|
|
|
הגורל כאמצעי ליישוב סכסוכים
"הפיל פור הוא הגורל לפני המן"
ציון אילוז*
פרשת ויקרא, פורים, תשס"ג, גיליון מס' 114
עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה
עריכה לשונית: יחיאל קארה
פתח דבר
המפורסם במפילי הגורלות במקרא הוא המן הרשע, שמגילת אסתר מספרת עליו כדברים האלה:
כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם, והפיל פור הוא הגורל להֻמם ולאבדם... על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת, ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם (אסתר ט, כד-כו).
ומצינו, להבדיל, מקרה בו הציע שופט לצדדים להפיל גורל לצורך הכרעה במשפט:
מעשה בבני זוג שהתדיינו על שיעור המזונות הראויים לאישה. בתום שלב הראיות במשפט, הציע השופט לבעלי הדין שיפסוק את המזונות לפי שיקול דעתו בין 900 ש"ח שהציע הבעל לבין 1,200 ש"ח שביקשה האישה. משסירבו בעלי הדין להצעתו, הציע להם השופט חלופה מעניינת להכרעת הדין, להטיל גורל ביניהם. בעקבות הצעה זו, ביקש אחד מבעלי הדין לפסול את השופט.
בקשת הפסילה הובאה לפני בית המשפט העליון1. השופט ש' לוין לא ראה בהצעת השופט קמא עילה מספקת לפסלו מלדון בתיק ולהכריע על בסיס הראיות שהוצגו לפניו. ברם, הוא הביע את הסתייגותו מן הדרך המקורית שהציע השופט קמא לפתרון הסכסוך, ואלה דבריו:
אני מסכים עם המבקשת שלא היה מקום ליזום פסיקת דין על ידי הטלת גורל, שדרך זו לישוב סכסוכים אינה מתיישבת עם תפקידו של בית המשפט במדינה מתוקנת.
ושאלה היא: מהי עמדת המשפט העברי בכגון דא? האם כשהסכימו בעלי הדין לכך, רשאי הדיין לחתוך את הדין על פי הגורל? שהרי אפשר שבעלי הדין מעוניינים להכריע בדרך זו, כיוון שהם רואים בגורל אות משמים, והם מוכנים לקבל עליהם את תוצאותיו בהכנעה, בחינת "מאת ה' היתה זאת, היא נפלָאת בעינינו" (תהילים קיח, כג).
"אל תוציא לעז על הגורלות"
עקבות לגישה זו ניתן למצוא במקורות אחדים הגורסים שרצון ההשגחה העליונה מתבטא בתוצאות הגורל, עד שמי שכופר בו נחשב כאילו הוא כופר בעיקר, כעולה מאחת מתשובות הגאונים2:
[ו]אין רשות לאדם מישראל לעבור על הגורל, שאין הגורל אלא מפי שמים, שנאמר: "על פי הגורל תֵּחלק הארץ". והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות.
בתלמוד הבבלי3 מתוארים חילופי דברים בין יהושע לעכן, הממחישים את הבדלי ההשקפות ביניהם ביחס לגורל:
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע: "חטא ישראל" (יהושע ז, יא), אמר לפניו: רבונו של עולם, מי חטא? אמר ליה: וכי דילטור [=מלשין] אני? לֵך הפל גורלות. הלך והפיל גורלות, ונפל הגורל על עכן. אמר לו [עכן]: יהושע, בגורל אתה בא עלי? אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם - אם אני מפיל עליכם גורל, על אחד מכם הוא נופל. אמר לו: בבקשה ממך, אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ-ישראל שתתחלק בגורל, שנאמר: "אך בגורל יֵחלק את הארץ (במדבר כו, נה)".
עכן, שהתגלה באמצעות הגורל כמי שמעל בחרם יריחו, וגרם למפלת ישראל במלחמתו עם העי4, מפקפק בסגולותיו של הגורל, ותולה את תוצאותיו ביד המקרה. יהושע מבקש ממנו שלא יוציא לעז על הגורלות, שהרי עתידה ארץ-ישראל להתחלק בגורל. כלומר, תוצאות הגורל מוכתבות מן השמים5.
ומצינו גם בדורות מאוחרים סימנים להשקפה זו. בעל "חוות יאיר", ר' יאיר חיים בכרך6 (גרמניה, המאה הי"ז), דן בתקינות הגרלת כוס מוזהב שנעשתה בפורים, והדגיש:
ראינו מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים, שסמכו על הגורל אשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות... מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן ידבק בו מן ההשגחה העליונה... מה שאין כן אם הגורל מקולקל, אין מבוא לומר שמי שזכה, מאת ה' היתה זאת.
לכאורה, מן המקורות הללו עולה שהטלת גורל במקום הכרעה משפטית חוקית היא, במיוחד כשהיא נעשית על יסוד הסכמת הצדדים, שאז יכול הגורל להשכין שלום בין בעלי הדין, כדברי החכם באדם: "מדינים [=מדון או מריבה] ישבית הגורל, ובין עצומים יפריד" (משלי יח, יח)7.
ברם, בדיקה מדוקדקת של המקורות מגלה תמונה מורכבת, כשפוסקי ההלכה מצמצמים מאוד את הגורל כאמצעי להכרעה שיפוטית.
הגורל אינו תחליף להכרעה שיפוטית
הכרעה על ידי הטלת גורל תיתכן רק בתנאים חריגים ביותר, ולבטח אינה יכולה לבוא במקום הכרעה שיפוטית או לשמש תחליף לחובת הדיין לפסוק את הדין.
אכן, לעתים פסיקת הדין קשה היא, ואין די בכלים המשפטיים הרגילים שעומדים לרשות הדיין. כך הוא הדבר, למשל, כשנסיבות המקרה קשות להכרעה, כגון שאומדן הנזק אינו ברור או שראיות בעלי הדין שקולות ואין בהן להטות את הדין לטובת אחד הצדדים או שאין הכרעה ברורה בין הפוסקים בעניין שבא לפני הדיין. לפתרון מקרים קשים מעין אלו, ניתנו בידי הדיין כלים מיוחדים להכרעה, כגון "שודא דדייני"8, שעניינו מתן רשות לדיין להכריע את הדין על פי התרשמותו הכללית ושיקול דעתו.
על חובתו של הדיין להוציא מתחת ידו פסק דין שלם ומתוקן, עמד רבנו אשר (גרמניה-ספרד, המאה הי"ג) בתשובתו למלכת ספרד:
כל זה סברתי והארכתי, להודיע שאין כח ורשות להוציא את הדין חלוק [=חלקי, לא שלם] מתחת ידו, שצריך לגמור ולהשלים את הדין כדי להטיל שלום בעולם. ולכך נתנו חכמים רשות לדיין לפסוק לפי ראות עיניו, במקום שאין הדבר יכול להתברר בראיות ובעדיות, פעמים באומד הדעת, ופעמים כמו שיראה הדיין בלא טעם ובלא ראיה ובלא אומד הדעת, ופעמים על דרך פשרה9.
דברים אלה הובאו להלכה בשולחן ערוך10:
יש כח לדיין לעשות דין כעין הפשרה, במקום שאין הדבר יכול להתברר. ואינו רשאי להוציא הדין חלוק מתחת ידו בלי גמר.
כפי שניתן לראות, הכרעה על פי הגורל לא נזכרה בפוסקים כאמצעי הכרעה במקום שאין הדבר יכול להתברר. ולא בכדי. הצד השווה לכל הכלים המשפטיים שניתנו בידי הדיין בבואו לפסוק את הדין הוא היות ההכרעה הסופית נתונה בידי הדיין עצמו כפרי החלטה מושכלת, והוא אינו רשאי להתחמק מהפעלת שיקול דעת ולהשאיר את ההכרעה לידי המקרה. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כשיש בידי הדיין היכולת והכלים לפסוק את הדין.
וכך פסק הרב עובדיה יוסף בעניין שני מועמדים למשרת רבנות שזכו במספר קולות שווה בגוף הבוחר, והוצע להכריע ביניהם על פי הגורל11:
בעיר ואם בישראל עמדו לבחור את רב העיר שלהם ע"י גוף בוחר נציגי הצבור אשר מנה שלשים וששה איש. ובהיות שהיו שני תלמידי חכמים מועמדים למשרה זו, ונחלקו הקולות, באופן שכל אחד מהמועמדים קיבל ח"י קולות, החליט גוף הבוחר על דעת עצמו להטיל גורל, וזכה אחד מהתלמידי חכמים בגורל, והתלמיד חכם השני מערער ואומר שאין לסמוך על הגורל, ועליהם להתאסף שנית ולבחור רב העיר, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, וכמה מחברי הגוף הבוחר תומכים בדבריו. ועמדתי ואתבונן אם צדק התלמיד חכם המערער בזה או לא?
והוא מכריע שאכן הצדק עם הרב המערער.
במקרה אחר12 החליטו מתפללי בית כנסת לבחור ועד שינהל ענייני בית הכנסת ושמי שיקבל את מספר הקולות הרב ביותר ישמש כיו"ר הוועד. לאחר שהתברר שזכו שני מועמדים במניין קולות שווה, החליט הוועד הקודם על דעת עצמו13 להטיל גורל בין השניים. בעקבות זאת התפלגה תמיכת הציבור בין שני המועמדים. גם כאן נפסק שהגורל בטל ומבוטל ואין לו כל תוקף.
בשני המקרים נדחתה גישת האומרים שאם הוטל גורל וזכה בו האחד, יש בדבר משום אישור להסכמתה של ההשגחה העליונה לתוצאותיו, ונפסק שהגוף הבוחר צריך להתאסף שנית ולבחור ברוב דעות את המועמד שייראה בעיניהם כמתאים יותר למשרה הציבורית. אף הובעה הדעה שאם הופל הגורל בהסכמת שני המועמדים, אין בכך דבר.
הדברים שאמרנו לעיל ביחס לדיין נכונים גם כאן: תפקיד הגוף הבוחר, כגוף עצמאי, לבחור את המועמד הראוי ביותר למשימה שלשמה הוא נבחר ושהוא נדרש לשקול שיקולים עניינים להגשמתה. ההכרעה על פי הגורל אינה מתיישבת עם תפקידו של הדיין, ודין החלטתו להיבטל.
חלוקת נכס משותף על פי הגורל
עם זאת, אין להכחיש שיש לגורל מקום גם בעולם המשפט העברי, שהרי ארץ-ישראל נתחלקה לשבטים בגורל, כמו שנאמר: "אך בגורל יֵחלק את הארץ, לשמות מטות אבתם ינחָלו. על פי הגורל תֵּחלק נחלתו, בין רב למעט" (במדבר כו, נה-נו). אף נקבע בתלמוד שבכל חלוקת נכס משותף הניתן לחלוקה פיזית, אם השותפים אינם מגיעים להסכמה איזה חלק ייטול כל אחד מהם, יוכרע הדבר בגורל:
תניא. רבי יוסי אומר, האחין שחלקו [שהסכימו לפרק את השותפות ביניהם] - כיון שעלה גורל לאחד מהם, קנו כולם14.
ומהי ההצדקה לשימוש בגורל בחלוקת שותפות וכיצד מתיישבים הדברים עם העיקרון שראינו, שהדיין צריך להכריע על פי שיקול דעתו ולא בהטלת גורל? אולי יש מקום לומר שניתן להבין את השימוש בגורל בחלוקת נכס משותף על רקע המדיניות המבקשת להקל על פירוק השיתוף בין בעלים משותפים, כדברי פרופ' ויסמן15:
שיטות המשפט נואשו מן התקווה להשליט הרמוניה בין בעלים משותפים המסוכסכים זה עם זה, על ידי קביעת כללי התנהגות עבורם, תוך השארת יחס השיתוף על מכונו. תחת זאת אומצה מדיניות של הקלה על פירוק השיתוף כמוצא לבעלים משותפים שההסכמה אינה שורה ביניהם.
מדיניות זו קיימת גם במשפט העברי. אם בדרך כלל השימוש בגורל כאמצעי להכרעה בין זכויות משפטיות אינו מוכר כהכרעה נאותה, בפירוק שיתוף, על רקע ההכרה שבעלות משותפת ומסוכסכת אינה רצויה, הקלו על פרימת הקשר. הד לדבר יש אולי בדברי הרא"ש16:
כי חכמים ראו שטוב לתקן חלוקה בכל דבר של שותפות. אם יש בו שיעור, חולקין בגורל, ואם לאו, בגוד או איגוד [=קנה חלקי או אקנה אני חלקך], משום דקדרה דשותפי לא קרירא ולא חמימא [=קדרת השותפים אינה חמה ואינה קרה].
אולם נראה שאין זה הפתרון האמתי לשאלתנו, והפתרון פשוט יותר ומהותי יותר.
הכרעה טכנית לעומת הכרעה ערכית
במקרים אחרים, כשמתבקשת הכרעה טכנית, לא ערכית, בין שני צדדים שקולים או טענות שקולות, ההכרעה על פי הגורל היא דרך נאותה וחוקית. ההצדקה להטלת גורל בכגון זה היא: זהו המוצא ההוגן היחיד המעניק לשני צדדים השווים במעלתם סיכוי שווה לזכות בהגרלה.
למכרז אחד הוגשו שתי הצעות זהות בקומתן ובמראיהן ובתנאיהן. ועדת המכרזים החליטה להפיל פור בין המציעים. ביקש המפסיד מבית המשפט לפסול את ההחלטה משום שאינה סבירה. בית המשפט המחוזי17 דחה את טענתו באמרו:
הפלת פור כשועדת מכרזים ניצבת בפני הצורך לבחור בין שתי הצעות זהות ולדעתה לא ראוי לחלק את הזכיה בין המציעות, איני רואה פסול בפניה לדרך של הטלת גורל, שכן אין בדרך זו פגיעה בעיקרון השוויון ויש בה בנסיבות ראויות מוצא סביר והוגן שאינו מקפח מי מהמתחרים על הזכיה.
בעניין שבא לפני בית המשפט העליון18, נידונה סבירותה של החלטת מנהל מקרקעי ישראל להפיל גורל בין מציעים בפרויקט בנה ביתך שעמדו בתנאי המכרז, אלא שהיצע הדירות היה קטן מן הביקוש. על כך אמר בית המשפט:
כאשר מספר המועמדים, המקיימים את תנאי הזכאות, גדול מהיקף המשאבים שבידי הרשות להעמיד, מוטל על הרשות לבחור את הזוכים על פי אמת מידה שוויונית. הדרך המקובלת לבחירה כזו היא עריכת הגרלה בין כלל המועמדים, שהם כולם בבחינת זכאים בכוח; הגרלה נחשבת כאמצעי בחירה נאות, שכן בעריכתה נשמר שוויון הסיכויים בתחרות בין המועמדים... הגרלה מהווה אמצעי גם לחלוקתן השוויונית של טובות הנאה אחרות, שפעולה שלטונית עשויה להצמיח ליחידים מקרב מספר גדול יותר של בעלי כישורים שווים19.
אף בעולמו של המשפט העברי, תפקידו של הגורל לאפשר הכרעה שוויונית בין מספר מועמדים ראויים. כך, למשל, הפייסות שהיו מפיסין במקדש להסדרת עבודת הכוהנים20, עריכת גורל לקביעת סדר אמירת הקדיש על ידי אבלים21, לקביעת העולים לתורה והזוכים בעליות המיוחדות כעליית המפטיר22, לחלוקת מנות אוכל בין בני הבית23, לקביעת זוכה במכרז24, ואפילו לצורך ההכרעה בשאלה מי מן החולים יזכה בטיפול רפואי (כשאין זכות קדימה לאחד מהם)25 - בכל אלה ההכרעה היא טכנית, כיוון שכל המועמדים שווים הם, ויש צורך לבחור רק אחד מהם.
דומה שהסבר זה יאה אף בחלוקת נכס משותף על פי הגורל. אמנם יש לכל אחד מן השותפים זכויות בעלות משותפת בנכס כולו, והגורל מכריע איזה חלק יישאר בבעלותו הבלעדית של כל אחד מהם. ואולם גם כאן, ביסודו של דבר, יש לגורל תפקיד טכני בלבד: לקבוע מי יקבל את חלקו בצפון ומי יקבל את חלקו בדרום, כשמחד-גיסא אין שום קנה מידה ערכי או צודק העשוי להכריע בדבר, ומאידך גיסא זכותו של כל אחד מן השותפים לדרוש את פירוק השיתוף.
הגורל כפתרון לצורך השעה
לפני ר' יעקב ריישר (גרמניה, המאה הי"ח)26, הובא לדיון סכסוך שעל פי דין תורה היה צריך להיות מוכרע על פי הכלל "כל דאלים גבר", המבוסס על ההנחה "שמי שיודע שהאמת אתו, ימסור נפשו על שלו", אלא שהוא דחה אפשרות זו, והעדיף להפיל גורל. וכל כך למה?
ליבי אומר לי... הטעם דכל מי שהאמת אתו ימסור נפשו על דבר זה... לא שייך בדורות הללו, שרבו המתפרצים והגזלנים והאלמים, שמוסרין נפשם גם כן על ממון שאינו שלהם... על כן יחלוקו על פי הגורל. כך נראה לי, אף על פי שהוא דבר חדש, שלא נמצא בפוסקים ראשונים או אחרונים לחלק כן, מכל מקום, למען האמת והשלום לפי צורך השעה יש לפסוק כן, ובודאי יסכימו על זה חברי ורבותי לפי דורות הללו.
ר' יעקב ריישר פוסל את האפשרות להכריע בדרך של "כל דאלים גבר" בשל בעיות השעה. בלית בררה הוא רואה את עצמו נאלץ לפסוק את הדין על ידי הטלת גורל. אפשר לחוש מתשובתו את החששות שנלוו להכרעתו, משום חדשנותה, ואת ההצדקה שניתנה לה בהיותה יפה לשעתה ו"לפי הדורות הללו". דומה שתשובתו מלמדת אף היא עד כמה הגורל אינו יכול לבוא במקום הכרעה שיפוטית ואינו דרך מקובלת ליישוב סכסוכים במשפט העברי.
הערות:
* עו"ד ציון אילוז, סגן בכיר לפרקליטת המדינה, המחלקה האזרחית, פרקליטות המדינה.
1. רע"א 565/89 אברג'יל בת שבע ואח' נ' אברג'יל גבריאל (לא פורסם) תקדין עליון 90(1) 721.
2. שו"ת הגאונים (דפוס ירושלים תש"ך) סימן ס. הרב ח"ד הלוי מטיל ספק באמינותו של מקור זה. ראה מאמרו, "תשובה לשאלה בענין גורלות", שנה בשנה (תש"ן), עמ' 176. וראה עוד לעניין זה, שם, בהערת המהדיר.
3. סנהדרין מג ע"ב.
4. ראה יהושע פרקים ו-ח.
5. על חלוקת הארץ בגורל, והתוצאות המשפטיות הנובעות ממנה, ראה להלן. וראה גם א' הכהן, "מגיה כהלכה - על יחסי הגומלין שבין מגיה, כישוף וגורל לבין הלכה ומשפט", מחניים 14 (תשס"ג), עמ' 78-59.
6. שו"ת חוות יאיר, סימן סא.
7. ראה פירוש מצודת דוד, שם.
8. בבלי, כתובות פה ע"ב. וראה שם דעות רש"י ובעלי התוספות בגדרו של המושג.
9. שו"ת הרא"ש, כלל קז, סימן ו.
10. שולחן ערוך, חושן משפט, סימן יב, סעיף ה.
11. שו"ת יביע אומר, חלק ו, חושן משפט, סימן ד.
12. הרב שלמה שלוש, בחירה ע"י גורל, אורחות, בטאון המועצה הדתית חיפה, גיליון 46 (תשנ"ז), עמ' 48.
13. זו לעצמה סיבה טובה לפסול את הבחירה לאור העובדה שההחלטה לא נעשתה על דעת הציבור - הגוף הבוחר.
14. בבא בתרא קו ע"ב. אמנם יש דעה שהגורל עצמו אינו יוצר את הקניין, וכל זמן שלא עשה אחד השותפים מעשה קניין בחלק שנפל בגורלו, יכולים השותפים לחזור בהם. ראה שו"ת הרא"ש, כלל צח, סימן ב (דבריו הובאו להלכה ברמ"א, חושן משפט, סימן קעג, סעיף ב; ובשו"ת שבות יעקב, חלק ג, סימן קסב). לפי שיטה זו, אין לגורל תוקף משפטי ליצור קניין, ואינו אלא אמצעי להביא את הצדדים לחלק את השותפות בהסכמה, ואין בו אפוא שום סתירה למה שראינו עד כה. דברינו כאן הם לדעת מי שסובר שהגורל יוצר את הקניין. ראה, למשל, רשב"ם, שם, ד"ה קנו כולן.
15. י' ויסמן, דיני קנין, בעלות ושיתוף, ירושלים תשנ"ג, עמ' 134.
16. שו"ת הרא"ש, כלל צח, סימן ז.
17. בש"א (תל אביב) 37085/99 רויזמן חברה להובלה ואספקה בע"מ נגד משרד התשתיות הלאומיות ואח' (לא פורסם) תקדין -מחוזי 99(2) 2084.
18. ע"א 1444/95 עיריית אילת נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד מט(3) 749.
19. שם, בעמ' 762.
20. משנה, יומא, ב, ב-ד.
21. ראה מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קלב, ס"ק ב.
22. ראה הרב ח"ד הלוי, הנזכר לעיל, בהערה 2.
23. ראה שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכב, סעיף ו.
24. ראה שו"ת אדמת קדש א, יו"ד סימן יז: מכירת ספר תורה בגורל הנהוג בין הסוחרים הנקרא ריפ"ה, דהיינו שכותבים כמה נקובי שם, איש את שמו בסך קצוב ביניהם, וכולן שוין בקצבה. שו"ת חוות יאיר, סימן סא: הטלת גורל על כוס כסף גדול מוזהב שנעשה כטוב לב הסועדים ביין בימי הפורים. אך ראה שו"ת רב פעלים, חלק ב, יורה דעה, סימן ל, שתמה איך לא חששו לאיסור קוביא (הימור).
25. ראה שו"ת איגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן עה, אות ב.
26. שו"ת שבות יעקב, חלק ב, סימן קסז.
ציון אילוז*
עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה
עריכה לשונית: יחיאל קארה
עריכה לשונית: יחיאל קארה
|
פתח דבר |
כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם, והפיל פור הוא הגורל להֻמם ולאבדם... על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת, ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם (אסתר ט, כד-כו).
|
|
ומצינו, להבדיל, מקרה בו הציע שופט לצדדים להפיל גורל לצורך הכרעה במשפט:
מעשה בבני זוג שהתדיינו על שיעור המזונות הראויים לאישה. בתום שלב הראיות במשפט, הציע השופט לבעלי הדין שיפסוק את המזונות לפי שיקול דעתו בין 900 ש"ח שהציע הבעל לבין 1,200 ש"ח שביקשה האישה. משסירבו בעלי הדין להצעתו, הציע להם השופט חלופה מעניינת להכרעת הדין, להטיל גורל ביניהם. בעקבות הצעה זו, ביקש אחד מבעלי הדין לפסול את השופט. בקשת הפסילה הובאה לפני בית המשפט העליון1. השופט ש' לוין לא ראה בהצעת השופט קמא עילה מספקת לפסלו מלדון בתיק ולהכריע על בסיס הראיות שהוצגו לפניו. ברם, הוא הביע את הסתייגותו מן הדרך המקורית שהציע השופט קמא לפתרון הסכסוך, ואלה דבריו: |
אני מסכים עם המבקשת שלא היה מקום ליזום פסיקת דין על ידי הטלת גורל, שדרך זו לישוב סכסוכים אינה מתיישבת עם תפקידו של בית המשפט במדינה מתוקנת.
|
|
ושאלה היא: מהי עמדת המשפט העברי בכגון דא? האם כשהסכימו בעלי הדין לכך, רשאי הדיין לחתוך את הדין על פי הגורל? שהרי אפשר שבעלי הדין מעוניינים להכריע בדרך זו, כיוון שהם רואים בגורל אות משמים, והם מוכנים לקבל עליהם את תוצאותיו בהכנעה, בחינת "מאת ה' היתה זאת, היא נפלָאת בעינינו" (תהילים קיח, כג).
"אל תוציא לעז על הגורלות" [ו]אין רשות לאדם מישראל לעבור על הגורל, שאין הגורל אלא מפי שמים, שנאמר: "על פי הגורל תֵּחלק הארץ". והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות. בתלמוד הבבלי3 מתוארים חילופי דברים בין יהושע לעכן, הממחישים את הבדלי ההשקפות ביניהם ביחס לגורל: |
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע: "חטא ישראל" (יהושע ז, יא), אמר לפניו: רבונו של עולם, מי חטא? אמר ליה: וכי דילטור [=מלשין] אני? לֵך הפל גורלות. הלך והפיל גורלות, ונפל הגורל על עכן. אמר לו [עכן]: יהושע, בגורל אתה בא עלי? אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם - אם אני מפיל עליכם גורל, על אחד מכם הוא נופל. אמר לו: בבקשה ממך, אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ-ישראל שתתחלק בגורל, שנאמר: "אך בגורל יֵחלק את הארץ (במדבר כו, נה)".
|
|
עכן, שהתגלה באמצעות הגורל כמי שמעל בחרם יריחו, וגרם למפלת ישראל במלחמתו עם העי4, מפקפק בסגולותיו של הגורל, ותולה את תוצאותיו ביד המקרה. יהושע מבקש ממנו שלא יוציא לעז על הגורלות, שהרי עתידה ארץ-ישראל להתחלק בגורל. כלומר, תוצאות הגורל מוכתבות מן השמים5.
ומצינו גם בדורות מאוחרים סימנים להשקפה זו. בעל "חוות יאיר", ר' יאיר חיים בכרך6 (גרמניה, המאה הי"ז), דן בתקינות הגרלת כוס מוזהב שנעשתה בפורים, והדגיש: |
ראינו מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים, שסמכו על הגורל אשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות... מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן ידבק בו מן ההשגחה העליונה... מה שאין כן אם הגורל מקולקל, אין מבוא לומר שמי שזכה, מאת ה' היתה זאת.
|
|
לכאורה, מן המקורות הללו עולה שהטלת גורל במקום הכרעה משפטית חוקית היא, במיוחד כשהיא נעשית על יסוד הסכמת הצדדים, שאז יכול הגורל להשכין שלום בין בעלי הדין, כדברי החכם באדם: "מדינים [=מדון או מריבה] ישבית הגורל, ובין עצומים יפריד" (משלי יח, יח)7.
ברם, בדיקה מדוקדקת של המקורות מגלה תמונה מורכבת, כשפוסקי ההלכה מצמצמים מאוד את הגורל כאמצעי להכרעה שיפוטית. הגורל אינו תחליף להכרעה שיפוטית אכן, לעתים פסיקת הדין קשה היא, ואין די בכלים המשפטיים הרגילים שעומדים לרשות הדיין. כך הוא הדבר, למשל, כשנסיבות המקרה קשות להכרעה, כגון שאומדן הנזק אינו ברור או שראיות בעלי הדין שקולות ואין בהן להטות את הדין לטובת אחד הצדדים או שאין הכרעה ברורה בין הפוסקים בעניין שבא לפני הדיין. לפתרון מקרים קשים מעין אלו, ניתנו בידי הדיין כלים מיוחדים להכרעה, כגון "שודא דדייני"8, שעניינו מתן רשות לדיין להכריע את הדין על פי התרשמותו הכללית ושיקול דעתו. על חובתו של הדיין להוציא מתחת ידו פסק דין שלם ומתוקן, עמד רבנו אשר (גרמניה-ספרד, המאה הי"ג) בתשובתו למלכת ספרד: |
כל זה סברתי והארכתי, להודיע שאין כח ורשות להוציא את הדין חלוק [=חלקי, לא שלם] מתחת ידו, שצריך לגמור ולהשלים את הדין כדי להטיל שלום בעולם. ולכך נתנו חכמים רשות לדיין לפסוק לפי ראות עיניו, במקום שאין הדבר יכול להתברר בראיות ובעדיות, פעמים באומד הדעת, ופעמים כמו שיראה הדיין בלא טעם ובלא ראיה ובלא אומד הדעת, ופעמים על דרך פשרה9.
|
| דברים אלה הובאו להלכה בשולחן ערוך10: |
יש כח לדיין לעשות דין כעין הפשרה, במקום שאין הדבר יכול להתברר. ואינו רשאי להוציא הדין חלוק מתחת ידו בלי גמר.
|
|
כפי שניתן לראות, הכרעה על פי הגורל לא נזכרה בפוסקים כאמצעי הכרעה במקום שאין הדבר יכול להתברר. ולא בכדי. הצד השווה לכל הכלים המשפטיים שניתנו בידי הדיין בבואו לפסוק את הדין הוא היות ההכרעה הסופית נתונה בידי הדיין עצמו כפרי החלטה מושכלת, והוא אינו רשאי להתחמק מהפעלת שיקול דעת ולהשאיר את ההכרעה לידי המקרה. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כשיש בידי הדיין היכולת והכלים לפסוק את הדין.
וכך פסק הרב עובדיה יוסף בעניין שני מועמדים למשרת רבנות שזכו במספר קולות שווה בגוף הבוחר, והוצע להכריע ביניהם על פי הגורל11: |
בעיר ואם בישראל עמדו לבחור את רב העיר שלהם ע"י גוף בוחר נציגי הצבור אשר מנה שלשים וששה איש. ובהיות שהיו שני תלמידי חכמים מועמדים למשרה זו, ונחלקו הקולות, באופן שכל אחד מהמועמדים קיבל ח"י קולות, החליט גוף הבוחר על דעת עצמו להטיל גורל, וזכה אחד מהתלמידי חכמים בגורל, והתלמיד חכם השני מערער ואומר שאין לסמוך על הגורל, ועליהם להתאסף שנית ולבחור רב העיר, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, וכמה מחברי הגוף הבוחר תומכים בדבריו. ועמדתי ואתבונן אם צדק התלמיד חכם המערער בזה או לא?
|
|
והוא מכריע שאכן הצדק עם הרב המערער.
במקרה אחר12 החליטו מתפללי בית כנסת לבחור ועד שינהל ענייני בית הכנסת ושמי שיקבל את מספר הקולות הרב ביותר ישמש כיו"ר הוועד. לאחר שהתברר שזכו שני מועמדים במניין קולות שווה, החליט הוועד הקודם על דעת עצמו13 להטיל גורל בין השניים. בעקבות זאת התפלגה תמיכת הציבור בין שני המועמדים. גם כאן נפסק שהגורל בטל ומבוטל ואין לו כל תוקף. בשני המקרים נדחתה גישת האומרים שאם הוטל גורל וזכה בו האחד, יש בדבר משום אישור להסכמתה של ההשגחה העליונה לתוצאותיו, ונפסק שהגוף הבוחר צריך להתאסף שנית ולבחור ברוב דעות את המועמד שייראה בעיניהם כמתאים יותר למשרה הציבורית. אף הובעה הדעה שאם הופל הגורל בהסכמת שני המועמדים, אין בכך דבר. הדברים שאמרנו לעיל ביחס לדיין נכונים גם כאן: תפקיד הגוף הבוחר, כגוף עצמאי, לבחור את המועמד הראוי ביותר למשימה שלשמה הוא נבחר ושהוא נדרש לשקול שיקולים עניינים להגשמתה. ההכרעה על פי הגורל אינה מתיישבת עם תפקידו של הדיין, ודין החלטתו להיבטל. חלוקת נכס משותף על פי הגורל |
תניא. רבי יוסי אומר, האחין שחלקו [שהסכימו לפרק את השותפות ביניהם] - כיון שעלה גורל לאחד מהם, קנו כולם14.
|
| ומהי ההצדקה לשימוש בגורל בחלוקת שותפות וכיצד מתיישבים הדברים עם העיקרון שראינו, שהדיין צריך להכריע על פי שיקול דעתו ולא בהטלת גורל? אולי יש מקום לומר שניתן להבין את השימוש בגורל בחלוקת נכס משותף על רקע המדיניות המבקשת להקל על פירוק השיתוף בין בעלים משותפים, כדברי פרופ' ויסמן15: |
שיטות המשפט נואשו מן התקווה להשליט הרמוניה בין בעלים משותפים המסוכסכים זה עם זה, על ידי קביעת כללי התנהגות עבורם, תוך השארת יחס השיתוף על מכונו. תחת זאת אומצה מדיניות של הקלה על פירוק השיתוף כמוצא לבעלים משותפים שההסכמה אינה שורה ביניהם.
|
|
מדיניות זו קיימת גם במשפט העברי. אם בדרך כלל השימוש בגורל כאמצעי להכרעה בין זכויות משפטיות אינו מוכר כהכרעה נאותה, בפירוק שיתוף, על רקע ההכרה שבעלות משותפת ומסוכסכת אינה רצויה, הקלו על פרימת הקשר. הד לדבר יש אולי בדברי הרא"ש16:
כי חכמים ראו שטוב לתקן חלוקה בכל דבר של שותפות. אם יש בו שיעור, חולקין בגורל, ואם לאו, בגוד או איגוד [=קנה חלקי או אקנה אני חלקך], משום דקדרה דשותפי לא קרירא ולא חמימא [=קדרת השותפים אינה חמה ואינה קרה]. אולם נראה שאין זה הפתרון האמתי לשאלתנו, והפתרון פשוט יותר ומהותי יותר. הכרעה טכנית לעומת הכרעה ערכית למכרז אחד הוגשו שתי הצעות זהות בקומתן ובמראיהן ובתנאיהן. ועדת המכרזים החליטה להפיל פור בין המציעים. ביקש המפסיד מבית המשפט לפסול את ההחלטה משום שאינה סבירה. בית המשפט המחוזי17 דחה את טענתו באמרו: |
הפלת פור כשועדת מכרזים ניצבת בפני הצורך לבחור בין שתי הצעות זהות ולדעתה לא ראוי לחלק את הזכיה בין המציעות, איני רואה פסול בפניה לדרך של הטלת גורל, שכן אין בדרך זו פגיעה בעיקרון השוויון ויש בה בנסיבות ראויות מוצא סביר והוגן שאינו מקפח מי מהמתחרים על הזכיה.
|
| בעניין שבא לפני בית המשפט העליון18, נידונה סבירותה של החלטת מנהל מקרקעי ישראל להפיל גורל בין מציעים בפרויקט בנה ביתך שעמדו בתנאי המכרז, אלא שהיצע הדירות היה קטן מן הביקוש. על כך אמר בית המשפט: |
כאשר מספר המועמדים, המקיימים את תנאי הזכאות, גדול מהיקף המשאבים שבידי הרשות להעמיד, מוטל על הרשות לבחור את הזוכים על פי אמת מידה שוויונית. הדרך המקובלת לבחירה כזו היא עריכת הגרלה בין כלל המועמדים, שהם כולם בבחינת זכאים בכוח; הגרלה נחשבת כאמצעי בחירה נאות, שכן בעריכתה נשמר שוויון הסיכויים בתחרות בין המועמדים... הגרלה מהווה אמצעי גם לחלוקתן השוויונית של טובות הנאה אחרות, שפעולה שלטונית עשויה להצמיח ליחידים מקרב מספר גדול יותר של בעלי כישורים שווים19.
|
|
אף בעולמו של המשפט העברי, תפקידו של הגורל לאפשר הכרעה שוויונית בין מספר מועמדים ראויים. כך, למשל, הפייסות שהיו מפיסין במקדש להסדרת עבודת הכוהנים20, עריכת גורל לקביעת סדר אמירת הקדיש על ידי אבלים21, לקביעת העולים לתורה והזוכים בעליות המיוחדות כעליית המפטיר22, לחלוקת מנות אוכל בין בני הבית23, לקביעת זוכה במכרז24, ואפילו לצורך ההכרעה בשאלה מי מן החולים יזכה בטיפול רפואי (כשאין זכות קדימה לאחד מהם)25 - בכל אלה ההכרעה היא טכנית, כיוון שכל המועמדים שווים הם, ויש צורך לבחור רק אחד מהם.
דומה שהסבר זה יאה אף בחלוקת נכס משותף על פי הגורל. אמנם יש לכל אחד מן השותפים זכויות בעלות משותפת בנכס כולו, והגורל מכריע איזה חלק יישאר בבעלותו הבלעדית של כל אחד מהם. ואולם גם כאן, ביסודו של דבר, יש לגורל תפקיד טכני בלבד: לקבוע מי יקבל את חלקו בצפון ומי יקבל את חלקו בדרום, כשמחד-גיסא אין שום קנה מידה ערכי או צודק העשוי להכריע בדבר, ומאידך גיסא זכותו של כל אחד מן השותפים לדרוש את פירוק השיתוף. הגורל כפתרון לצורך השעה |
ליבי אומר לי... הטעם דכל מי שהאמת אתו ימסור נפשו על דבר זה... לא שייך בדורות הללו, שרבו המתפרצים והגזלנים והאלמים, שמוסרין נפשם גם כן על ממון שאינו שלהם... על כן יחלוקו על פי הגורל. כך נראה לי, אף על פי שהוא דבר חדש, שלא נמצא בפוסקים ראשונים או אחרונים לחלק כן, מכל מקום, למען האמת והשלום לפי צורך השעה יש לפסוק כן, ובודאי יסכימו על זה חברי ורבותי לפי דורות הללו.
|
| ר' יעקב ריישר פוסל את האפשרות להכריע בדרך של "כל דאלים גבר" בשל בעיות השעה. בלית בררה הוא רואה את עצמו נאלץ לפסוק את הדין על ידי הטלת גורל. אפשר לחוש מתשובתו את החששות שנלוו להכרעתו, משום חדשנותה, ואת ההצדקה שניתנה לה בהיותה יפה לשעתה ו"לפי הדורות הללו". דומה שתשובתו מלמדת אף היא עד כמה הגורל אינו יכול לבוא במקום הכרעה שיפוטית ואינו דרך מקובלת ליישוב סכסוכים במשפט העברי. |
הערות:* עו"ד ציון אילוז, סגן בכיר לפרקליטת המדינה, המחלקה האזרחית, פרקליטות המדינה. 1. רע"א 565/89 אברג'יל בת שבע ואח' נ' אברג'יל גבריאל (לא פורסם) תקדין עליון 90(1) 721. 2. שו"ת הגאונים (דפוס ירושלים תש"ך) סימן ס. הרב ח"ד הלוי מטיל ספק באמינותו של מקור זה. ראה מאמרו, "תשובה לשאלה בענין גורלות", שנה בשנה (תש"ן), עמ' 176. וראה עוד לעניין זה, שם, בהערת המהדיר. 3. סנהדרין מג ע"ב. 4. ראה יהושע פרקים ו-ח. 5. על חלוקת הארץ בגורל, והתוצאות המשפטיות הנובעות ממנה, ראה להלן. וראה גם א' הכהן, "מגיה כהלכה - על יחסי הגומלין שבין מגיה, כישוף וגורל לבין הלכה ומשפט", מחניים 14 (תשס"ג), עמ' 78-59. 6. שו"ת חוות יאיר, סימן סא. 7. ראה פירוש מצודת דוד, שם. 8. בבלי, כתובות פה ע"ב. וראה שם דעות רש"י ובעלי התוספות בגדרו של המושג. 9. שו"ת הרא"ש, כלל קז, סימן ו. 10. שולחן ערוך, חושן משפט, סימן יב, סעיף ה. 11. שו"ת יביע אומר, חלק ו, חושן משפט, סימן ד. 12. הרב שלמה שלוש, בחירה ע"י גורל, אורחות, בטאון המועצה הדתית חיפה, גיליון 46 (תשנ"ז), עמ' 48. 13. זו לעצמה סיבה טובה לפסול את הבחירה לאור העובדה שההחלטה לא נעשתה על דעת הציבור - הגוף הבוחר. 14. בבא בתרא קו ע"ב. אמנם יש דעה שהגורל עצמו אינו יוצר את הקניין, וכל זמן שלא עשה אחד השותפים מעשה קניין בחלק שנפל בגורלו, יכולים השותפים לחזור בהם. ראה שו"ת הרא"ש, כלל צח, סימן ב (דבריו הובאו להלכה ברמ"א, חושן משפט, סימן קעג, סעיף ב; ובשו"ת שבות יעקב, חלק ג, סימן קסב). לפי שיטה זו, אין לגורל תוקף משפטי ליצור קניין, ואינו אלא אמצעי להביא את הצדדים לחלק את השותפות בהסכמה, ואין בו אפוא שום סתירה למה שראינו עד כה. דברינו כאן הם לדעת מי שסובר שהגורל יוצר את הקניין. ראה, למשל, רשב"ם, שם, ד"ה קנו כולן. 15. י' ויסמן, דיני קנין, בעלות ושיתוף, ירושלים תשנ"ג, עמ' 134. 16. שו"ת הרא"ש, כלל צח, סימן ז. 17. בש"א (תל אביב) 37085/99 רויזמן חברה להובלה ואספקה בע"מ נגד משרד התשתיות הלאומיות ואח' (לא פורסם) תקדין -מחוזי 99(2) 2084. 18. ע"א 1444/95 עיריית אילת נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד מט(3) 749. 19. שם, בעמ' 762. 20. משנה, יומא, ב, ב-ד. 21. ראה מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קלב, ס"ק ב. 22. ראה הרב ח"ד הלוי, הנזכר לעיל, בהערה 2. 23. ראה שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכב, סעיף ו. 24. ראה שו"ת אדמת קדש א, יו"ד סימן יז: מכירת ספר תורה בגורל הנהוג בין הסוחרים הנקרא ריפ"ה, דהיינו שכותבים כמה נקובי שם, איש את שמו בסך קצוב ביניהם, וכולן שוין בקצבה. שו"ת חוות יאיר, סימן סא: הטלת גורל על כוס כסף גדול מוזהב שנעשה כטוב לב הסועדים ביין בימי הפורים. אך ראה שו"ת רב פעלים, חלק ב, יורה דעה, סימן ל, שתמה איך לא חששו לאיסור קוביא (הימור). 25. ראה שו"ת איגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן עה, אות ב. 26. שו"ת שבות יעקב, חלק ב, סימן קסז. |