בעניין: אבישג אוהנה
ע"י ב"כ עו"ד עמוס גבעון המבקשת

- נ ג ד -

1. אליהו חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אריה כרמלי המשיבים

כללי

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא, כב' השופט ר' כרמל) בת.א. 2215/03, אשר ניתנה ביום 13.7.03, ואשר בה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת להורות על ביטול מינויו של המומחה בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט קמא ולמנות מומחה אחר במקומו.

רקע

2. המבקשת הגישה לבית המשפט קמא תביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה, לטענתה, בעקבות שתי תאונות דרכים: הראשונה - מיום 12.5.02, והשניה - מיום 10.11.02.

3. בעקבות התאונות, סובלת המבקשת, לטענתה, מסחרחורות, קשיים בנהיגה בלילה, קשיי נשימה, כאבים בצוואר, בגב והגבלות תנועה וקשיי שינה. המבקשת עתרה לבית משפט קמא כי ימנה מומחים מטעם בית המשפט בתחומים הרפואיים הבאים: אורטופדיה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה.

4. ביום 29.3.03 החליט בית משפט קמא (כב' השופטת ב' כהנא) למנות את ד"ר יצחקי, מבית החולים הדסה, עין כרם, ירושלים, כמומחה בתחום האורטופדי, מטעם בית המשפט.

5. ביום 7.7.03 הגישה המבקשת בקשה לביטול מינויו של ד"ר יצחקי כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, וביקשה למנות מומחה אחר במקומו. טענתה המרכזית של המבקשת הייתה כי קיימת מערכת יחסית לא תקינה (יריבות ומתחים) בין משרדם של באי כוח המבקשת לבין ד"ר יצחקי, וזאת על רקע חקירתו של ד"ר יצחקי על חוות דעת בתיקים אחרים. לדברי המבקשת, מערכת יחסים זו מקימה חשש ממשי למשוא פנים מצידו של המומחה (ראה במיוחד סעיף 2 לבקשה).

6. המשיבות - בתשובתם מיום 10.7.03 - התנגדו לבקשת המבקשת להחלפת המומחה. הן טענו כי הבקשה לא נתמכת בתצהיר, ואף אם העובדות הכלולות בה נכונות, אין הנימוק של המבקשת מצדיק את החלפת המומחה, שהוא מומחה מכובד אשר ממונה פעמים רבות מטעם בית המשפט ואינו חשוד במשוא פנים לצד זה או אחר.

7. בהחלטתו מיום 13.7.03 דחה בית משפט קמא (כב' השופט ר' כרמל) את הבקשה, וזאת בהחלטה קצרה, שזו לשונה: "הבקשה נדחית, בין היתר מהנימוקים המפורטים בתגובה".

8. ב"כ המבקשת, עו"ד עמוס גבעון, לא אמר נואש ופנה לבית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר, ובה שב והדגיש את מערכת היחסים הלא תקינה בינו לבין ד"ר יצחקי. הוא הוסיף כי בשל כך חקר את ד"ר יצחקי על חוות דעתו בפני שופטים שונים, ואף צירף פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' צבן) בת.א. 1533/98 טורמאן מוחמד נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול", אשר ממנו ביקש להסיק על אותה מערכת יחסים. הוא אף ציין כי אם לא יוחלף ד"ר יצחקי, יזמינו עו"ד גבעון לחקירה נגדית, והדבר יביא להארכת הדיון שלא לצורך.

9. ביום 3.8.03 החליט בית משפט קמא (כב' השופט ר' כרמל) כדלקמן: "לא מצאתי בבקשה זו ובפסק הדין שצורף משום בסיס לשינוי ההחלטה ביום 13.7.03"
10. המבקשת הגישה בקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום 13.7.03, אשר לפיה נדחתה בקשתה להורות על ביטול מינויו של ד"ר יצחקי כמומחה בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט ולמנות מומחה אחר במקומו.

11. בהחלטתי מיום י"א תשרי תשס"ד (7.10.03) הוריתי למשיבות להשיב בכתב על הבר"ע, ועל המבקשת להגיב על התשובה. כמו כן קבעתי את התיק לדיון.

12. המשיבות הגישות תשובתם בכתב, אך המבקשת לא הגיבה.

13. סמוך למועד שנקבע לדיון, ביקשו הצדדים - בבקשה משותפת ומוסכמת - כי בית המשפט ידון בבר"ע ויכריע בה על סמך הטיעונים בכתב שהוגשו על ידי הצדדים, ללא צורך בהתייצבותם לדיון בעל פה.

14. נעניתי לבקשה זו. פסק דין מבוסס, איפוא, על הטיעונים בכתב המצויים בתיק בית משפט קמא ובתיק שבפניי.

טענות הצדדים

15. ב"כ המבקשת, עו"ד עמוס גבעון, טוען כי טעה בית משפט קמא בהחלטתו לדחות את הבקשה להחלפת המומחה מהטעם שאין בסיס להחלפת המומחה, מאחר ולטענת המבקשת קיים חשש ממשי למשוא פנים מצדו של המומחה, וזאת עקב מערכת היחסים המעורערת שבין ד"ר יצחקי לבין משרדם של באי כוח המבקשת, אשר נגרמה לטענת המבקשת על רקע חקירתו של ד"ר יצחקי על חוות דעת בתיקים אחרים בהם היו מעורבים באי כוחה של המבקשת.

המבקשת הזכירה בבקשתה שורה של פסקי דין והחלטות בהם הורו בתי משפט שונים לפסול מינויו של מומחה, וזאת עקב חשש של משוא פנים.

16. ב"כ המשיבות, עו"ד אריה כרמלי, טוען כי ד"ר יצחקי הינו מומחה מכובד אשר מונה כבר פעמים רבות כמומחה מטעם בית המשפט, והוא אינו חשוד במשוא פנים לכיוון זה או אחר. טענת המבקשת כי חקירותיו של ד"ר יצחקי בתיקים בהם היו מעורבים באי כוחה של המבקשת תגרום לחשש של משוא פנים מצדו, איננה טענה ראויה, מאחר ומתוקף מינויו של ד"ר יצחקי למומחה בתיקים רבים הוא נחשף לחקירות רבות מצד עורכי הדין המעורבים בתיקים הללו. אם היה על בית המשפט להתחשב בטענה זו, התוצאה הייתה בלתי מתקבלת על הדעת, דהיינו, ד"ר יצחקי ומומחים רבים נוספים לא היו ממונים כלל כמומחים מטעם בית המשפט.

המשיבים טוענים כי פסקי הדין אשר הובאו על ידי המבקשת אינם ראיה לצורך הדיון שלפנינו, מאחר והנסיבות של כל אותם מקרים שונות מנסיבות המקרה שלפנינו, וכי בדוגמאות הללו מדובר בחשש לפגם של משוא פנים היורד לשורשו של עניין, מה שלא קיים במקרה שלפנינו.

מעמדו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט

17. נקודת המוצא להכרעה בערעור זה היא כי בית המשפט ממנה מומחה אחד מטעמו, כאשר מומחה זה משמש זרועו הארוכה של בית המשפט והוא חב חובת נאמנות רק לבית המשפט ולא לצדדים.

18. יש לזכור כי מינוי מומחה רפואי יחיד בתביעות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נעשה על פי מצוות המחוקק, כאמור בסעיף 6 א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"), והתקנות המיוחדות המסדירות נושא זה, הלא הן תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986 (להלן - "תקנות המומחים"). וראה על כך גם בהרחבה בספרו של השופט אליעזר ריבלין, תאונות הדרכים סדרי דין וחישוב פיצויים (מהדורה שלישית, תש"ס - 1999), חלק שני, פרק שמיני.

19. מומחה מטעם בית המשפט, חזקה עליו כי הוא נייטרלי ואינו נוטה לצד כלשהו, שהרי בית המשפט נזקק לעדותו היחידה לשם קביעת הנזק הרפואי. וכך נאמר ברע"א 333/89 "שלוח" חברה לבטוח בע"מ נ' ידידים, פ"ד מג (4), 375, עמ' 377, בין האותיות ג-ד, מפי השופט - כתוארו אז - ש' לוין:

"העיקר הוא, שבגדר מטרתו החקיקתית של סעיף 6 א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, בא ההסדר הכלול בתקנות למנוע הגשת חוות דעת סותרות מטעם בעלי הדין וגיבוש חוות דעת מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט על יסוד נתונים אובייקטיביים וחומר רפואי שניתן לסמוך עליו ולא על יסוד חוות דעת העלולות להיות, מושפעות על ידי שיקולים שלא תמיד הם לעניין."

20. על סמך דברים אלו של בית המשפט העליון, אמרתי בבר"ע 3259/01 כלימי חווה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ כדלקמן:

"אם כן, ההלכה אשר נקבעה בבית המשפט העליון היא כי מומחה אשר נתמנה על ידי בית המשפט הינו אובייקטיבי וחסר פניות".

עד מומחה במשפט העברי

21. מאחר והמומחה הרפואי הינו עד אשר מוסר מידע כמומחה, מן הראוי לבחון כיצד התייחס המשפט העברי לעד מסוג זה.

22. נקודת המוצא של ההלכה והמשפט העברי ביחס למהימנותו של עד מומחה היא זו: חזקה על המומחה כי הוא נאמן וחוות דעתו נכונה, וזאת על סמך ההנחה שאותו מומחה רוצה לשמור על שמו הטוב ועל אמינותו המקצועית. המינוח המקובל בספרות ההלכתית הוא "אומן לא מרע אומנותיה", ובתרגום: אומן (= מומחה) לא פוגע במומחיותו.

23. כלל זה חל בתחומי הלכה שונים ומגוונים, הן ביחסים שבין אדם לחבירו והן במומחים שיש לחוות דעתם השלכה על מצוות שבין אדם למקום. נדגים:

על פי ההלכה היהודית ציצית כשרה רק אם נעשתה על ידי יהודי לשם מצוות ציצית. מה הדין כאשר הקונה אינו יודע מי עשה את הציצית והמידע היחיד על כך מקורו בדברי המוכר? בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן כ, סעיף א, נאמר: "הלוקח טלית מצוייצת מישראל, או מתגר א"י (=סוחר שאינו יהודי), ואומר שלקחן מישראל נאמן - כשר, דכיון דתגר הוא, חזקה שלקחה מישראל, דלא מרע נפשיה. אבל אם לקח מא"י שאינו תגר - פסולה."

ומסביר המגן אברהם (ר' אברהם אבלי הלוי גומבינר, שחי במאה ה-17 בפולין), מדוע כאשר המוכר הוא סוחר (תגר) ניתן להאמין לו, ואילו כאשר המוכר אינו סוחר אין להאמין לו, כאמור בסיפא של אותו סעיף בשולחן ערוך: "תגר בשאר סחורות - נאמן, דאם יימצא בדאי בדבר אחד שוב לא יאמינוהו בדבר אחר [ב"י] ועב"י סי' קי"ד ס"ה דגם בשאר איסורים סמכינן אתגר היכא דאיכא קפידא טובא במלתא" (שם, ס"ק א).

כלל זה מבסס המגן אברהם על סמך הגמרא במסכת חולין, דף צג,עמוד ב, בה נאמר "שנאמנין הטבחין (=שוחטים) בגיד הנשה ובחלב".

מכוח כלל זה קבע רבה של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, לפני 70 שנה (ביום כ"ט תמוז תרצ"ד), כי ניתן לסמוך על משגיח כשרות, מן הטעם "שאומן לא מרע אומנותיה, דמאחר שיש כאן עניין פרנסה י"ל דמירתת (=שפוחד)" (שו"ת דעת כהן, סימן סא).

תשובות נוספות שניתנו בתקופתנו מבססות את האמון בסוחרי מוצרי מזון כי הצהרתם שאותו מוצר כשר, על אותו כלל של "אומן לא מרע אומנותיה" (ראה, למשל, שו"ת חלקת יעקב, יורה דעה, סימן לא, שחובר על ידי ר' מרדכי יעקב ברייש, ששימש כרב בפולין ובשוויץ עד לפטירתו בשנת תשל"ז; שו"ת יביע אומר, מאת הרב עובדיה יוסף, חלק ז, סימן ג).

24. כלל הלכתי זה של "אומן לא מרע אומנותיה" יושם ביחס לנאמנות הניתנת לרופאים, אשר חוות דעתם משמשת בסיס לפסיקות הלכתיות בתחומים רבים. קצר המצע מהשתרע, ואין כאן המקום לפרט את מכלול הנושאים בהם נותנת ההלכה משקל ונאמנות לדברי הרופאים. חומר הלכתי רב מובא בספרו של אברהם סופר אברהם, רב ורופא (פרופ' לרפואה בבית חולים שערי צדק בירושלים), בספריו נשמת אדם - הלכות חולים רופאים ורפואה, אשר כתובים על בסיס השולחן ערוך, לחלקיו, כאשר המחבר מביא את אותם סימנים בשולחן ערוך הקשורים לתחום הרפואי ומתחתם מציג הוא את עמדת חכמי ההלכה, כולל חכמי דורנו, בסוגיות אלה.

נסתפק בכמה דוגמאות בתחומים שונים, אשר המשותף להם הוא המעמד החשוב אשר ניתן לרופאים לצורך פסיקת הדין, הלכה למעשה.

בחלק יורה דעה, סימן קנד, א (עמוד מב) מביא המחבר את דברי הרב שלמה זלמן אוירבך: "נראה שבית חולים ציבורי, כיוון שדואג וחרד לשם טוב וגם יש פיקוח של הרבה אנשים, מסתבר דלא מרע נפשייהו". מכוח הנחה זו נפסק שמותר להתאשפז גם בבית חולים שאינו של יהודים, על אף שניתן, לכאורה, להסיק אחרת מדבריו הכלליים של השולחן ערוך, יורה דעה, סימן קנד, סעיף א.

יש לקבל את קביעת הרופאים כי מעוברת נמצאת במצב מסוכן המצדיק הפלה (חלק חושן משפט, סימן תכה, א, 6, עמודים רכד-רכה).

היתר לשאת אישה שניה, על אף חרם דרבנו גרשום, ניתן לבסס על חוות דעת רופאים כי האישה הראשונה נשתטית (חלק אבן העזר, סימן א, ב, עמוד כ).

קביעת הרופאים כי האישה במצב רפואי מסוכן, היא אמינה דיה לצורך הכרעה הלכתית כי ניתן להשתמש באמצעי מניעה (חלק אבן העזר, סימן ה, יג (2) ח, עמוד סז והילך).

מהימנות רופאים מתקבלת לצורך הכרעה הלכתית כי הנקה מסוכנת ליילוד (חלק יורה דעה, סימן יג, א, ו, עמוד עט-פב).

פסיקות הלכתיות ביחס לדם נידה ניתן לבסס על דברי רופאים, אשר הם נאמנים (חלק יורה דעה, סימן קפז, ג, ה, עמוד פא-פה).

קביעה הלכתית כי יילוד הוא בר חיות או "טריפה", לעניין קיום טקס פדיון הבן, ניתן לבסס על דברי רופאים, שחוות דעתם נאמנת (חלק יורה דעה, סימן שה, ג, עמוד קצד-קצז).

חכמי ההלכה סומכים על הרופאים לעניין הקביעה כי מחלתו של פלוני היא בגדר פיקוח נפש, שלצורך הטיפול במחלתו ניתן לחלל את השבת (חלק אורח חיים, סימן שכח, לא, עמוד קפה-קפו).

גם פסיקה הלכתית כי חולה נחשב כמסוכן, אשר מותר להאכילו ביום הכיפורים, מבוססת על קביעתם של הרופאים, שחוות דעתם נאמנת (חלק אורח חיים, סימן תריח, ג, עמוד שיא).

25. יישום כללים אלה לגבי רופא המעיד בערכאה שיפוטית, בדורינו, ניתן למצוא בפסיקת בתי הדין הרבניים בישראל.

בפני בית הדין הרבני האיזורי בפתח תקוה (תיק 1425/260 תשי"ד, פד"ר, כרך א, עמוד לג) עלתה השאלה מהו גילה המדוייק של האישה באותה פרשה. מבחינה הלכתית, היה צורך לקבוע את גיל האישה, וזאת לעניין כשרותה למאן, כי היא התקדשה בהיותה קטנה. אחת הראיות לקביעת הגיל הייתה חוות דעת של רופאה. וכך אמר בית הדין בעניין זה:

"אשר לנאמנות הרופא, וודאי דרופא מומחה ומקובל אינו חשוד לשקר במסירת חוו"ד רפואית, וחזקה דאומן לא מרע אומנתיה , וסומכים בענינים שונים על חוו"ד הרופאים כמבואר בכמה מקומות".

[ראוי לציין כי באותה פרשה חוות הדעת הרפואית הוגשה על ידי רופאה, ובית הדין הרבני נתן בה אמון מלא, כמו ברופא (ובלשונו: "ובמקום שסומכים על רופא סומכים גם על רופאה"). מכאן, שהכלל "אומן לא מרע אומנותיה" הוא כה חזק עד שבכוחו להכשיר גם עדות אישה, אשר בדרך כלל אינה נחשבת כעדה כשרה על פי ההלכה].

26. בפרשה אחרת, אשר הובאה בפני בית הדין הרבני האזורי בירושלים (תיק 502 - תשי"ג, פד"ר, כרך א, עמוד רלה, בפני הרכב הרבנים ש' מ' אזולאי, א' י' וולדינברג, י' קאפח; כידוע, הרבנים וולדינברג וקאפח כיהנו לאחר מכן - במשך שנים רבות - כדיינים בבית הדין הרבני הגדול), נידונה סוגיית ניאוף. אחת ההוכחות לכך הייתה חוות דעת רפואית על הריונה של האישה. וכך אמר בית הדין ביחס לטיבה של ראיה זו:

"הנה מכיון שהבעל לא הטיל ספק בנאמנות האשה שזינתה ברצון והאמין גם לתעודה הרפואית עד כדי כך שויתר על הזמנת הרופא נותן התעודה כדי לחקרו, יוצא שיש לנו הוכחה כפולה על איסור האשה על בעלה. ראשית, הודאתה של האשה שזינתה והאמנת הבעל לכך (עיין: שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קטו, סעיף ז); שנית, התעודה הרפואית שרופא אומן ממוסד רשמי מעיד בה שהאשה היתה בהריון והפילה, וחזקה אומן לא מרע אומנותיה. ומכיון שברור הדבר שזה כבר כשלש שנים שהבעל והאשה לא באו בשום מגע של יחסי אישות, והבעל לא הכחיש זאת, נעלה איפא מכל ספק כי אכן האשה הרתה לזנונים מגבר זר ונאסרה על בעלה".

27. המסקנה העולה מעמדת המשפט העברי היא כי רופא מומחה נאמן בעדותו, כאשר אחד הטעמים לכך הוא רצונו לשמור על אמינותו ועל שמו המקצועי.

ההנחה של חז"ל כי בעל מקצוע רוצה להצליח בתפקידו ולחזק את מעמדו המקצועי, מהווה, איפוא, נימוק חשוב לכך שייחשב כעד אמין.

28. כפי שאמרנו לעיל, חוק הפלת"ד ותקנות המומחים העניקו מעמד חשוב למומחה הרפואי שממונה מטעם בית המשפט, והוא היחיד אשר משמש כגורם "מתווך" בין עולם הרפואה לבין אולם בית המשפט, ומבחינה זו ניתן לאמר עליו, בלשון השאלה, כמובן, את הדברים שאמר משה רבנו ליתרו חותנו: "אַל נָא תַּעֲזב אתָנוּ... וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם" (במדבר, פרק י, פסוק לא).

29. ד"ר יצחקי, שהינו רופא בכיר בבית החולים הדסה עין כרם, בירושלים, יודע היטב שחוות דעתו תיבחן על ידי עורכי דין מנוסים שנעזרים ברופאים מטעמם, ולבסוף על ידי בית המשפט. חזקה עליו כי לא יכתוב חוות דעת בלתי מבוססת, שעלולה לפגוע בשמו המקצועי, בכלל, ובזימונו בעתיד כמומחה מטעם בית המשפט, בפרט.

30. הנימוק כי בגלל שבעבר נחקר ד"ר יצחקי על ידי ב"כ המבקשת דהיום, עו"ד גבעון, בתיקים אחרים, אין בכוחו לפגוע במעמדו האמין ובמומחיותו האובייקטיבית של ד"ר יצחקי.

31. הטענה כי ד"ר יצחקי ייחקר על ידי עו"ד גבעון ובכך ייווצר מתח ביניהם, והמשפט יתארך, מחייבת התייחסות נפרדת, וזאת נעשה עתה.

חקירת מומחה רפואי בבית משפט

32. מומחה רפואי הממונה על פי חוק הפלת"ד ותקנות המומחים איננו עד מטעם אחד מן הצדדים, אלא הוא מומחה מטעם בית המשפט. משכך הדבר, חזקה על המומחה שיקבע את חוות דעתו על סמך נתונים אובייקטיבים ולא על פי שיקולים שלא מן העניין, וכי מערכת שיקוליו שקופה היא והוא ישמח לפרוס אותה בפני בית במשפט.

33. חקירות של המומחה על ידי בעלי הדין, איננו דבר הגורם לפגיעה בשיקול דעתו של המומחה. קיום החקירות הוא דבר נדרש, עקב היות המומחה עד מטעמו של בית המשפט ולא מטעמו של אחד הצדדים.

וכך אומר השופט אליעזר ריבלין בספרו הנ"ל, בעמ' 544:

"כיוון שהמומחה אינו עד מטעם אחד מבעלי הדין, רשאים כל בעלי הדין לחקרו בחקירה נגדית. בעניין זה אין נפקות לשאלה מי מן הצדדים יזם את הזמנת המומחה לחקירה, או מי היה מעוניין בחקירתו בבית משפט. משהוזמן להעיד - רשאי כל צד לחקור אותו בחקירה שכנגד".

34. מאחר וחקירה נגדית של המומחה היא דבר סביר הנדרש, והינה חלק מזכויותיהם של בעלי הדין, אין בביצוע חקירות המומחה על ידי עורך דין גבעון, או עורך דין אחר, כל דבר חריג, היכול לגרום לפגיעה במומחה ולבטח לא תגרום החקירה למשוא פנים מצידו של המומחה כלפי אחד מן הצדדים.

35. יש להניח כי ד"ר יצחקי, כמומחה מנוסה, אינו נרתע מחקירה נגדית בבית משפט, בקשר לחוות דעתו. גם אם יודע הוא מראש כי החוקר יהיה עו"ד גבעון, ובעבר (כהנחת ב"כ המבקשת בטיעוניו) היה ביניהם מתח כלשהו, לא יהיה בכך כדי להשפיע על עצם הכנת חוות דעתו הרפואית של המומחה ולא כל שכן שאין בכך כדי לגרוע מן המקצועיות ומן האובייקטיביות שלה. חזקה על המומחה, כי כאשר ניצבים בפניו התובע או התובעת, הוא רואה לנגד עיניו אך ורק את טובתו של המטופל או המטופלת, והוא יפעיל את הידע המקצועי והרפואי שלו, בעת כתיבת חוות דעת לבית המשפט, וזאת ללא כל קשר לשאלה מי יהיה עורך הדין אשר כעבור מספר חודשים יחקור אותו על דוכן העדים בקשר לאותה חוות דעת.

חקירת עדים במשפט העברי

36. המשפט העברי איננו רואה בעין רעה ריבוי חקירות עדים. נהפוך הוא; כפי שאומרת המשנה במסכת אבות, פרק א, משנה ט, בשמו של שמעון בן שטח: "הוי מרבה לחקור את העדים, והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכם ילמדו לשקר".

גם המשנה במסכת סנהדרין (פרק ד, משנה א), אומרת שיש להרבות בחקירת העדים: "אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה, שנאמר 'משפט אחד יהיה לכם' (ויקרא, פרק כד, פסוק כב)". ורש"י במקום מפרש שהכוונה היא: "חקירות ודרישות, שחוקרים את העדים". ובהמשך המסכת, אומרת המשנה כי "היו בודקין אותן בשבע חקירות... כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח..." (פרק ה, משניות א-ב).

וכך פסק השולחן ערוך (שו"ע, חושן משפט, סימן ל, סעיף א): "עידי ממונות חוץ מעידי חבלות אינם צריכים דרישה וחקירה".

ומבאר זאת הגר"א בביאורו להלכות דיינים בשו"ע: "חוץ מעידי חבלות... ומשמע דגזילות וחבלות דבעינן מומחין בעינן דרישה וחקירה" (שו"ע, חושן משפט, סימן ל, סעיף א).

37. אשר לאופן ההתייחסות לעדים ושימוש בחקירה "מאיימת", אין בכך דבר חריג, אלא זאת דרך החקירה הנהוגה במשפט העברי.

וכך אומרת המשנה במסכת סנהדרין (פרק ג, משנה ו): "כיצד בודקים את העדים היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן ומוציאין את כל האדם לחוץ ומשיירין את הגדול שבהן, ואומרים לו: אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה. אם אמר: הוא אמר לי שאני חייב לו, איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו, לא אמר כלום, עד שיאמר: בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז. ואחר כך מכניסין את השני ובודקים אותו".

והרמב"ם בפירוש המשניות אומר על כך: "מאימין, מיראין ומגדילים בעיניהם ערך העדות, ומסבירים להם מה שיש בעדות השקר מן החרפה וחומר העונש למעיד שקר".

וראה בהרחבה את פסק דינו של השופט - כתוארו אז - מ' אלון, המציג בהרחבה את גישתו של המשפט העברי לעניין איום על עדים ואזהרה כי יאמרו את האמת, בבג"ץ 172/78 בקר נ' השופט חיים אילת, פ"ד לב (3), 370, בעמוד 378 ואילך. וכן ראה: ע"פ 388/78 ווזווז נ' מדינת ישראל, פ"ד לג (2), 372, בעמוד 377.

38. ד"ר יצחקי מונה כמומחה מטעם בית המשפט במקרה שלפנינו וכן במקרים קודמים בהם היו מעורבים באי כוחה של המבקשת. חזקה על ד"ר יצחקי כי הוא מבין ויודע מה תפקידו של המומחה בבית המשפט, ומה תפקידם של עורכי הדין של הצדדים השונים. ד"ר יצחקי יודע ומבין כי קיום החקירות הנגדיות על ידי עורכי הדין הוא חלק נדרש וחשוב של ההליך השיפוטי. ד"ר יצחקי מבין כי לא עומדות מאחורי החקירה הנגדית של באי כוח התובעת, כל כוונות נסתרות של פגיעה במעמדו ובדעתו של המומחה. לפיכך, אין בקיום החקירות הללו משום דבר שיגרום למשוא פנים מצדו של המומחה.

אסמכתאות ותקדימים

39. עו"ד גבעון התבסס גם בבית משפט קמא וגם בפניי על פסק דין של עמיתי, כב' השופט י' צבן בפרשת מוחמד הנ"ל (פיסקה 8 לעיל). לאחר קריאת פסק הדין לא מצאתי בו אסמכתה המצדיקה את הבקשה. באותה פרשה אכן העיד ד"ר יצחקי, והוא נחקר על ידי עו"ד גבעון - ב"כ התובע באותו תיק - מספר פעמים, ובית המשפט דשם לא נענה לבקשה של עו"ד גבעון לפסול את המומחה ד"ר יצחקי. בית המשפט התייחס בהרחבה לחוות דעתו של אותו מומחה, אימץ את אחוז הנכות הרפואית שקבע שם ד"ר יצחקי (10%), אך לא קיבל את עמדתו כי הנכות אינה נובעת מהתאונה אלא קבע כי יש קשר סיבתי בין הנכות האורטופדית של התובע דשם לבין התאונה. מבחינה זו, לא קופח התובע שם. מכל מקום, לא ניתן להסיק מאותו פסק דין את הטענה שאותה ביקש עו"ד גבעון לטעון כאילו יש מערכת יחסים לא תקינה בינו לבין ד"ר יצחקי, המקימה חשש ממשי למשוא פנים של אותו מומחה.

40. אסמכתה נוספת אשר הביא עו"ד גבעון היא פסק דינו של השופט אליקים רובינשטיין, שופט בית המשפט העליון, בשבתו בבית משפט זה (בר"ע (י-ם)2236/96 איתן כהן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 96 (4), 148). באותה פרשה, לאחר התלבטות, ביטל בית משפט מחוזי מינוי של מומחה שמונה על ידי בית משפט השלום וזאת מאחר ואותו מומחה שלח מכתב למשרדו של ב"כ התובע דשם ובו קבל על אי תשלום בעבור חוות דעת שהכין בתיק אחר, וביקש באותו מכתב שלא למנותו כמומחה בתיקים שבטיפול אותו משרד עו"ד.

אינני סבור שיש מפרשה זו ללמדנו על המקרה שלפנינו. השופט רובינשטיין קבע במפורש כי "יש לדחות בתוקף את טענת ב"כ המערער כי יש חשש שהמומחה ירצה לפגוע בב"כ המערער באמצעות מרשו. חלילה וחס; זאת טענה שמקומה לא יכירנה שכן היא מטילה דופי במומחה על לא עוול ובלא שמץ ראיה, ופוגעת בו אתית ואנושית, והסכסוך הכספי הקיים בינו לבין ב"כ המערער אינו מצדיק אותה מכל וכל" (שם, פיסקה ה (4)). הנימוק היחיד שהכריע את הכף באותה פרשה היה אותו מכתב של המומחה אשר יצר מערכת אנושית אשר גרמה לבית משפט, באותו מקרה, להורות על מינוי מומחה אחר (שם, פיסקה ה (8)).

אין זה דומה כלל למקרה שלפנינו, שבו לא הצביע ב"כ המבקשת על מחלוקת כספית או טינה אישית של המומחה כלפי ב"כ המבקשת.

41. מקרה נוסף שבו הורה בית משפט על ביטול מינוי המומחה היה כאשר הוברר שאותו מומחה נזקק, במסגרת עיון בחומר הרפואי, למסמכים רפואיים, ובהם חוות דעת של אחיו של המומחה, רופא אף הוא. בית המשפט העליון סבר כי במקרה זה טוהר ההליכים השיפוטיים מחייב מינוי מומחה אחר, בית המשפט העליון (כב' השופט י' טירקל) מציין כי "על אחת כמה וכמה גדול החשש לפגיעה בנייטרליות של המומחה וכן ללזות שפתיים במקרה הנדון שבו הדברים אמורים במומחיות בתחום הפסיכיאטרייה ולא בהיכרות מקצועית גרידא אלא בקרבת משפחה ממש בין המומחים" (רע"א 600/96 אדרי מוטי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תקדין עליון כרך (2) 96, 272, פיסקה 5 לפסק הדין).

למותר לציין כי אין קשר בין תקדים זה למקרה שלפנינו.

42. בפרשה אחרת, הוברר כי המומחה מטעם בית המשפט והמומחה מטעם אחד הצדדים מנהלים יחד קליניקה פרטית בשותפות וכן מנהלים הם במשותף מחלקה בבית חולים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' הנדל) ראה בכך פגיעה בטוהר ההליכים ופגיעה בכלל של מראית פני הצדק, ובשל כך השאיר על כנה החלטת בית משפט שלום לפסול את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט (בר"ע (באר שבע) 795/01 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח מחדי מוחמד סלימאן, תק-מח 2002 (2), 4875).

גם פסק דין זה אינו אוצל על הבעיה שבפנינו.

43. יתר האסמכתאות שאליהם התייחס ב"כ המבקשת, עוסקים במקרים אשר הסיבות לפסלות המומחה היו אחרות ושונות מהפרשה שלפנינו. לעניין זה מקובלים עליי דברי ב"כ המשיבה, עו"ד כרמלי, בסעיפים 10-9 לתגובתו, בהם הצביע על השוני שבין אותם מקרים למקרה שלפנינו. כדי שלא להאריך יתר על המידה, די אם אומר שאני מאמץ את אותם הבחנות.

44. בסיום הדברים אומר כי מקובלת עליי גישתו של ב"כ המשיבים, עו"ד כרמלי, כי אם אענה לבקשת עו"ד גבעון, אגרום לכך כי כל עורך דין ייצור לעצמו קבוצת מומחים שאינה מוצאת חן בעיניו, ואז יהיה זכאי אותו עורך דין לדרוש כי אותם מומחים לא ימונו בתיקים שבטיפולו. קבלת גישה כזו, תסכל את מטרת הליכי הפלת"ד, שאחד המרכיבים שבהם הוא כי בית משפט הוא זה אשר ממנה מומחים אובייקטיבים שיסייעו לו לקבוע את אחוזי הנכות של התובעים.

התוצאה

45. לאור כל האמור לעיל, ולאחר שעיינתי בחומר שהיה בפניי, נחה דעתי כי בית המשפט קמא פעל בדרך הנאותה והסבירה לקידום ההליכים שבפניו. מסקנתי היא כי אין פגם במינויו של ד"ר יצחקי כמומחה מטעם בית המשפט, לפיכך, אין להיענות לבקשת המבקשת, ויש לדחות את הבר"ע.

46. אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום בפועל (וזאת ללא קשר ליתר ההליכים בין הצדדים בתיק העיקרי).

47. המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ז בסיון תשס"ד ( 16.6.04) בהעדר הצדדים.