|
|
ירושה טכנולוגית
זכויות הירושה של מי שהורתו החלה אחר מות המוריש
ד"ר מיכאל ויגודה
מבוא
לאור ההתפתחות הטכנולוגית והשימוש הגובר והולך בטכנולוגיות של הולדה לאחר המוות (האמנם?), ובמסגרת הדיונים לתיקון חוק הירושה, עומדת לפנינו השאלה, האם לא ראוי לתקן את החוק ולהכיר בזכויות הירושה של מי שהורתו הייתה אחרי מות המוריש, כך שלא יופלה לרעה לעומת שאר היורשים, ואם כן כיצד לאזן בין זכות זו לבין זכותם של היורשים הקיימים וצדדים שלישיים לוודאות משפטית.
מהי עמדת המשפט העברי בסוגיה חדשה זו?
בפתח הדברים נזכיר, שהטכניקות של הזרעה מלאכותית והפריה חוץ גופית הנעשות בחיי האב הותרו לדעת רוב הפוסקים1, אבל השימוש בטכנולוגיות אלו לאחר המוות מעורר עדיין חילוקי דעות ערים בין רבני ופוסקי דורנו2. תהא אשר תהא עמדת ההלכה אשר לשימוש בטכניקות אלו לכתחילה, עולה שאלת זכויות הירושה של מי שנולד באמצעותן בדיעבד.
לכאורה, השאלה המכרעת בעניין זה היא: האם הנולד מזרעו של אדם לאחר מותו מיוחס אחרי אביו הגנטי, אם לאו? אם הוא בנו הריהו יורשו, ואם אינו בנו אינו יורשו.
ייחוס הוולד אחר בעל הזרע
שאלת ייחוסו של הבן אחר אביו נדונה בהקשר להזרעה מלאכותית הנעשית בחיי האב. התלמוד אומנם לא הכיר את שיטות ההפריה החדישות, אולם הוא מעלה אפשרות שאישה תתעבר שלא על ידי יחסי מין, מזרע שנפלט באמבטי4. בדורות מאוחרים יותר דנו הפוסקים בשאלת מעמדו של מי שנולד אחרי שאמו נתעברה באמבטי, ונחלקו הדעות: יש מי שאומר שהוולד מתייחס אחר אביו לכל דבר ועניין5, יש מי שאומר שאין הוא מיוחס אחריו כלל6 ויש מי שמסתפק בכך ולכן לדעתו אין הבן מיוחס אחרי אביו הגנטי אלא לחומרא7.
כאשר הוצאת הזרע נעשתה במכוון לשם הזרעה, כפי שהוא בהזרעה מלאכותית ובהפריה חוץ גופית (להבדיל מעיבור שלא מדעת כדוגמת "נתעברה באמבטי"), רוב הפוסקים מחשיבים את הנולד כבנו של בעל הזרע לכל דבר ועניין8.
אולם דעות אלו אמורות בהזרעה שנעשתה בחיי בעל הזרע. בהזרעה שנעשית לאחר המוות קיימים שיקולים נוספים אשר מעוררים ספק בשאלת ייחוסו של הנולד מהזרעה זו אחר בעל הזרע. אין צריך לומר שהפוסקים כי הנולד מהזרעה מלאכותית בחיי אביו אינו מיוחס אחריו, יפסקו כך על אחת כמה וכמה כשנעשתה ההפריה לאחר מותו. אך גם הפוסקים כי הבן מיוחס אחר אביו בהזרעה מלאכותית מחיים, עשויים לפסוק אחרת בהזרעה שנעשתה לאחר מיתה. אף אם הוציא האב הגנטי את זרעו לרצונו מתוך כוונה להפרות את אשתו, הרי אם מת לפני ההפריה, ייתכן שהמוות מנתק כל קשר בינו ובין זרעו בשל העובדה שהוא פוסק מלהיות אישיות משפטית, וממילא אין לו ייחוס כלל. ובוודאי שיש מקום לומר כך אם ניטל הזרע מגופו לאחר מותו, בייחוד אם לא הביע את רצונו המפורש שייעשה כך.
זוהי לדוגמה עמדתו של הרב שאול ישראלי, לשעבר חבר בית הדין הרבני הגדול. לדעתו, בהזרעה מלאכותית הנעשית בחיי האב ספק אם הילד מתייחס אחר אביו, אבל בהזרעה לאחר המוות ברור שהוולד אינו מיוחס אחר בעל הזרע לשום עניין9. וקל וחומר, כאמור, אם במות האב הזרע טרם יצא מגופו10.
לעומתו, יש הפוסקים שגם בהזרעה או הפרייה לאחר מיתה מתייחס הבן אחר בעל הזרע11. הרב שלמה זלמן אויערבך12 לדוגמה, סובר כי גם כשמת האב לפני החדרת הזרע לרחמה של אשתו יורש הוולד שנולד מהפריה זו, שכן "לענין ירושה שפיר נקרא יורש, היינו מפני שדין ירושה לא תלוי דווקא בשעת מיתה ויכול שפיר [=היטב] לחול עליו שֵם יורש, גם זמן רב לאחר מיתת המוריש".
הרב אויערבך אינו מתייחס בדבריו לאפשרות נטילת הזרע לאחר המוות, אבל הרב זלמן נחמיה גולדברג13 (גם הוא חבר בית הדין הרבני הגדול לשעבר) מתייחס לכך במפורש. לדעתו מותרת שאיבת הזרע על מנת להפרות את אשתו, ובלבד שנעשתה בהסכמה מפורשת של הנפטר או מאומדן דעת ברור שכך היה רצונו, והוא קובע מפורשות כי הבן אף יירש את אביו.
ירושת הנולד מאם פונדקאית
גם כאן תהיה שאלת הירושה תלויה לכאורה בייחוסו של הבן אחר אמו. בשאלת ייחוסו של הנולד מאם פונדקאית הובעו כל הדעות התיאורטיות האפשריות. רוב הפוסקים סבורים שהאימהות נקבעת על פי הלידה דווקא, והאם הפונדקאית היא אמו של הוולד14. אך פוסקים אחדים סוברים שהאימהות נקבעת בשעת ההפריה, והאם הגנטית היא אמו של הוולד15. ויש מי שסבור שהוולד אינו מתייחס לא לאם הביולוגית ולא לאם הפונדקאית, משום שנעשתה הפריה שלא כדרך הטבע, מחוץ לגופה של אישה, ולוולד אין אם16. ויש מי שפסק שיש ספק בשאלת האימהות, ויש להתייחס לשתי הנשים כאמהות לחומרא17.
לסוברים כי האם הפונדקאית היא אמו של הוולד וכן לסוברים כי לוולד אין אֵם, שאלת ירושת האם הביולוגית לאחר מותה כלל אינה מתעוררת. לדעת הסוברים שאמו של הוולד היא האם הביולוגית בעלת הביציות, שאלת הירושה תלויה בדעות הפוסקים דלעיל באשר לייחוסו של הנולד לאחר מות ההורה.
סוף דבר
ודומה שיש מקום לשלול ממנו זכויות ירושה מכוח הרהור נוסף: אף אם יוכרע שמי שהורתו הייתה אחרי מות המורש מיוחס אחריו, יש להסתפק האם אמנם יזכה הוא בחלק מן הירושה אם הותיר המוריש יורשים על פי דין (וכלל הוא במשפט העברי שאין לך אדם מישראל שאין לו יורשים19)? הלא כלל הוא במשפט העברי שעם מותו של אדם עובר עזבונו ליורשיו, וכל עוד לא תתוקן תקנה לפיה העיזבון אינו עובר לרשותם כל זמן שלא ניתנה הזדמנות להקים למת צאצא נוסף, דומה שאם ייוולד צאצא כזה, הוא ימצא קופת עיזבון רקה ולא יוכל לתבוע החזרת כסף שירשו אחיו כדין.
הערות:
1. לעניין זה, ראה בהרחבה א' שטינברג, אנציקלופדיה רפואית הלכתית, כרך א (תשמ"ט), ערך הזרעה מלאכותית, עמ' 151; כרך ב (תשנ"א), ערך הפריה חוץ גופית, עמ' 115.
2. ראה הרב זלמן נחמיה גולדברג, "על תרומת ביצית, פונדקאות, הקפאת זרעו של רווק ונטילת זרע מן המת - שו"ת", אסיא ס"ה-ס"ו (כרך י"ז, חוברות א-ב) אלול תשנ"ט, עמ' 45, בעמ' 47, המתיר שאיבת זרע מן המת לצורך הפריית אשתו, בהסכמה מפורשת או אומדן ברור שזהו רצון המת, ראה. כך גם סובר הרב מרדכי הלפרין, "הזרעה מלאכותית לאחר מיתה", בית הלל ט (טבת תשס"ב), עמ' נה. לעומת זאת ראה הרב א"ז וייס, "הזרעה מלאכותית לאחר מיתה", בית הלל י (אייר תשס"ב), עג, לדעתו יש להימנע משימוש בזרעו של רווק שנפטר, כדי להפרות אישה אחרת והוא אף רואה בכך קלקול גדול, אם כי ספק אם זו דעתו בעניין הפריה של אשת המת. וראה עוד הרב י"ב שפרן, "אבהות לאחר מיתה", תחומין כ (תש"ס) 347, לדעתו אסורה שאיבת זרע מגופת המת, גם לצורך הפרית אשתו, מטעמים של איסור הנאה מהמת וניוולו (ולא ברור מה דעתו אשר לשימוש בזרע מוקפא, לאחר המוות).
3. לכאורה אם מיוחס הוולד אחר אביו הרי שיש שֵם לאביו והאם אינה זקוקה לייבום או לחליצה. אבל ראה שו"ת נודע ביהודה, מהדורה קמא, אבן העזר, סימן סט. שאין הדין כן, ולעניין ייבום וחליצה ברור שנדרש תחילת הריון עוד בחיי הבעל. לדיון בדבריו ראה הרב ש"ז אוירבך, נועם א (תשי"ח), "הזרעה מלאכותית", עמ' קמה, בעמ' קנה.
4. חגיגה טו ע"א.
5. פוסקים רבים סוברים שבעִבּור על ידי קליטת זרע באמבטי או בסדין, הבן מיוחס אחר אביו. הם מביאים כראיה את אגדת בן סירא שהתעברה אמו באמבטי ונאמר כי הוא הבן של ירמיה ומיוחס אחריו. ראה: שו"ת התשב"ץ, חלק ג, סימן רסג, הדן באשה שילדה בת שלא מביאת בעלה, ואומר: "ואם נאמין לספרים חיצוניים מצינו בספר בן סירא כי אמו נתעברה משכבת זרע של ירמיה באמבטי וסירא בגימטריה ירמיהו ובזה הוכשרה הבת לבוא בקהל ולירש בנכסי אביה"; חלקת מחוקק, אבן העזר, סימן א, ס"ק ח. וכן דברי רבי יהונתן אייבשיץ בספרו בני אהובה על הרמב"ם, הלכות אישות, פרק טו, הלכה ו, האומר שפשיטא שהוולד הוא בנו לכל דבר. ראה גם בית שמואל, אבן העזר, סימן א, ס"ק י, אשר מביא ראייה לייחוס הולד מהב"ח בשם הגהת סמ"ק מה"ר פרץ, האומר שאישה מוזהרת מלשכב על סדיני אדם אחר שמא תקלוט את הזרע ותתעבר ממנו וחוששים שמא ישא אחותו מאביו, ומכאן הוא מסיק: "נשמע דהוי בנו לכל דבר". וכן מובא במשנה למלך, הלכות אישות, פרק טו, הלכה ד, המביא דין זה ואומר, "מהכא מוכח דהוי בנו לכל דבר שהרי חששו שמא ישא אחותו מאביו". וכן כתבו: שו"ת דברי מלכיאל, חלק ד, סימן קז; מחצית השקל, יורה דעה, סימן קצה, ס"ק יב; שו"ת ישכיל עבדי, חלק ה, סימן י. וראה עוד: מ' שטרן (עורך), הרפואה לאור ההלכה, כרך א (ירושלים תש"ם), חלק ב, עמ' טו-יח; י' ריבלין, הירושה והצוואה במשפט העברי (ישראל תשנ"ט), עמ' 106.
6. ראה: ברכי יוסף, אבן העזר, סימן א, יד; אבני משפט, אבן העזר, סימן א, ס"ק יא; שו"ת זקן אהרון, חלק ב, סימן צז; הגר"י בוימל, עמק הלכה, חלק ב, סימן י; שו"ת משפטי עוזיאל, אבן העזר, חלק ב, סימן יט; הרב מ"ש כשר, נועם א (תשי"ח) עמ' קכה, ובתורה שלמה, כרך יז, עמ' רמב.
7. הט"ז, אבן העזר, סימן א, ס"ק ח, מבאר את דברי הר"ר פרץ שלחומרא ייחשב הוולד כבנו, אך לקולא אף הוא מודה שאין הולד הנוצר מעיבור באמבטי חשוב כבנו.
8. ראה: שו"ת מנחת יצחק, חלק א, סימן נ; שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא; הרב י"י ויינברג, שו"ת שרידי אש, חלק א, סימן עט; הרב מ' פינשטיין, שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן י וסימן עא; הרב שלמה זלמן אוירבך, נועם א (תשי"ח), "הזרעה מלאכותית", עמ' קמה, בעמ' קנה. הרב ע' יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ב, אבן העזר, סימן א, אות ג, מסכם: "העיקר בזה כדעת האחרונים החלקת מחוקק והבית שמואל... ויתד היא שלא תמוט... וכל שכן בנידון דידן שעל דעת כן הוא עושה, שנותן זרעו כדי שתתעבר אשתו".
9. הרב ש' ישראלי, "אבהות בהזרעה שלא כדרכה", שו"ת חוות בנימין, חלק ג, סימן קז, עמ' תרפג. לדעתו ולד הנולד שלא כדרך הטבע ספק אם הוא מתייחס אחר בעל הזרע, אפילו האב עוד בחיים. לדעתו, אם ההזרעה הייתה לאחר מיתה, הבן אינו מתייחס אחר בעל הזרע לכולי עלמא.
10. ראה מאמרו של הרב שפרן, לעיל הערה 2.
11. להוציא לעניין ייבום וחליצה, ראה לעיל, הערה 3.
12. לעיל, הערה 3.
13. לעיל, הערה 2. הוא מטעים שאין ליורשים האחרים של הנפטר מעמד בשאלת בצוע ההפריה.
14. ראה: שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, סימן מ (וכנראה חזר בו ממה שפסק בחלק טו, סימן מה); הרב ז"נ גולדנברג, "יחוס אמהות בהשתלת עובר ברחם של אחרת", תחומין ה (תשמ"ד), עמ' 248 (וראה תגובתו להערות העורך, שם, עמ' 269 ואילך); הרב א"י הלוי כלאב, "מיהי אמו של ילוד, ההורה או היולדת", שם, עמ' 260.
15. ראה: הרב ש' גורן, הצופה, יד אדר א תשמ"ד. וראה גם: א' ורהפטיג, "קביעת אימהות - בשולי הדברים", תחומין ה (תשמ"ד), עמ' 268. לדעה זו, נוטה גם הרב י' אריאל, "הפרייה מלאכותית ופונדקאות", תחומין טז (תשנ"ו), עמ' 171, בעמ' 178-177.
16. ראה שו"ת ציץ אליעזר, חלק טו, סימן מה (אבל השווה פסיקתו המובאת לעיל, הערה 14). וראה הרב י' גרשוני, "תינוקת המבחנה הראשונה בעולם לאור ההלכה", אור המזרח כז (תשל"ט), עמ' 15, הנוטה גם כן לדעה זו.
17. ראה ז' לב, "תינוק מבחנה - מעמד האם הפונדקאית", עמק הלכה ב (תשמ"ט), עמ' 163, 169.
18. הדברים אמורים לגבי נכסים שהיו קיימים ברשותו של האב בשעת מיתתו (הקרויים "מוחזק") שהרי שאר היורשים מוחזקים בהם, ו"המוציא מחברו עליו הראיה". יש להידרש לשאלת הנכסים שלא היו בזמן מיתתו של בעל הזרע (הקרויים "ראוי") ועתידים להגיע לעזבונו לאחר שיולד הילד מהזרע המופרה (כגון בהלוואה שזמן פרעונה יחול אחר מות המוריש), האם חל לגביהם הכלל "אין ספק מוציא מידי ודאי", שהרי היורשים האחרים הם ודאי יורשים והבן שנולד מההפריה אינו אלא ספק יורש.
19. להבדיל מגר שאכן קיימת אפשרות שימות בלא יורשים.
