כשאנו מתבוננים בטבלת האוכלוסייה היהודית בורשה, מתבלטים לעינינו הקווים האופיינים של גידולה.

מראשית צמיחת העדה היהודית בורשה עד ראשית חורבנה במלחמת-העולם השניה אנו רואים גידול מוחלט ויחסי של האוכלוסייה היהודית. ירידה ניכרת בגידולה חלה רק בשנת 1812, תקופת מלחמת-נפוליון, ובשנים 1921-1917, אחרי מלחמת-העולם הראשונה. אשר לקצב גידולה הרי עד מחצית המאה הי"ט היה איטי. מכאן ואילך - עם ראשית התפתחות התעשייה - גדל והולך המספר המוחלט של האוכלוסייה היהודית ומ- 1845 עד 1882 הוא גדל פי שלשה ועד 1897 - פי חמישה. ואולם מבחינה יחסית הוא פוחת מ- 33.4% עד 32.5%; הירידה היחסית של האוכלוסייה היהודית לעומת גידולה המוחלט, מקורה בזרם המוגבר של המוני בני האיכרים הפולנים והפרולטריון התעשייתי הלא-יהודי שזרם מן הכפר אל העיר.

הרפורמה של ויילפולסקי ב- 1862, ששמה קץ לאיסור הכניסה לורשה ולקיום הגטו היהודי, הביאה להכפלת האוכלוסייה היהודית בשנת 1870. ברם, כל האוכלוסייה היהודית אינה עולה על 90 אלף נפש. רק בתקופת האינדוסטריאליזציה המוגברת של ורשה, וצמיחת התעשייה הזעירה היהודית בסוף המאה הי"ט ובראשית המאה העשרים, התחיל ריבויה המהיר של האוכלוסייה היהודית שגדלה ב- 20% (264,000 בשנת 1902 במקום 89,000 ב- 1870). בעשר השנים שלפני מלחמת-העולם הראשונה בא גידול טבעי על רקע הגאות הכלכלית. גידול זה עולה באופן זמני בשנות המלחמה כפרי ריכוז פליטי-המלחמה היהודים בורשה. גם אחרי גמר מלחמת-העולם הראשונה נמצאת האוכלוסייה היהודית בסימן של גידול, אולם גידולה הקטן, בערך, מחוויר לעומת הגידול המהיר של האוכלוסייה הלא-יהודית של עיר-הבירה המשוחררת, ומספרה היחסי יורד והולך מ- 41% ב- 1917 עד 29.5% ב- 1934.

בשנת 1940 מתרבה האוכלוסייה היהודית ומגיעה לחצי מיליון ומעלה לרגל זרימת פליטים מכל הערים והעיירות המבקשים מקלט בעיר-הבירה. מכאן ואילך מתמעטת האוכלוסייה באופן מחריד לרגל מחלות, מגפות וגירושים המוניים למחנות-ההשמדה ומגיעה בתקופת המרד בגטו - עד 40 אלף.

אחרי החיסול הסופי של הגטו נמצאו בורשה המשוחררת כשמונת אלפים יהודים. למספר זה יש לצרף הרבה יהודים-אנוסים המתגוררים עד היום בורשה בשמות פולניים בדויים...