דבר חלוקת הסרטיפיקטים (=רשיונות העלייה) בפולניה הטיל סערה. המשרד הא"י בורשה, המורכב ברובו מאלמנטים שמאליים, החליט על מסירת 74 אחוזים של הסרטיפיקטים ל"החלוץ", כלומר, לאלמנטים שמאליים, כמו מפא"י ו"השומר הצעיר". בעד כל החוגים החלוציים האחרים: מזרחי, רביזיוניסטים וציונים כלליים, הופרשו רק 26 האחוזים הנותרים. מלבד זה החליט המשרד הא"י לשים את ידו גם על הסרטיפיקטים המיועדים בשביל המעמד הבינוני. גם אלה צריכים כנראה להיחלק בין "אנשי שלומנו" השמאליים. החברים המזרחיים והרביזיוניסטים של המשרד עזבוהו, והכריזו מלחמה על מגמת חלוקה זו. ומאז השאלה אינה יורדת מעל הפרק. אין לך עיתון שלא ידון עליה. מי לשבט ומי לחסד. כנראה שבאמת אין העניין הזה רק מקומי הנוגע ליהודי פולניה בלבד, כי אם בעיה ציונית חשובה שכדאי ליחד עליה את הדבור. עוד פרט: החלוקה הנ"ל נעשתה לא רק ע"י חברי המשרד הא"י, כי אם במעמד שליחה המיוחד של הנהלת הסוכנות מר ברלס, מזכיר מחלקת העלייה. צריך לשער שהשערורייה הזאת נעשתה בודאי בהסכמתו. אם הוא נשלח באופן מיוחד לאירופה בענייני חלוקת הסרטיפיקטים, בודאי לא נסע בלי הוראת מפורשות מצד שולחיו.

זה שנים רווחת הדעה בציונות ש"הכשרה" - היא תנאי מוקדם לעליה. גם זהו אחד ה"קשרים המוסמכים" שהגיעו למדרגת "אליל" ממש. פרושה של מלה זו הוא: אין יהודי סתם, ציוני מסור השואף לעלות לא"י ולהשקיע בה את אונו והונו כדי לבנות את הארץ ולהבנות בה - זכאי לקבל רשיון מאת ההנהלה הציונית העליונה לעלות ארצה. המועמד לעליה צריך לקבל קודם הכשרה. כלומר הוא צריך לעבור קורסים ידועים. בגמר השעורים הוא צריך גם להבחן. רק מועמד העובר את הקורס הזה ומצליח בבחינה מקבל סרטיפיקט. יהודים אחרים מודרים הנאה מסרטיפיקטים. לכאורה הרי אין הדבר נורא כל כך. הרי העולים ארצה צריכים להיות מוכשרים לה מבחינה גופנית ומקצועית בכדי שיוכלו להשתתף בבניינה. והרי אין לתת סרטיפיקט לכל מי שדורש. ובאמת כך היתה כוונת הציונים הטובים בימים הראשונים, כשהחלו לדבר על הכשרת חלוצים (בלי מירכאות) בשביל א"י. חשבו שלארץ ישראל צריך לעלות אלמנט פרודוקטיבי, ולכן יש להכין את הנוער היהודי, התלוש ברובו מחיי עבודה בגולה, לקראת תפקידי עבודת הבניין בארץ. אולם אידיאה זו, כמו כמה אידיאות ציוניות אחרות, כמו עצם המושג "חלוציות", נתרוקנה מתכנה המקורי. היא נעשתה לשם יפה המושך מאד את אהדת הקהל, אולם היא מנצלת את הרעיון הזה לא למטרות לאומיות כלליות, כי אם אך ורק לתועלת מעמד אחד.

אין הדבר בגדר סוד. הפטפוטים והתעמולה על הכשרה עליה וחלוציות - כולם מכוונים למטרה אחת: למסור את המנופולין על בנין ארץ ישראל דווקא לשמאל, ההכשרה פרושה - לתת לנוער חנוך סוציאליסטי מעמד דווקא. הסתדרות החלוץ אינה הסתדרות של חלוצים ציוניים, כי אם סניף למפא"י בא"י. ביסודותיה הכלליים נכללים הסעיפים ע"ד השתייכות חובה של חבריה למפלגת השמאל. במוסדות ההכשרה שלה נותנים "הכשרה רוחנית", כלומר: הפצת תורת השמאל לגווניה וסוגיה, וכי יש אפוא לחשבם באמת כמוסדות ציוניים? וכי אין להניח שאלה הם מוסדות מפלגתיים, שאין התנועה הציונית צריכה לתת את הגושפנקא שלה עליהם.

המציאות הא"י הראתה שסתם יהודים הבאים הנה עם משפחותיהם בלי הכשרה מוקדמת ונכנסים לחיי עבודה ויצירה, אינם נופלים בעבודתם מהחלוצים שעברו את הקורסים ההם ועוד עולים עליהם, כי על כן העבודה אצל היהודים סתם האלה אינם דבר שבאידיאל המותנה בתרבות מעמדית ובאכספרמנטים, כי אם מעשית ומציאותית. יודעים הם שרק ע"י העבודה יבנו את הארץ ויבנו את עצמם, וזה - מספיק.

החוק הציוני צריך להיות: כל יהודי הדורש סרטיפיקט והמתאים לכך מבחינת בריאות גופנית ורוחנית - זכאי לקבלו. ארץ ישראל לא ניתנה רק לבנים הנבחרים של השמאל, כי אם לכל בני ישראל. לכל יהודי הזכות לעלות ארצה ואסור לשלול ממנו את הזכות היסודית הזאת.