על כרחך לא לימד המקרא סדר המוקדמים והמאוחרים כלום:
...עתה אפרש פירושי הראשונים בפסוק זה להודיע לבני אדם למה לא ראיתי לפרש כמותם.
יש מפרשים: בראשונה ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
אי אפשר לומר כן, שהרי המים קדמו. כדכתיב: ורוח אלהים מרחפת על פני המים.
ועוד שאין כתוב כאן בראשונה.
אלא בראשית דבוק הוא, כמו "ותהי ראשית ממלכתו בבל".
והמפרש כמו "תחלת דבר ה' בהושע", כלומר בתחלת ברא אלהים את השמים, כלומר בטרם ברא שמים וארץ, "הארץ היתה תוהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים", נמצא שהמים נבראו תחלה.
גם זה הבל, שכן לא היה לכתוב "והארץ היתה תוהו ובהו". שמאחר שעדיין לא נבראת, לא היה לו לקרותה "ארץ" קודם יצירת המים, מאחר שהמים קדמו.
אך זה הוא עיקר פשוטו לפי דרך המקראות, שרגיל להקדים ולפרש דבר שאין צריך בשביל דבר הנזכר לפניו במקום אחר. כדכתיב "שם חם ויפת", וכתוב "וחם הוא אבי כנען", אלא מפני שכתוב לפניו "ארור כנען", ואילו לא פורש תחילה מי כנען לא היינו יודעין למה קללו נח.
"וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל". למה נכתב כאן וישמע ישראל, והלא לא נכתב כאן שדיבר יעקב מאומה על ראובן? אלא לפי שבשעת פטירתו אמר "פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה", לפיכך הקדים וישמע ישראל, שלא תתמה בראותך שהוכיחו על כך בסוף ימיו. וכן בכמה מקומות.
גם כל הפרשה הזאת של מלאכת ששה ימים הקדימה משה רבנו לפרש לך מה שאמר הקב"ה בשעת מתן תורה: "זכור את יום השבת לקדשו... כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי", וזהו שכתב "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", אותו ששי שהוא גמר ששה ימים שאמר הקב"ה במתן תורה.
לכך אמר להם משה לישראל, להודיעם כי דבר הקב"ה אמת: וכי אתם סבורים שהעולם הזה כל הימים בנוי כמו שאתם רואים אותו עכשיו, מלא כל טוב? לא היה כן, אלא: בראשית ברא אלהים. כלומר: בתחילת בריאת שמים וארץ. כלומר: בעת שנבראו כבר [ה]שמים העליונים והארץ, הן זמן מרובה הן זמן מועט, אז "והארץ היתה" - הבנויה כבר היתה תוהו ובהו, שלא היה בם שום דבר.
כדכתב בירמיה "ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם" (ד, כג); "ראיתי ואין אדם" (ד, כה); "מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו" (ט,ט). וזהו תהו ובהו: חורבו מאין יושב; וחשך על פני תהום - זהו "ואל השמים ואין אורם".
ורוח מנשבת על פני המים. והוצרך הרוח למה שכתב לפנינו ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד גו', כי על ידי הרוח נקוו המים, כמו בקיעת ים סוף שנתראית היבשה על ידי "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים":
אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו, שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם לכם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, ונתנה לאשר ישר בעיניו, וברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
וזו אגדה בלשון שכתבה רבנו שלמה בפירושיו.
ויש לשאול בה: כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלהים, כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל.
והתשובה, מפני שמעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבנו מפי הגבורה, ויודעיו חייבים להסתיר אותו.
לכך אמר רבי יצחק שאין להתחלת התורה צורך בבראשית ברא, והסיפור במה שנברא ביום ראשון ומה נעשה ביום שני ושאר הימים, והאריכות ביצירת אדם וחווה, וחטאם ועונשם, וספור גן עדן וגרוש אדם ממנו, כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים, וכל שכן ספור דור המבול והפלגה, שאין הצורך בהם גדול.
ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה, ויאמינו בכלל בנזכר להם בעשרת הדברות (שמות כ יא) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי, ותישאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני עם התורה שבעל פה:
ונתן רבי יצחק טעם לזה, כי התחילה התורה בבראשית ברא אלהים וסיפור כל עניין היצירה עד בריאת אדם, ושהמשילו במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו, וגן עדן שהוא מבחר המקומות הנבראים בעולם הזה נעשה מכון לשבתו, עד שגירש אותו חטאו משם, ואנשי דור המבול בחטאם גורשו מן העולם כולו, והצדיק בהם לבדו נמלט הוא ובניו, וזרעם חטאם גרם להם להפיצם במקומות ולזרותם בארצות, ותפשו להם המקומות למשפחותם בגוייהם כפי שנזדמן להם:
אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט האלהים בארץ מעולם. וכל שכן עם המסופר בכתוב כי כנען מקולל ונמכר לעבד עולם (להלן ט כז), ואינו ראוי שיירש מבחר מקומות היישוב, אבל יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו. כעניין שכתוב (תהלים קה מד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. כלומר, שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו תקיא אותם הארץ, כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם:
ואשר יבאר הפירוש שכתבתי, לשונם בבראשית רבה (א ג) שאמרוה שם בלשון הזה:
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח, כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא ו), מה טעם גילה להם הקב"ה לישראל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום שני, מפני ז' אומות. שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם: הלא אומה של בזיזות [=בוזזים] אתם! וישראל משיבין להם: ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם (דברים ב כג), העולם ומלואו של הקב"ה הוא, כשרצה נתנו לכם, כשרצה נטלו מכם ונתנו לנו. הדא הוא דכתיב (תהלים קיא ו) לתת להם נחלת גוים כח מעשיו הגיד לעמו: בשביל לתת להם נחלת גוים, הגיד להם את בראשית: ...
- כתב רש"י:
ואם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו: בראשית בריית שמים וארץ, והארץ היתה תהו ובהו וחושך, ויאמר הקב"ה יהי אור. אם כן הכל נמשך לבריאת האור.
...
והקושיא לרבנו שלמה בפירוש הזה, כי אמר, שאם בא להורות סדר הבריאה באלו, לומר שהם קדמו, היה לו לכתוב "בראשונה", שאין "ראשית" במקרא שאינו סמוך.
והנה "מגיד מראשית אחרית" (ישעיה מו י). ואם יסמוך אותו לדבר, גם זה תסמוך אותו. ועוד וירא ראשית לו (דברים לג כא). וטען בזה עוד טענות.
הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקודש בהוצאת היש מאין אלא לשון "ברא".
ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה, הווה מן האין התחלה ראשונה.
אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה, ולצאת מן הכוח אל הפועל, והוא החומר הראשון, נקרא ליוונים "היולי". ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותיקן אותן.
ודע, כי השמים וכל אשר בהם חומר אחד, והארץ וכל אשר בה חומר אחד. והקב"ה ברא אלו שניהם מאין, ושניהם לבדם נבראים, והכל נעשים מהם:
והחומר הזה, שקראו "היולי", נקרא בלשון הקדש "תוהו", והמלה נגזרה מלשונם (קדושין מ ב) בתוהה על הראשונות, מפני שאם בא אדם לגזור בו שם, תוהא ונמלך לקוראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפוש בה השם כלל.
והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקדש "בהו", והמלה מורכבת, כלומר בו הוא, כמלת לא תוכל "עשהו" (שמות יח יח) שמחוסר הו"ו והאל"ף, עשו הוא:
אם כן יהיה פשט הכתובים על נכון. משמעותו, בתחלה ברא אלהים את השמים, כי הוציא חומר שלהם מאין, ואת הארץ, שהוציא החומר שלה מאין. "והארץ" תכלול ארבע היסודות כולם, כמו "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם" (להלן ב א), שתכלול כל הכדור התחתון. וכן "הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות" (תהלים קמח ז), וזולתם רבים:
והנה בבריאה הזאת, שהיא כנקודה קטנה דקה ואין בה ממש, נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ. ומלת "את" כמו עצם הדבר. ודרשו בה שהיא לעולם לרבות...
וכן אמרו רבותינו (ב"ר א יד) את השמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ואת הארץ, לרבות האילנות ודשאים וגן עדן. ואלו כלל כל הנבראים בעל הגוף:
ואחר שאמר כי בתחילה במאמר אחד ברא אלהים השמים והארץ וכל צבאם, חזר ופירש, כי הארץ אחר הבריאה הזו הייתה "תהו", כלומר חומר אין בו ממש, והייתה "בהו", כי הלביש אותה צורה:
...
והנה שיעור הכתובים: בתחילה ברא אלהים מאין את השמים, וברא מאין את הארץ, והארץ בהבראה היתה תהו והיתה בהו, ובהם חשך ומים ועפר ורוח נושבת על המים. והנה הכל נברא ונעשה. ...