ועדת שרים לענייני חקיקה אמורה לדון בקרוב בהצעת החוק של ח"כ סלומינסקי, הגנת הצרכן (תיקון עסקה עם עולה חדש), התשס"ד - 2003. עניינה של הצעת החוק היא, בתמצית, הענקת זכות לעולה חדש לבטל כל עסקה תוך שבועיים מיום ביצועה, וזאת כדי להגן על העולה החדש מפני ניצול חוסר ידיעת השפה העברית וחוסר הכרת המנטליות הישראלית. את הצעתו מבסס ח"כ סלומינסקי בין היתר על כך ש"כבר במשפט העברי הוטלה חובת הגינות מוגברת כלפי גרים שאינם בקיאים בשפה ובטיב המסחר המקומי".

נכון הוא שהמשפט העברי מקפיד הקפדה יתירה על איסור הונאת הגר, וכפי שאומר התלמוד (בבא מציעא נט ע"ב)

"המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין, והלוחצו עובר בשנים".

ועוד נאמר (שם) שהתורה הזהירה בשלושים וששה מקומות על הונאת הגר. ואף שעולה חדש אינו "גר" במשמעות ההלכתית של המושג, נראה שרוח הדברים והגיונם נכונים גם בעניינו, שכן גם הוא נמצא במצב נחות (ראי ספר החינוך מצווה סג).

ואף על פי כן, נראה לי שקשה לבסס את ההצעה שבנדון על המשפט העברי. ראשית, על אף חומרת איסור הונאת הגר, לא קבל האיסור גדרים משפטיים מיוחדים. החובה לנהוג בחיי המסחר בהגינות וביושר חלה כלפי כולי עלמא, וכפי הסברו של בעל ספר החינוך על איסור הונאה: "שורש המצוה ידוע, כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו ואם לא נכתב דין הוא שיכתב, שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית אלא כל אחד יזכה בעמלו במה שיחננו האלהים בעולמו באמת וביושר" (ספר החינוך, מצוה שלז). לעניין זה, כאמור, לא מצאתי במקורות המשפט העברי סטנדרטים מחמירים יותר כלפי הגר באשר הוא גר.

ולא זו בלבד אלא הלכה מפורשת היא, שהמתקשר בעסקה אינו יכול לחזור בו אף שהוא פעל מתוך חוסר ניסיון. כך פוסק השולחן ערוך, אמנם לא בעניינו של גר כי אם בעניינו של אדם שעוד לא מלאו לו עשרים שנה, שגם הוא נמצא במצב נחות בשל חוסר ניסיונו: "קטן שהגדיל... אף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן, מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה במטלטלים" (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רלה, סעיף ח). נראה אפוא, שהמשפט העברי מייחס חשיבות מיוחדת לביטחון חיי המסחר ואינו ממהר לאפשר ביטולה החד-צדדי של עסקה (וכאשר נראה לו שיש להגן על מי שחסר ניסיון הוא עושה כן בדרך של ביטול תוקף העסקה מכל וכל, ראה שולחן ערוך, שם, בעניין ביטולה של עסקת שנעשתה על ידי מי שטרם מלאו לו עשרים שנה, כשנושא העסקה הם מקרקעין שקבלם בירושה).

בענייננו הדבר קשה עוד יותר, שכן הצעת החוק מבקשת לתת לכל עולה חדש אפשרות לחזור בו מעסקה שעשה במשך שבועיים, גם אם מדובר באדם המכיר את השפה, וגם אם עשה את העסקה בעזרת עורך דין וכדומה.

נראה כי החוק הקיים המטיל עונש מאסר על המנצל את אי ידיעת השפה שבה נקשרת העסקה (ס' 23), והמקנה למנוצל, כגון העולה חדש, את האפשרות לבטל את המכר (ס' 33) תואם את רוח ההלכה גם אם לא את לשונה ופרטי דיניה. על כל פנים לא מצאתי מקורות שלפיהם המצב המשפטי הנוכחי דורש תיקון.