|
|
|
על זכותם של עניים לבחור ולהיבחר
"ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך"
תומר מוסקוביץ*
פרשת כי תשא, תשס"ז, גיליון מס' 278
עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה
עריכה לשונית: יחיאל קארה
עריכה לשונית: יחיאל קארה
מבוא - חשיבות ייצוגן של כל שכבות האוכלוסייה
וידבר ה' אל משה לאמר. ראה קראתי בשם, בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. וָאמלא אתו רוח אלהים, בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה. לַחְשׁב מחשבת, לעשות בזהב ובכסף ובנחשת. ובחרשת אבן למלּאת ובחרשת עץ לעשות בכל מלאכה. ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, ועשו את כל אשר צויתִך (שמות לא, א-ו).ניכר ההבדל בין הפירוט הרב שמפרט הקב"ה את כישוריו של בצלאל, הכוללים הן כישורים רוחניים, "רוח אלהים"1, הן כישורי אָמנות ואוּמנות בשורה ארוכה של תחומים, לבין העובדה היחידה שמביא המקרא ביחס לאהליאב בן אחיסמך, השתייכותו למטה דן2.
חז"ל עמדו על החיבור שבין בצלאל, שבא משבט יהודה, לאהליאב, שבא משבט דן, ואמרו:
אמר רבי חנינא בן פזי: אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן, שהיה מן הלחינות [=הפילגשים3]... אמר הקב"ה: יבא ויזדווג לו [=יצטרף אליו], שלא יהו מבזין אותו ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו, לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום, בצלאל משל יהודה ואהליאב מדן, והוא מזדווג לו. אמר ר' חנינא: הגדול והקטן שוים. לעולם אל יהא אדם מניח בצרו [=משפחתו]. המשכן בשני שבטים אלו נעשה. וכן המקדש - שלמה מיהודה וחירם (מל"א ז), בן אשה אלמנה ממטה נפתלי. אמר הקב"ה: אני הוא בצרכן [אני הוא מקורכם האמיתי]. אל תניחו בצרכן ולא בצרן של אבותיכם. אף אתם אל תניחו אותו4.הנה כי כן לימדתנו התורה את החשיבות הרבה שבמתן ייצוג הולם בבניית המשכן הן לשבט החשוב, יהודה, הן לשבט החשוב פחות ממנו, דן. ומכאן יתד לדיון בסוגיית הייצוג ההולם של כל שכבות האוכלוסייה, בעולמה של יהדות בכלל ובעולמו של המשפט העברי בפרט.
החלוקה לשבטים שהמדרש שהבאנו לעיל עוסק בה כבר אינה קיימת, ולצערנו אף אין אנו עוסקים בבניית משכן ומקדש, אלא שגם היום יש מקום לדיון בשאלת הייצוג ההולם של קבוצות באוכלוסייה שמעמדן נמוך משל קבוצות אחרות. אחת מקבוצות אלה היא קבוצת מעוטי ההכנסה. וכבר עסקו בעניין זה חכמי ההלכה ודנו בשאלה: האם גם מי שלא שפר חלקו, ואינו נמנה עם מעמד העשירים, זכאי לייצוג הולם במוסדות הקהל5. וראוי להדגיש כי שאלת ייצוגם של כלל המעמדות בחברה מתעוררת הן לעניין זכותם של העניים לבחור הן לעניין זכותם להיבחר6. להלן נעסוק בשאלה זו כפי שנידונה בספרות השאלות והתשובות, מסוף ימי הביניים ועד ימינו7.
זכותם של עניים להשתתף בבחירת נציגי הקהל
אחד ההדים הראשונים לדיון בסוגיה זו מצוי באחת מתשובותיו של רבי ישראל איסרליין (גרמניה, המאה הט"ו), שבין קפליה חבוי פולמוס חברתי בין עניים לבין עשירים. לפי המתואר בשאלה, הסכימו בני קהילתם של השואלים לבחור חמישה אנשים שישמשו בתפקיד שמאי מס מוסכמים, ויקצבו לכל אחד מבני הקהילה את סכום המס שעליו לשלם. לימים, "קמו שני אחים עשירים, תקיפים בציבור, וחפצים שיתבררו שניים מן החמישה משלהן". ואף על פי שהדבר היה בניגוד לתקנה שנקבעה בראשונה, נוטה המהר"י איסרליין לקבל את טענתם, כדי למנוע "תת-ייצוג" שלהם בגביית המס, דבר העלול להביא להפרת השלום בקהילה. וזה לשונו:
כשהעשירים והתקיפים בוררים מעריכים... צייתי [=מצייתים] העשירים טפי [=יותר], שלא יתבלבל הסדר ולא יבקשו עוד ערעורים בתקיפותם.... אבל בבינונים אין להקפיד בכל הני [=אלה], דבלאו הכי צייתי ולא מסתייפי מינייהו [=שבין כך הם מצייתים, ואין לחשוש מפניהם]9.במאה הט"ז, נשלחה שאלה דומה אל המהרשד"ם, רבי שמואל בן משה די-מדינה (סלוניקי, 1589-1506), וזה לשונה10:
ילמדנו רבינו. קהל אחד שיש בהם עשירים ובינוניים ועניים, ובתוכה [=בתוך הקהילה] יודעי תורה וחשובים, מה הדין נותן? איך יתנהגו הצבור בעניין צרכי הצבור לקחת ש"צ [שליח ציבור]... ושאר צרכי הצבור, אם יש לילך אחר רוב הצבור בלי השקפה אל בחינה אחרת מחכמה עניות ועשירות? או אם ראוי לילך אחר רוב בעלי כיסין [=עשירים], אפילו אם יהיו שאר העם רבים מהם במניין ראשים [=במספר]?בתחילת דבריו, המהרשד"ם קובע את העיקרון הכללי:
איברא [=ברור] דלכאורה נראה בסתם, אמרה תורה: "אחרי רבים". עד שנראה שאין לחלק בין עשירים ועניים. שכולם שווים... זה מרגלא [=רגיל] בפי כל העולם.
אלא שמיד הוא מסייג את דבריו, ואומר:
אבל רואה אני שמה שאמרה תורה: "אחרי רבים", אין הפירוש כפי הנשמע לבני אדם... הרי בפירוש דלא אמרה תורה "אחרי רבים" אלא כאשר הם שווים החולקים, אז הוי מעלת הרוב מכרעת. אבל כשיש הבדל בין שתי הכתות, אפשר שאיש אחד יעלה לאלף.והוא אומר עוד כי שמירה קפדנית על עקרון "הרוב קובע" תביא את הדברים עד לכדי אבסורד. וזה לשונו:
סוף דבר, להלוך אחר הרוב, כמו שעולה בדעת המון העם, שאין לנטות ימין ושמאל ממה שיעלה בדעת הרוב, אי זה רוב שיהיה, חס וחלילה! שאם כן, ילקה מדת הדין. יעמדו בעיר אחת או קהל [=קהילה] אחת מאה בני אדם, עשרה מהם נכבדי ארץ חשובים ועשירים והתשעים אנשי דלת העם, וירצו התשעים להקים עליהם רועה ראוי להם [=לבחור מנהיג לקהילה], היו מוכרחים העשרה חשובים [להיות] כפופים לאותו רועה, יהיה מי שיהיה?! חלילה! אין זה דרכי נועם. וכבר דרשתי לרבים כי תורתנו הקדושה קורא(ת) לעשירים פנים, וכמו שאמר: "והרעב היה על פני כל הארץ - אלו העשירים". נמצא שאם העשירים הם פנים, שאר העם הם אחוריים, ואין האחוריים ראויים להיות מנהיגים לפנים, אלא הפנים הם המנהיגים.לסיכום דבריו, המהרשד"ם פוסק:
העיקר לילך אחר רוב מנין, כשיהיו רוב בנין [כלומר, שרוב המצביעים מייצגים גם את רוב העושר בקהילה], דאז וודאי לא יבחרו אלא האמת והיושר11.
וראוי לציין כי המקור המשפטי לתשובתו של המהרשד"ם הוא ההיגיון הפשוט, הסברה12, שאין ספק שהיא מבטאת את מה שהיה נחשב לדעתו כברור מאליו. תשובת המהרשד"ם צוטטה בהסכמה על ידי משיב אחר בן דורו ומקומו, רבי חיים שבתי, רבה של סלוניקי בסוף המאה הט"ז13, שאף ציין כעובדה היסטורית כי:
פוק חזי [=צא וראה!] בעירנו זאת שאלוניקי, עיר ואם בישראל, מימי קדם, בימי איתני גאוני עולם, הממונים המפקחים על ענייני צבור הם העשירים, מביני מדע, בעצת החכמים השלמים, ואינם משגיחים על דברי רוב רובי דלת העם. והדעת נותן כן, שהרי רוב ענייני הצבור הם בהוצאות ופרעונות ולראות ולדקדק להוציא בעת הצורך ובמקום הצורך שלא יצא הממון לאיבוד. ומי יחוש על זה לכוין ולדקדק חוץ מהם, שמוציאים הממון14?ראוי לציין כי גישתם של המהרשד"ם ור' חיים שבתי לא הייתה נחלתם של כלל חכמי אותו הדור, ואפילו לא של כל חכמי אותו האזור, האימפריה העות'מנית. כך, למשל, הרא"ם, רבי אליהו מזרחי, רבה הראשי של האימפריה העות'מנית בתחילת המאה הט"ז, קובע:
העניינים השייכים לקהל, שכל הקהל בכללו נקראים בית דין לאותם הענינים, דומיא דדיינים [=בדומה לדיינים] שנתוועדו בבית דין... ואין חלוק בזה אם היה אותו הרוב עשירים או עניים חכמים או הדיוטות, מאחר שכל הקהל הם נקראים בית דין לענינים שביניהם15.
העיקרון שקבע ר' אליהו מזרחי מצוטט בהסכמה על ידי רבי יצחק בן שמואל אדרבי (סלוניקי, המאה הט"ז) החולק על המהרשד"ם פעמים הרבה בתשובותיו16.
הנה כי כן, בסוף ימי הביניים, נחלקו חכמי ישראל בשאלה זו. היו מהם שסברו כי יש להניח את ניהול ענייני הקהל בידיהם של העשירים בלבד, אם משום מומחיותם בענייני כספים (ר' חיים שבתאי) או משום שהם המנהיגים האמיתיים של הציבור (המהרשד"ם). לעומתם, קבעו משיבים אחרים בני זמנם ומקומם שיש לעניים ולעשירים זכות שווה לבחור את מוסדות הקהל ולעצב את הנהגת קהילתם.
בחלוף כארבע מאות שנה מתשובת המהרשד"ם, ביום כ"ב בתמוז תש"ז (10 ביולי 1947), הרב אליעזר יהודה ולדנברג17 כותב למר יעקב מלמד, מנהל "תלמוד תורה" אור החיים בירושלים, תשובה ארוכה ומפורטת לשאלה העוסקת בין היתר בשאלה: "כיצד ובאיזה אופן בוחרים וממנים פרנסי וממוני קהל?"18.
בראשית דבריו, מדגיש הרב ולדנברג שיש חשיבות רבה לעריכת בחירות למוסדות הקהל ושיש הכרח לקיים את הבחירות על יסוד תקנות ברורות העוסקות בין היתר בזכות הבחירה של כלל בני הקהילה. וזה לשונו:
דבר ברור ומובן לכל הוא שבכל מינויי שררה על הציבור לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, ולא כל אשר שׂמלה לו יכול להיות קצין לקחת המשרה על שכמו, אלא מוכרח להיבחר על ידי סדר של קהל בוחרים שזכויות בחירה להם עפ"י מנהג מדינה, אשר יביעו את דעתם והסכמתם למינויו לטובת הקהל והעדה. שאם אין אתה אומר כן, המכשלה הזאת תחת ידיך לפרוץ גדרות השלום והאחוה הציבורית, ולתת מקום לאנשי המצה והריב לשובב נתיבות עולם, ולהפריד אלוף למשוך את ידו מלתרום לטובת הכלל, ולהתאכזר על הדלים שלא לחמול על דלותם לגמלם צדקה וחסד... משום כך שקדו חכמי ומנהיגי כל דור על תקנות לטובת הקהל, וקבעו והנהיגו סדרים נוחים ונוטים לדין תורה באופני מינויי נבחרי ופרנסי העדה, באופן שיהיה כל העם מקצה מושגחים בכל עניניהם.לאחר מכן, המשיב פונה לעסוק ישירות בתשובת המהרשד"ם שהבאנו לעיל. ראשית, הוא מתמודד עם ראיותיו ההלכתיות של המהרשד"ם ודוחה אותן. לאחר מכן, הוא פונה להתמודד עם הטיעון ההגיוני שהביא המהרשד"ם, שציטטנו לעיל, ואומר:
חוץ מכל זה, הן יצדק דברי המהרשד"ם ברוב חכמה שיקרא רוב בנין ללכת אחריה [כלומר, הוא מסכים לדעת המהרשד"ם, שיש לתת יתרון לחכמים בניהול ענייני הקהל], אבל להדר פני עשיר, לקרותו רוב בנין, ללכת אחריו כאחרי החכמה, מנין לו? והאם רק לקבל דעת תשעים העניים נגד עשרת העשירים אין זה דרכי נועם, אבל לקבל דעת עשרת העשירים נגד התשעים זה כן דרכי נועם? ומה שכתב שהעשירים הם פנים ושאר העם הם אחוריים, ואין האחוריים ראויים להיות מנהיגים לפנים, אלא הפנים הם המנהיגים, גם כן לא אבין, דוכי [=שהאם] כך מידת הדין נוהגת לשלול כל הזכויות מהדל כי דל הוא19?!נמצא שדווקא ייצוג שווה לכל אדם, עשיר כעני, נראה לו כמתיישב עם הצדק ודרכי הנועם שאנו מחויבים ללכת בהם20.
לעניין הפסיקה, מפנה הרב ולדנברג את השואל לתשובה קודמת שכתב בעניין זה21, בה סיכם את שאלת זכות הבחירה של העניים בלשון זה:
הכרעת העניינים, אם אפשרי הדבר, צריכים שיהיו לכתחילה על פי רוב מנין ועל פי רוב בנין, דהיינו לפי רוב מספר הנפשות ועל פי רוב הממון, דהיינו המשלמים יותר. ואם אי אפשר, העיקר בזה לפי רוב מנין, דהיינו רוב דעות, ואחד המרבה ואחד הממעיט, כולם שווים בזכות חות דעה, העשיר בעשרו והעני בעניו, ולפום גמלא שיחנא [=לפי כוח הגמל המשא שמטעינים עליו], ובלבד שכל אחד משלם המוטל עליו בשלימות, ואינו מגרע [=משלם פחות].ובסוף דבריו, הוא קובע:
אבל להלכה, נוטין לעניות דעתי דברי הסוברים שאלו שלא מילאו אחרי התחייבות המס שהטילו עליהם הקהל ונבחריו על פי תקנות הקהל, אין להם זכות בחירה וחות דעה... אם לא שיש מנהג קבוע שנהגו בו כבר ג' פעמים או שכן נקבע בתקנון הקהל או העדה, שלכולם יש זכות בחירה מגיל בגרות כזה וכזה, אזי לא מעכב כלל אי תשלום המס, ואזלינן בתר רוב דעות הבוחרים מהגיל שנקבע22.הנה כי כן, אנו רואים כי העמדה "המובנת מאליה" השתנתה בחלוף הדורות. מה שהיה מובן מאליו לחלק מן החכמים לפני כארבע מאות שנה, שאין זה בגדר דרכי נועם שיקבעו העניים לכלל הקהילה, כולל העשירים, כיצד ינוהלו ענייניה, התהפך. היום מובן מאליו שמצבו הכלכלי של אדם אינו מעלה או מוריד לעניין זכותו לבחור.
בחירת עניים למוסדות
בתשובתו של ר' יצחק בן שמואל אדרבי, בעל "דברי ריבות", שעסקנו בה לעיל23, הוא מביא באריכות רבה את טענותיהם של השואלים, שקיבלו ברוב דעות החלטה שלא להסתמך עוד על שבעת המנהיגים שנבחרו על ידם. המשיבים מנמקים את החלטתם, בין היתר, בעובדה שהפרנסים התעלמו לחלוטין מצורכי העניים. על כן, אומרים השואלים:
החלטנו (ו)להתנהג ככל הקהלות קדושות אשר בגולה, להעמיד פרנסים וממונים ואנשי מעמד שינהיגו וידריכו הקהל מזמן לזמן... מהם בינוניים מהם עניים, כדרך כל הקהלות יצ"ו [=ישמרם צורם ויחיים], באופן שיהיה כל העם מקצה מושגחים בכל ענייניהם.
וראוי לציין שהרב ולדנברג מביא בתשובה הנזכרת לעיל24 את הדברים הללו אך מייחסם לבעל "דברי ריבות", מבלי לומר שמדובר למעשה בדברי השואלים, ולא בדברי המשיב. ונראה שסבר כי בעל "דברי ריבות" הסכים עם השואלים שכן הוא המנהג בקהילות, ולכן העדיף לייחס את הטענה למשיב ולא לשואלים, כדי לתת לה משנה תוקף כמנהג מחייב25.
הערות:
* עו"ד תומר מוסקוביץ הוא המשנה למנהל מִנהלת סל"ע
1. וראה דברי התלמוד: "אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" (ברכות נה ע"א). כלומר, היה בקיא במה שמכונה היום "חכמת הקבלה".
2. וראוי לציין כי בדבריו של הקב"ה (בתחילת פרק לא), נזכרים "חכמי לב" לאחר שמו של אהליאב; ואילו בדברי משה לעם (בפרק לה), נאמר אחרי הזכרת שמו של בצלאל: "ולהורת נתן בלבו הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן. מִלא אתם חכמת לב" (שמות לה, לד-לה). ייתכן שראה משה צורך להדגיש באוזני העם את העובדה שיש לאהליאב יתרונות מצד עצמו, ולא רק מצד ייחוסו השבטי.
3. דן הוא בנה של בלהה, פילגשו של יעקב.
4. שמות רבה (וילנא), פרשה מ, ד"ה ד ד"א ראה.
5. על חשיבותם הרבה של מוסדות הקהל ועל סמכויותיהם, נכתבה ספרות נרחבת. ראה לעניין זה, מ' אֵלון, "סמכות ועצמה בקהילה היהודית", שנתון המשפט העברי ג-ד (תשל"ו-תשל"ז), עמ' 7.
6. שני הפנים אינם זהים. ניתן לומר שיש לכל אדם זכות לבחור, אך לא כל אחד יכול להיבחר. בדיני מדינת ישראל יש הבדל ברור בין הזכות לבחור, הניתנת לכל אזרח (ובבחירות לרשויות המקומיות לכל תושב) בגיר, לרבות בעלי עבר פלילי, ואפילו אסירים, לבין הזכות להיבחר, המצומצמת בהרבה הן מבחינת הגיל הן מבחינת תנאי הכשירות.
7. על עיקרון זה בדיני הבחירות, ראה א' הכהן, "הזכות לבחור ולהיבחר וטוהר הבחירות", פרשת השבוע, בשלח, תשס"ג, גיליון מס' 107. וראה גם הנ"ל, "משלחת מלאכי רעים - סמכות חובה ורשות, 'ייצוג הולם', תורת ההגינות וזכות התגובה", פרשת השבוע, שלח, תשס"א, גיליון מס' 30.
8. הזכות העומדת היום לכל אזרח בגיר במדינות הדמוקרטיות לבחור, קול אחד לכל אחד, אינה כה ותיקה כפי שניתן לשער. אפילו במאה הי"ט ואף בתחילת המאה הכ', הייתה הזכות לבחור תלויה גם במדינות הדמוקרטיות בהכנסתו של המצביע (כמו גם במינו, אך זהו עניין לדיון אחר).
9. שו"ת תרומת הדשן, סימן שמד. התשובה נידונה במאמרו של א' הכהן, "יסודות דמוקרטיים בקהילה היהודית במאות הי"א-י"ז", שעתיד לראות אור בספר כנגד כל הסיכויים: היסודות ההיסטוריים של הדמוקרטיה הישראלית, א' גל, ג' בקון, מ' ליסק ופ' מורג-טלמון עורכים, ירושלים תשס"ז [בדפוס].
10. שו"ת מהרשד"ם, אורח חיים, סימן לז. על תשובה זו, ראה בהרחבה מ' אֵלון, "דמוקרטיה, זכויות יסוד ומִנהל תקין בפסיקתם של חכמי המזרח במוצאי גירוש ספרד", שנתון המשפט העברי יח-יט (תשנ"ב-תשנ"ד), עמ' 9.
11. עקרון "רוב מניין ורוב בניין" מופיע גם בתשובת "צמח צדק", המובאת ב"פתחי תשובה" על שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קס, ס"ק ד. המהרשד"ם אינו מכריע במפורש כיצד לנהוג כשרוב המניין ורוב הבניין אינם מסכימים לדעה אחת. אך נראה בבירור שהוא סבור כי במקרה מעין זה יקבעו בעלי הממון.
12. על הסברה כמקור משפטי מחייב, ראה מ' אֵלון, המשפט העברי, מהדורה שלישית, עמ' 805.
13. וראה אֵלון שם (לעיל, הערה 10).
14. שו"ת תורת חיים, חלק ב, סימן מ. גם כאן המקור המשפטי להלכה שקובע המשיב הם הסברה והמנהג ההיסטורי. על המנהג כמקור משפטי, ראה מ' אֵלון (לעיל, הערה 12), עמ' 713.
15. שו"ת הרא"ם, סימן נג. וראה אֵלון (לעיל, הערה 10), שם.
16. שו"ת דברי ריבות, סימן רכז. באותו מקרה, נשאל ר' יצחק בן שמואל אדרבי אם נהגו רוב חברי קהילת לישבוא כדין כשנאספו והחליטו לבטל החלטה קודמת שלהם שהם מתחייבים לקבל עליהם באופן מלא למשך עשר שנים את סמכותם של שבעה מנהיגים שנבחרו על ידם לתקופה של עשר שנים. המשיב קובע שרוב הקהל, גם אם הוא כולל רק את העניים, רשאי לבטל החלטה קודמת שהתקבלה ברוב דעות. דעה נוספת היא כי בעניינים הקשורים לממון יש ללכת לפי רוב המייצג את רוב העושר, ובשאר עניינים יש ללכת לפי רוב חברי הקהילה בלא תלות בעושרם (שם , בשם "המרדכי").
17. הרב אליעזר יהודה ולדנברג, יליד שנת ה"א תרע"ז (1917), כיהן כאב בית דין בירושלים. בספר השו"ת שלו, "ציץ אליעזר", מובאות תשובות רבות מאוד שכתב לשאלות שעוררו החיים המודרניים, במיוחד בתחום ההלכה והרפואה. הרב ולדנברג כתב גם ספר הלכות מדינה, העוסק בבעיות הלכה ומדינה. נפטר בחודש טבת תשס"ז. יה"ר שהזכרת דבריו תהא לעילוי נשמתו.
18. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ג, סימן כט. וראוי לציין שבדומה לתשובת המהרשד"ם, שהובאה לעיל, גם כאן נשאל המשיב ישירות על זכותם של עניים להשתתף בבחירת נציגי הקהל, בעוד בשאר התשובות שעסקנו בהם נזכר עניין זה אגב אורחא תוך דיון בשאלה אחרת.
19. מעניין לציין כי הרב ולדנברג רואה את זכות הבחירה כזכות הנתונה לכל אדם ואת מניעתה מן העניים כשלילת זכות. נראה כי המהרשד"ם היה משיב לטענה זו, כי אין לאף אחד זכות מוקנית להשתתף בבחירות ושהיא קיימת רק למי שתורם מממונו לניהול ענייני הקהילה.
20. וראוי לתת את הדעת לעובדה שגם הרב ולדנברג, כמו המהרשד"ם לפניו, מבסס את פסיקתו על סברה.
21. התפרסמה בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ב, סימן כד.
22. כפי הדין הישראלי, שאינו שולל את זכות הבחירה ממי שאינו משלם את מסיו, בין אינו משלם אותם מחמת מצבו הכלכלי הגרוע בין אינו משלמם בלא הצדקה.
23. ראה לעיל, הערה 16.
24. ראה לעיל, הערה 18.
25. המשפט הציבורי בישראל עוסק בהיבט אחר של שאלת הייצוג ההולם, והוא חובתן של רשויות ממנות לדאוג לייצוג הולם של אוכלוסיות מסוימות. לעניין זה, ראה למשל: סעיף 18א לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975, הקובע חובת ייצוג הולם לנשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות ותאגידים סטטוטוריים; סעיף 15א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, הקובע חובה לתת ביטוי הולם בשירות המדינה למגוון אוכלוסיות, כגון: בעלי מוגבלויות, יוצאי אתיופיה, ערבים ונשים. לסקירה מקיפה של עקרון הייצוג, ראה דינה זילבר, בירוקרטיה כפוליטיקה, ירושלים תשס"ז, עמ' 207 ואילך.
