נתבקשתי לחוות דעתי בשאלה הבאה:

בני זוג, שאחד מהם נוצרי ואחד מהם יהודי, נישאו זה לזה בנישואין אזרחיים במדינה זרה. אחרי עלייתם ארצה הגישו בני הזוג בקשה לנשיא בית המשפט העליון לקביעת מקום שיפוט להתרת נישואיהם בהתאם לחוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט-1969. לפני התרת הנישואין התגייר בן הזוג הנוצרי. השאלה היא, באיזו מידה משפיע הגיור מבחינת ההלכה היהודית בסוגיות הבאות:

א. הצורך בגט

אף שבני הזוג שמדובר בהם נישאו בנישואין אזרחיים כשאחד מהם לא היה יהודי, הרי משעה שבן הזוג הלא יהודי התגייר, אף שלא ערכו חופה וקידושין (כפי שהיו צריכים לעשות מעיקר הדין לוּ רצו להמשיך בנישואיהם), פוסקי ההלכה רואים בהם, בהתקיים תנאים מסוימים, זוג נשוי הזקוק לגט להתרת קשר האישות ביניהם. משמעות הדבר היא שאם התקיימו תנאים אלה והנישואין הותרו בלא גט, הדבר עלול להכביד על הצדדים בעתיד כשיבואו להתחתן, והדבר אף עלול לגרום לתקלות אחרות (כגון חששות לממזרות אם האישה תוליד בן מגבר אחר), כפי שיבואר להלן.

אפרט בקצרה מתי ומדוע נדרש גט בכגון דא:

כידוע תוקפם של נישואין אזרחיים, אפילו כששני בני הזוג יהודים, שנוי במחלוקת בין פוסקי ההלכה¹: מיעוט הפוסקים מכירים בתוקפם של נישואין אלה ואילו רובם אינם מכירים בתוקפם. לנוכח חילוקי דעות אלה ההלכה המקובלת בבתי הדין הרבניים² היא, ברוב המקרים, לדרוש גט לחומרא³, אם כי עשויות להיות נסיבות שבהן נדרש גט מן הדין. הפרקטיקה בבתי הדין היא אפוא, שאישה שהייתה נשואה בנישואין אזרחיים אינה יכולה להתחתן עם גבר אחר כל זמן שלא קבלה גט פיטורין מבעלה.

אמנם, במקרה דנן הנישואין האזרחיים לא נערכו בין שני יהודים אלא בין יהודי ומי שאינו יהודי, וההלכה אינה מכירה כלל בתוקפם של נישואין שנערכו בין יהודי למי שאינו יהודי. אבל, משנתגייר בן הזוג הלא יהודי והמשיכו לחיות ביחד (ואף אם רק נתייחדו בפני עדים), חלה החזקה לפיה "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" (ואולי ביתר שאת במי שהתגייר זה עתה, שהרי ההנחה היא שהוא רוצה לקיים תורה ומצוות), ורואים אותם כזוג נשוי הזקוק לגט. ממה שעלה בידי לבדוק, עניין כגון זה לא נדון לפני בתי הדין הרבניים בארץ, אבל כך נקטו הפוסקים שעניין דומה בא לפניהם. כך כתב לדוגמה הרב אברהם קרפלס⁴: "יש לחוש לדין אישות משום חזקה 'אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות' וקדשה בביאה, ואפילו בנישואי נכרים בנימוסיהם ונתגיירו ונתייחדו בעדים [חוששים לחזקה זו]". וכך כתב גם רב פנחס הלוי הורוביץ⁵: "אם דר עמה אחר גירותן, אמרינן [=אומרים] 'אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", ובעל לשם קידושין"⁶. נמצא אפוא שגם בענייננו דורשת ההלכה גט לחומרא לכל הפחות, כדין נישואין אזרחיים בין יהודים.

ב. המגורים המשותפים ושאר עובדות רלוונטיות

כיצד מוגדרים חיים משותפים המצריכים גט? אין בעניין זה הגדרה נוקשה והדבר תלוי במידה רבה בנסיבות המיוחדות של העניין. פעמים שמספיק שבני הזוג התייחדו ביחד, ולוּ לזמן מועט, כדי להצריך גט. זאת ועוד, ההכרעה אם לקבוע שהצדדים זקוקים לגט אם לאו, תלויה בגורמים רבים נוספים שעל פיהם יקבע בית הדין אם התכוון הבעל לעשות את בעילתו בעילת זנות (ואז אין קידושין) אם לאו (ואז יש קידושין), כגון: רמת רצינותם הדתית של בני הזוג; רמת ידיעותיהם ביהדות; אם נהגו בפומבי כבעל ואישה; ועוד. אין צריך לומר שהוכחת העובדות הרלוונטיות השונות נעשית על פי דיני הראיות שבהלכה ועל פי החזקות המשפטיות הנוהגות בה. כעיקרון אף שיש נסיבות שבהן בית המשפט ישתכנע שלא נתמלאו הדרישות המחייבות גט, אין הדבר יכול להיקבע מראש, אלא כל מקרה צריך להיבחן על ידי בית הדין לגופו, וכדברי בעל ספר "חלקת יעקב"⁷: "אין ליתן היתר דרך כלל, רק כל פרט לעצמו צריך לבא לפני בעל הוראה, דלאו כל אנפי שוין [=שאין כל המקרים דומים]".

ג. ממזרות

אין בידי לקבוע מראש, אם אותו גט שיידרש, אם יידרש, יהיה גט לחומרא בלבד, או שעשויות להיות נסיבות שבהם יידרש גט מן הדין. בעיקרון אם דרישת הגט אינה אלא לחומרא, כגון מחמת נישואין אזרחיים, הרי שמקובל על פוסקי ההלכה שגט זה אינו משפיע על כשרותו של ילד שנולד מגבר אחר. כמו כן מקובל שאם לא ניתן בשום פנים להשיג גט מן הבעל ויש אפוא חשש שהאישה תישאר עגונה, בית הדין מתיר לה להינשא גם בלא גט. אבל כאמור, אין להוציא מכלל אפשרות, שבית הדין יקבע, בהתקיים נסיבות מסוימות, שהאישה זקוקה לגט מן הדין. כי אז, אם הדבר לא ייעשה, הרי בנה שיוולד לה מגבר אחר עלול להיות מוכרז כממזר.

ד. האם להתרת הנישואין בבית משפט לענייני משפחה יש נפקות כלשהי מבחינת ההלכה?

אין ספק שמבחינת ההלכה התרת הנישואין על ידי בית משפט לענייני משפחה אינו מעלה ואינו מוריד, שהרי משעה שנתגייר בן הזוג והמשיכו בחיים משותפים (כהגדרת העניין על פי ההלכה, ראה סעיף ב לעיל), הרי שחל חיוב בגט, ובודאי שאין תוקף להתרה אזרחית של הנישואין.

הערות:

1. זאת כשהייתה להם אפשרות להתחתן בטכס דתי ובחרו דווקא להתחתן בטכס אזרחי, שאז יש פוסקים הסבורים שבני הזוג גילו דעתם שאינם רוצים להיות נשואים כדת משה ובזה נסתרת החזקה לפיה "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות". אחרים חולקים וסבורים שגם בכגון זה נוצרה מערכת אישות שההלכה מכירה בה והדורשת גט לפירוקה. אם לא הייתה להם אפשרות להתחתן בטכס דתי, כגון שהשלטונות אסרו על עריכת טכס כזה, כי אז כולי עלמא סבורים שצריך גט מעיקר הדין ולא רק לחומרא, משום שהחזקה לפיה "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" אינה נסתרת שכן הייתה מניעה לערוך טכס דתי. לסיכום תמציתי של הדעות השונות, ראה, א' שוחטמן, "היש חשש קידושין בקשרי אישות עם 'ידועה בציבור'?", מחקרי משפט י (תשנ"ג) 7, במע' 34-31.
2. ראה לדוגמה: פד"ר, חלק ו, עמ' 365, בעמ' 372: "ומקובל הוא בבתי הדין בארץ ובחו"ל להחמיר בנישואין אזרחיים לא להתירה בלי גט". וראה עוד: פד"ר, חלק ז, עמ' 281, בעמ' 283; פד"ר, חלק ט, עמ' 184, בעמ' 185; ועוד.
3. מפני שבתי הדין חוששים לדעות המחמירות. רק אם הדבר עלול להביא לעיגונה של האישה, היינו שאי-אפשר בשום פנים לאתר את הבעל, מוותר בית הדין על דרישה זו.
4. בספרו, אהל אברהם, סימן קג.
5. בעל ספר המקנה, קונטרס אחרון (מובא בספר פתחי תשובה, אבן העזר, סימן כו, ס"ק ב).
6. ראה עוד מקורות נוספים בספר אוצר הפוסקים, אבן העזר, סימן כו, סעיף א, אות ג, ואות ז. ספר "אוצר הפוסקים" הוא ספר שנכתב בדורנו המאסף ומלקט את ספרות הפסיקה והשאלות ותשובות לפי סדר סעיפי השולחן ערוך.
7. חלקת יעקב, חלק א, סימן א. מובא באוצר הפוסקים, אות ג.

---

---