לפני שנים אחדות תוקנה פקודת התעבורה ונחקק סעיף 64ב(ב1) לפיו אם נפטר אדם עקב תאונת דרכים ויש חשש סביר לשוטר כי היה שיכור, יכול השוטר לבקש מרופא, שאליו הובא הנפטר, ליטול ממנו דגימת דם כדי לקבוע את כמות האלכוהול או הסם שבדמו. הוראה זו נקבעה בשעתו אחרי התייעצות עם הרב הראשי לישראל הרב בקשי דורון, שלא ראה מניעה בתיקון מאחר שלקיחת הדם בנסיבות העניין היא בכמות מזערית.

כיום מבקשים הרופאים האחראים על המעבדה המבצעת בדיקות אלה בתל השומר לתקן את החוק כדי לאפשר בדיקות נוספות והן: נטילת נוזל מזגוגית העין ונוזל מרה (ואף שאיבת נוזל משלפוחית השתן?). ד"ר שלמה אלמוג מן המכון לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה קלינית, הסביר לי טלפונית שבדיקות אלה נחוצות כבדיקות משלימות לבדיקת הדם, ופעמים שממצאי בדיקות אלו חיוניים ובלעדיהם פרשנות מדיקולגלית של ממצאי האלכוהול לוקה בחסר עד בלתי אפשרית. בדיקת נוזל המרה נבדק כשגרה לנוכחות סמים אופיאטים מסוג הרואין.

נתבקשתי על ידך לחוות דעתי אם יש מניעה הלכתית לתיקון המבוקש.

ובכן דעתי היא שהנימוקים ההלכתיים המתירים בדיקת דם כוחם יפה להתיר גם את הבדיקות הנוספות.

להלן ארחיב מעט ואפרט נימוקים אלה:

לכאורה איסור ניוול המת ובזיונו מונע לבצע בדיקות בגופת המת, אבל אין הדבר כן:

ראשית, אם מטרת הבדיקה היא לצורך בירור אשמה פלילית מותר לנוול את המת. כך עולה מן הסוגיה התלמודית במסכת חולין יא ע"ב: התלמוד דן בשאלה, מניין שכשמתעורר ספק עובדתי הולכים אחר הרוב מן התורה? אחד הניסיונות למצוא מקור לעיקרון זה הוא מדין רוצח שנהרג על פי בית דין, הלא לכאורה יש כאן ספק אולי הנרצח היה טרפה (מדין תורה אין עונש מוות אלא אם הנרצח היה בריא ולא טרפה, היינו שלא סבל ממום או ממחלה סופניים, שאם כן אין מוציאים את הרוצח להורג). התלמוד מוסיף שאמנם אפשר היה לנתח את גופת הנרצח כדי לבדוק אם יש בו סימני טרפה, אבל בדיקה זו לא הייתה מועילה, שכן אפשר ש"במקום סייף היה נקב", כלומר, אפשר שסימן הטרפה של הנרצח היה בדיוק במקום שבו דקר אותו הרוצח, נמצא שאפשר תיאורטית שהנרצח אכן היה טרפה אבל הבדיקה לא תגלה זאת (ואם מוציאים בכל זאת את הרוצח להורג הרי מוכח מכאן שהרוב - רוב בני אדם אינם טרפה - מכריע את הספק). מכאן אפשר אפוא להסיק שלוּ היה הדבר מעשי מותר היה לנוול את המת כדי להציל את הרוצח מעונש מיתה¹, ובוודאי שכך הוא אם הבדיקה הייתה עשויה להוכיח את חפותו של הנאשם (שלא כמו במקרה הנדון בתלמוד שם הרוצח אשם בוודאי אלא שיש אפשרות להצילו מביצוע גזר דין מוות אם יוכח שהקרבן היה טרפה).

שנית, אף אם הבדיקה אינה אלא לשם בירור תביעה אזרחית (כגון טענות של חברת הביטוח וכדומה), גם אז אפשר להוכיח מן התלמוד שניוול המת מותר. כך עולה מן הסוגיה התלמודית הבאה שבמסכת בבא בתרא קנד ע"א:

"מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת, ועמדו עליו בני המשפחה וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה [ולפיכך אין ממכרו ממכר], ובאו ושאלו את רבי עקיבא מהו לבודקו [כלומר, האם מותר להוציאו מן הקבר כדי להסתכל עליו ולבדוק אם יש לו סימני בגרות]? אמר להם אי אתם רשאים לנוולו...".

התלמוד מסיק שהאיסור הוא דווקא משום שהייתה זו דרישת המשפחה (שכן לקרובי המת יש איסור מיוחד וחמור יותר לנוול את קרובם המת). אבל אילו הלקוחות היו מערערים, לא היו צריכים לשתוק אלא היו רשאים לומר: "אנו נתנו לו כסף, ולפיכך רשאים אנו לנוולו". מוכח אפוא מכאן, שאם הבדיקה נדרשת על ידי מי שאינו קרוב משפחה בשל אינטרסים כלכליים שיש לו בתוצאות הבדיקה - הדבר מותר².

הייתי מגיע אפוא למסקנה זו אפילו אם היה בבדיקות המבוקשות משום ניוול המת (ובלבד שהבדיקות נחוצות לאחת המטרות האמורות), אבל נראה שהבדיקות המבוקשות אינן עולות כדי ניוול המת כלל, וזה נימוק נוסף שלא להתנגד לתיקון המבוקש. הלא חלק מן הבדיקות הן בדיקות שגרתיות כגון ביופסיה של המרה או שאיבת שתן משלפוחית השתן, הנעשות גם בגופו של אדם חי ואלה אינן מוגדרות כניוול כלל³ (אמנם יש לי ספק כלשהו בעניין זה באשר לבדיקת זגוגית העין, אם כי מאחר שממלאים מיד את העין בנוזל אחר אפשר שאין כאן ניוול כלל, וצריך עיון).

נימוק נוסף להתיר את לקיחת הנוזלים האחרים הוא שאין מוציאים מגופו של הנפטר אלא כמות מזערית. שיקול זה רלוונטי בעיקר לעניין חיוב קבורה⁴.

בשולי הדברים ארשה לעצמי להעיר על הנוסח שמציע ד"ר אלמוג במכתבו לעו"ד רחל גוטליב מיום 14.7.02. ד"ר אלמוג מציע את הנוסח הבא:

נפטר אדם עקב תאונת דרכים, רשאי רופא משפטי או רופא שהוכשר לכך על ידי המרכז הלאומי לרפואה משפטית ליטול מהנפטר דגימות של נוזלי גופו, על פי נהלים שיקבע משרד הבריאות בנושא, לצורך בדיקת סמים משכרים וסמים מסוכנים.

נראה שהנוסח גורף יותר מדי מצד אחד ולוקה בחסר מצד שני:
יש שאדם נפטר עקב תאונת דרכים, אבל אין חשד שהוא גרם לתאונה, כגון שמדובר בהולך רגל שנדרס על ידי מכונית שעלתה על המדרכה, או שהנפטר אינו הנהג וכדומה, לכן לדעתי אין להשמיט את הדרישה המופיעה בנוסח הנוכחי בעניין החשד הסביר.
מהו "רופא משפטי"?
הסעיף המוצע אינו מפרט את הפעולות המותרות ואילו נוזלים מותר לקחת מגופו של הנפטר ומשאיר אותם לקביעת נהלים על ידי משרד הבריאות. עדיף לכתוב בהתאם לתקנת שיותקנו מכוח סעיף 64ב(ג)(2).

לפי זה נראה לי להציע את הנוסח הבא (השינויים לעומת הנוסח הנוכחי מודגשים):
(ב1) נפטר אדם עקב תאונת דרכים, והיה לשוטר חשד סביר כי הוא היה שיכור, רשאי רופא, שאליו הובא הנפטר, ליטול ממנו דגימת נוזל לקביעת אחוז האלכוהול או הסם שבדמו, אם ביקש זאת השוטר בהתאם לתקנות שיותקנו בעניין על פי סעיף 64ב(ג); בסעיף קטן זה, "שוטר" - כפי שקבע שר התחבורה.

הערות:

1. כך הסיק לדוגמה שו"ת נודע ביהודה, מהדורה תניינא, יורה דעה, סימן רי. ואולם השווה שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ב, סימן קנא.
2. וראה ביתר הרחבה א' שטיינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית (ירושלים תשנ"ד), ערך "נתוח המת", כרך ד, עמ' 574-571.
3. ראה שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ב, סימן קנא (בסופו). וראה גם שטיינברג, שם, עמ' 581.
4. ראה שטיינברג, שם, עמ' 555, הערה 130, שם הובאו השיטות לפיהן פחות מכזית מן המת אינו חייב בקבורה.

---

---