אך נכנסו הגרמנים לאחת הערים, הייתה ראשית פגיעתם בזקנים של יהודים שומרי מצות, והיו דנים אותם בגזיזה, בהצתה, בקיצוץ ובתלישה. כוונתם הייתה להמית על ידי כך את רגשות הדת של היהודים האדוקים, כשם שזו הייתה כוונתם בהצתת בתי הכנסת, קריעתם והשמדתם של ספרי תורה, הריסת בתי הקברות. היה זה גם אמצעי בדוק לענות בו יהודים עינויי גוף.

בשורה שלימה של ערים נעשתה גזיזת הזקנים בשיטה המונית. כך, למשל, נתפרסמה פקודה בזדונסקה-וואליה שעל כל יהודי העיר להופיע בשוק ביום מסוים. כל הנעדר צפוי היה לעונש על חבלה. אלפי פולנים נתקהלו ובאו גם הם: תאבים היו לראות מה ייעשה ליהודים.

ביום המיועד הופיעו כל היהודים במקום. מיד הוקף השוק על ידי עשרות גרמנים מקומיים ושוטרים. התנפלו על היהודים, הכום מכות איומות, לאחר מכן החלו גוזזים את זקניהם של היהודים. בחלקם נתלשו הזקנים פשוט בידים, אחרים נחתכו זקניהם בפגיונות השוטרים. וכך נתמלא השוק בשער זקנים.

עמדו ואספו את השערות למקום אחד וארגנו "אוטו דה פה" חגיגי. הפולנים הנאספים עמדו והסתכלו במחזה זה ובשעת מעשה היו מלגלגים על היהודים.

בפלונסק הקהילו את כל היהודים בערב יום הכיפורים שנת ת"ש בחצר בית-הסוהר, שם גזזו את הזקנים לכולם. אברכים ללא חתימת זקן גזזו את בלוריתם. בכל עריה ועיירותיה של פולין היו עורכים מצוד על יהודים, גוזזים את זקניהם. במקרים רבים היו מציתים את הזקן או חתכוהו בפגיון בתוספת חלק מן הסנטר. יש והוליכו יהודים למספרה, ציוו את הספר לגלח את זקנם ואילצו את היהודים לשלם לספר שכר עבודתו.

בעיירה גורז'קאוויץ, ליד פייטרקוב, הודיע ראש העיר שכל יהודי שיגדל זקן ייקנס במאה זהובים. בזדונסקה וויוליה פרסמו השלטונות מודעות, כי עונש של כליאה יוטל על כל יהודי שיגדל זקן.

בכל מקום גזזו את הזקנים גם לרבנים. בעניין זה קרו מקרים מזעזעים. כן ידוע המקרה ברבה של ראווה. שם פרסם השלטון צו, שעל כל יהודי העיר להתאסף בשוק, כדי לגזוז זקנם באופן קולקטיבי.

ידידות שררה בין הרב והכומר הגרמני. באה בת הרב לפני הכומר בבקשה, שישתדל שירשו לאביה הרב לגדל זקן. קיבל עליו הכומר להשתדל. ראשית כל קיבל הכומר נזיפה חמורה על השתדלותו לטובת יהודי. לאחר מכן הוציא ראש ה"גסטאפו" פסק דין, שהרב יכול לפדות את זקנו תמורת מאה מלקות. הרב קיבל עליו את הדין. התכוננו לביצוע עונשו של הרב הישיש בעל השיבה. כשהגיע המלקה לעשור השלישי, התעלף הרב. הכניסו אותו לבית חולים, שם שכב יותר משבועיים. אולם זקנו לא נגזז...

ווארשה היא העיר היחידה שבה עוד פוגשים כיום יהודים מגודלי זקן. אם כי "הם" גם כאן פעילים מאוד ב"אומנות" זו ואף על פי כן בשל ריבוייה של האוכלוסייה היהודית בווארשה, אי אפשר להם להשתלט על כל הזקנים.

פעמים רבות קרה, שעם חטיפתם של יהודים בעלי זקן עצרו גם בחורות יהודיות ונשים יהודיות לבושות הדר, והכריחו אותן לגזוז את זקנם של היהודים ברחוב. הרבה פעמים אילצו את היהודים לבלוע את שערות זקנם הגזוז. במקרים רבים נתלוו לגזיזת הזקנים צרות ופורענויות אחרות.

לא במבוגרים בעלי זקן בלבד התעללו, אלא גם בילדים בעלי פיאות. בפראגה, ברחוב ברוקאווה 32, פגעו קצינים גרמנים באברהם ויגעלניק, ילד בן עשר. שמו עין שמגדל פיאות הוא, הוליכו אותו אל מלונם והציתו את פאותיו. הקטן ניצל מידם כל עוד נשמתו באפו. מקרים כאלה קרו בווארשה למאות. ברם, עד כמה שרע היה המצב בווארשה - בערי השדה היה המצב גרוע שבעתיים.

בסוף קיץ 1941 נאלצו כל היהודים בסביבות פילב לגלח את זקנם, מטעמים "סניטריים", "כחלק מן המאבק במחלות המידבקות".