וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם;
וַיִּקַּח עָכָן בֶּן-כַּרְמִי בֶן-זַבְדִּי בֶן-זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם.
וַיִּחַר אַף ה' בִּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל." (יהושע ז',א)

וַיִּקְרַע יְהושֻׁעַ שִׂמְלתָיו, וַיִּפּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרון ה' עַד הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל ראשָׁם. וַיּאמֶר יְהושֻׁעַ: "אֲהָהּ אֲדנָי ה', לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן, לָתֵת אתָנוּ בְּיַד הָאֱמרִי, לְהַאֲבִידֵנוּ; וְלוּ הואַלְנוּ וַנֵּשֶׁב, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. בִּי, אֲדנָי: מָה אמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל ערֶף, לִפְנֵי איְבָיו. וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי, וְכל ישְׁבֵי הָאָרֶץ, וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ, וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ, וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדול." (יהושע ז', ו-ט)

וַיּאמֶר ה' אֶל יְהושֻׁעַ: "קֻם לָךְ, לָמָּה זֶּה אַתָּה נפֵל עַל פָּנֶיךָ. יא חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אותָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם. (ז', י-יא)

"ולא יכלו בני ישראל לקום לפני איביהם. ערף יפנו לפני איביהם, כי היו לחרם. לא אוסיף להיות עמכם, אם לא תשמידו החרם מקרבכם. קם, קדש את העם, ואמרת: התקדשו למחר. כי כה אמר ה' א-להי ישראל: חרם בקרבך ישראל. לא תוכל לקום לפני איביך עד הסירכם החרם מקרבכם." (ז', יב-יד)

וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, אתו וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לו: כִּי עָבַר אֶת בְּרִית ה', וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל. (ז', טו)

"בְּנִי, שִׂים נָא כָבוד לַה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתֶן לו תודָה, וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ. אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי." (ז', יט)

"כיוון שראה עכן כך (את מפלת ישראל), אמר בלבו: כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא. ואני, על ידי נהרגו אנשים מישראל. אני חוטא ומחטיא! מוטב אני אודה לפני הקב"ה ולפני יהושע, ואל תבוא תקלה על ידי." (מדרש רבה, במדבר כג)