פולין קבלה את עצמאותה בשנת 1918. עשרים ואחת שנה הייתה פולין עצמאית. בשנים מעטות אלה עשתה פולין את השגיאות הבאות:

כלכלה: בשנים הראשונות הייתה בפולין אינפלציה דוהרת. לאחר החלפת מטבע - הגיע המשבר העולמי, ושוב נפגעה הכלכלה. בשנת 1933 היה הייצור בפולין מחצית מהייצור בשנת 1913! את בעיות הכלכלה פתרו בעזרת מסים כבדים - בעיקר פגע הדבר ביהודים.

שלטון: במשך עשרים ואחת שנה פולין החליפה שתי חוקות, נרצח נשיא אחד, התחלפו ממשלות רבות, הייתה הפיכה צבאית, שלטון כמעט צבאי ותופעות של אנטישמיות.

מדיניות חוץ: חוסר הבנה של המאורעות הבין לאומיים הביא לכך שפולין ראתה עצמה כמעצמה שלישית באירופה, לאחר אנגליה וצרפת. נכרתו בריתות עם צרפת, רומניה, רוסיה ואף... גרמניה! כאשר היה ברור שתפרוץ מלחמה, לא הרשתה פולין לצבא ברית המועצות להיכנס לתחומה, ובכך מנעה אפשרות לעזור לה. פולין שלחה סוסים נגד הטנקים של הגרמנים שפלשו לתחומה. כיבוש פולין ארך זמן קצר יותר מאשר כיבוש גטו ורשה!

גם שחרורה של פולין מן הגרמנים נעשה בדרך מכאיבה: הצבא האדום המריץ את המחתרת הפולנית למרוד בגרמנים, תוך שהוא נותן להם להבין שיבוא לעזרתם. המרד פרץ, הצבא האדום עמד על מקומו, עד שהגרמנים חיסלו 200,000 איש אנשי המחתרת. לאחר זאת פרץ הצבא האדום, וכבש את פולין, שהייתה נקייה מלוחמים שרצו פולין עצמאית.
פולין הפכה להיות גרורה של רוסיה, ואיבדה את עצמאותה לעשרות שנים נוספות, עד למועד התפוררות הגוש הקומוניסטי.

ייסודה של פולין העצמאית בקרבות קשים: בשנת 1920 פלשו הפולנים לאוקראינה ועד קייב בירתה הגיעו. כעבור שבועיים פתח הצבא האדום במתקפת נגד, והגיע עד ורשה הבירה. הצבא האדום הקים ממשלה פולנית קומוניסטית. צרפת שיגרה עזרה, וכאשר פילסודסקי פתח במתקפת נגד, הביס את הצבא האדום, וביום 18.3.1921 נקבעו גבולות פולין העצמאית, במה שנתכנה "שלום ריגה".
30-40% מתושבי פולין העצמאית היו מיעוטים: אוקראינים, יהודים, גרמנים וביילורוסים. הייתה אפליה קשה של המיעוטים.
כלכלת פולין נפגעה מגבולותיה החדשים. בשנים הראשונות הייתה אינפלציה דוהרת. בשנת 1924 החליפו את המטבע ל"זלוטי", אבל מלחמת תעריפים עם גרמניה, והמשבר העולמי בסוף שנות העשרים חזרו ופגעו בכלכלת פולין. הייצור בשנת 1933 היה מחצית מן הייצור בשנת 1913!
בשנות השלושים הייתה אבטלה של כחמישית מכלל העובדים.
בשנת 1921 אושרה חוקה לפולין. החוקה הנהיגה "סיים" (=פרלמנט) בן שני בתים. הסיים שנבחר כלל סיעות רבות, ולא היה יציב. נבחר נשיא, וכמה ימים לאחר בחירתו - נרצח. בשנים הראשונות לעצמאות פולין התחלפה הממשלה תכופות. ייצוב המטבע והכלכלה נעשה באמצעות מסים כבדים, בעיקרם על הסוחרים היהודים.
בשנת 26 ערך פילסודסקי מהפכה צבאית. מינה ממשלות כרצונו. האנטישמיות גברה בין תומכיו.
באפריל 35 נקבעה חוקה חדשה. סמכות הפרלמנט קוצצה. כוח הנשיא גבר. 3 שבועות לאחר מכן - מת פילסודסקי, והשלטון עבר לשלישיה: הנשיא מושצ'יקי, מפקד הצבא רידדז-שמיגלי, ושר החוץ יוזף בק. הממשלה נשענה על הצבא. מפלגת השלטון התארגנה בשנת 1937 כ"מחנה האחדות הלאומית", והנטיות הפשיסטיות בה גברו. איבת המיעוטים הלאומיים גברה, ולא נמצא פתרון לבעיית האבטלה.
מדיניות החוץ נשענה על צרפת, מגינתה בשנות העשרים. בשנת 1921 חתמה פולין ברית עם צרפת ועם רומניה. בשנת 32 חתמה ברית אי התקפה עם ברית המועצות. בינואר 34, לאחר עלות היטלר לשלטון, חתמה הסכם אי התקפה עם גרמניה. שר החוץ בק הלך בגדולות, דרש מושבות, רצה לעמוד בראש גוש שלישי באירופה. ובשנת 38, כאשר היטלר כבש את צ'כוסלובקיה, הצטרפה פולין לחלוקת השלל, וסיפחה את צ'שין. כמו כן כפתה על ליטא קשרים דיפלומטיים ופתיחת הגבול.
גרמניה לא שקטה: ביום 24.3.39 דרשה את דנציג, ומעבר לפרוסיה המזרחית שיחצה את הפרוזדור הפולני. וכן, שפולין תצטרף לחוזה של מדינות הציר. פולין, בעידוד בריטניה דחתה את הדרישות, כיוון שבריטניה הבינה כי מדיניות הפיוס אינה יעילה עוד.
פולין מנעה מעבר של כוחות ברית המועצות בתחומיה, ובכך מנעה אפשרות של ברית המועצות לעזור לה. ביום 23.8.39 נחתם חוזה ריבנטרופ-מולטוב - הסכם בין ברית המועצות וגרמניה, ובו הסכמה על חלוקת פולין ביניהן. יומיים אחר כך חתמו פולין ובריטניה ברית צבאית ביניהן.
ביום 1.9.39 פלשה גרמניה לפולין, ומלחמת העולם השניה החלה. לאחר 19 יום נכבשה ורשה. ביום 17.9.39 פלשה רוסיה לפולין, בטענה שפולין אינה קיימת עוד, ולקחה את השטח המיושב אוקראיים וביילורוסים.
עם נפילת פולין קמה בצרפת ממשלה גולה, בראשותו של שיקורסקי. לאחר נפילת צרפת, עברה הממשלה הגולה ללונדון. המחתרות בפולין הכבושה היו שתיים: ארמיה קריובה, - צבא המולדת - ששמר אמונים לממשלה הגולה בלונדון, וארמיה לודובה, - צבא העם - שהיה קטן יותר וחלש יותר, ונשלט על ידי הקומוניסטים. הארגון היהודי הלוחם עמד בקשר עם מחתרות אלה, וקיווה לעזרה מארמיה קריובה. למעשה היו בצבא זה אנטישמים רבים, ועזרה לא באה מהם. יתירה מזו: מסמך של ארמיה קריובה מציע ליהודים "לטובתם הם, שיאזרו כל מאמציהם לעמידה בפיזור ובמחבוא. משנפתח במרד גלוי יימצא גם להם מקום בשורות הצבא, כלכל אזרחיה הנאמנים של הרפובליקה" (ספר מלחמות הגטאות, 235)
כאשר נכנס הצבא האדום לפולין, פתח צבא המולדת -שעמד בקשר עם הממשלה הגולה בלונדון - במרד, שהארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה כל כך חיכה לו. המרד פרץ ב- 1.8.44 - למעלה משנה לאחר דיכוי המרד היהודי בגטו ורשה.
צבא המולדת - ארמיה קריובה - ציפה שהרוסים יבואו לעזרתו, אבל הצבא האדום, שלא רצה בהשתלטות אנשי צבא המולדת על ורשה, עצר את התקדמותו, והמתין עד שהגרמנים דיכאו את המרד בתאריך 2.10.44. 200,000 איש נהרגו במרד זה, וורשה חרבה כליל.
ביום 17.1.45 כבש הצבא האדם את ורשה, וכעבור יומיים כבש את קרקוב ואת לודז'. ליהודים בגטו לודז' הייתה דחייה זו של הכיבוש גזירת מוות: באותם ימים הספיקו הגרמנים להרוג את כל יושבי גטו לודז'!