עמוס קינן:
אני נפגש וגם אפגש עם נציגי אש"ף. ומתוך כבוד לחוקי המדינה שהיא מדינתי, אני מוכן לתת על כך את הדין. וגם לא אבקש חנינה... אני סבור שאחד הדברים הנפלאים ביותר בדמוקרטיה היא זכותו של אדם לסרב מטעמי מצפון לחוק שהמצפון אינו סובלו, ולשלם על סירובו. זכותו של חייל שסירב לשרת במלחמת לבנון היא לשבת בכלא צבאי. זוהי זכות דמוקרטית שאינה קיימת בארצות הדיקטטורה. זכותו של אזרח רודף שלום לשבת בכלא ישראלי, אם נפגש עם נציג אש"ף כדי להביא לשלום בין שני העמים. אף זאת זכות, שאינה קיימת במשטרי עריצות.
מנחם פליקס:
אני גאה במה שמיוחס לי שעשיתי ובמה שעשיתי ולא ייוחס לי. אף-על-פי-כן אני מרגיש אשם על מה שלא עשיתי. הפגנה אפשר בהחלט לעשות בצורה חוקית, יפה ואלגנטית. אולם אני פעלתי לא כדי לקיים מצוות מחאה, כי אם כדי להציל את מדינת ישראל מאבדן עצמאותה. ניסיתי בגופי למנוע אסון העומד להתרחש. זאת עושים תוך פריצת גדרי חוק. אין אנו כופרים בחוקים, ובכך שיש לשמור על הסדר במדינה. אבל השמירה על החוק אינה ערך מוחלט ועליון. בכל העולם מעריכים את ביאטה קלרספלד שסטרה על לחיו של ראש ממשלת גרמניה, בעל העבר הנאצי. לכידת אייכמן נעשתה תוך הפרה ביודעין של החוק הארגנטיני. אני מאמין שהשלטונות והחוק במדינת ישראל אסור להם לפגוע בשלושה יסודות: העליה לארץ ישראל, ההתנחלות בה ועצמאות המדינה. זהו עצם קיומנו והקיום קודם לחוק ולסדר.
מתוך: אליקים העצני, מתוך: אי ציות ודמוקרטיה, בעריכת יהושע וינשטיין, ירושלים התשנ"ט עמוד 192
התנגדות לעקירת יישובים יהודיים – אי-ציות אזרחי?
השאלה הזאת אינה תיאורטית כלל. זה כמה שנים היא תופסת את הכותרות והפכה לאחת הבעיות הבוערות והמעיקות של הדור. שופט בית המשפט העליון מאיר שמגר אמר בראיון פרישה:
פינוי יישובים יהודיים איננו עילה לסרב פקודה, חייל חייב לקיים כל פקודה, פרט לפקודה שהיא באופן גלוי וברור בלתי-חוקית. הכוונה היא, שחוש המוסר של האדם מצביע על כך, שהפקודה כל-כך פסולה מבחינה אנושית ורגשית, עד שאסור לבצע אותה. הכוונה אינה לדברים הנוגדים את האידיאולוגיה. כשמדובר ב"דגל שחור", מדובר באמות מידה אנושיות אוניברסאלית מקובלות.
לפי תפיסה זו, חייל בפינוי העיר ימית, שקיבל פקודה לגרש את בני משפחתו מביתם-ביתו ויחוש הכרח לסרב, יכניס את עצמו לקטגוריית האי-ציות האזרחי, יהיה עליו להיות מוכן ומזומן לקבל עונשו ברצון ומתוך הסכמה פנימית. הוא יוכל, כמובן, לנסות להעלות בבית המשפט טיעון מן הסוג שהופץ ברבים על-ידי מתנגדי הנסיגה, אולם הוא ייקח על עצמו את הסיכון שטענתו תידחה. וזה הטיעון:
... מחבל שרצח, הורסים את ביתו אך ורק עפ"י חוק: תקנות ההגנה (שעת חירום). גם... לחפים מפשע יש זכויות אדם ואזרח, לכן פקודה לעקור ישוב יהודי ולגרש את תושביו היא בלתי-חוקית בעליל. מסקנה: חייל ושוטר חייבים לסרב למלא פקודה כזאת, ואם לא יסרבו הם עלולים לעמוד לדין. רק לאחר שהכנסת תחוקק "חוק מחיקת יישובים... וגירוש תושביהם". ... הפקודה לא תהיה בלתי-חוקית בעליל, והחייל יעמוד בפני ברירה מצפונית: למלא פקודה... בלתי-אנושית, אנטי-ציונית ואנטי-יהודית כזאת, או להודיע שאינו יכול, ולקבל ברצון כל עונש... תמיד, וגם במצבים הבלתי אפשריים העלולים להיווצר, יצטרך החייל לומר לעצמו: " אינני בובה, אינני חייל עופרת. אני אדם חושב, יש לי מוח, לב ומצפון, ועלי הטיל המחוקק את החובה לסרב לפקודה, אם היא בלתי-חוקית בעליל. אני הוא הפוסק, באותו הרגע, מה בלתי-חוקי בעליל, ואני גם אשא בתוצאות".
עם מי הדין, אפוא, עם כבוד השופט שמגר, או עם המחבר האלמוני של הפרסום הזה? אם חלילה תיווצר בפועל הסיטואציה הזאת יקבע בית המשפט, מי עבר על החוק – נותן פקודה או המסרב לבצעה. ועדיין לא יהיה זה סוף פסוק. משפט חוזר, עשרות שנים אחרי, ייתכן שיהפוך את הקערה. כי הגבול בין החוקי לבלתי-חוקי ובינו לבין הבלתי-חוקי בעליל אינו מסומן, ואף פעם לא יהיה.
[אליקים העצני, אי ציות בחברה הישראלית, עמודים 189-191. בתוך: אי ציות ודמוקרטיה, בעריכת יהושע ויינשטיין, התשנ"ט].
