הבלבול בדרך המפלגות

בקרב המפלגות הציוניות רבה ההתפוררות הארגונית והערבוביה הרעיונית. מי שמשקיף על מלחמותיהן הפנימיות ושומע את הכרזותיהן כלפי חוץ, חדל, לפעמים, להבין על מה רבים המנהיגים, על שום מה הם מתפלגים ומה הם בעצם רוצים. אולם יש לנו הרושם, כי למערבולת הזאת יש, קודם כל, רקע פסיכולוגי. אפשר לכנות את התופעה כחיפוש אחרי תחליף.

כן, המפלגות מחפשות תחליף, כי על העיקר לא נוח להן לחשוב, ואת המסקנות אין הן רוצות להסיק. ומה הוא העיקר? - מלחמת-שחרור כלפי-חוץ. ומה הן המסקנות? הניסיון של 25 שנים הוכיח באופן סופי, כי לא ע"י "בניה" ולא ע"י "הסברה" אפשר להשיג את המטרה הציונית. דרך אחת ישנה ואין אחרת: מלחמה ישירה לשלטון ולעצמאות, מלחמה שגם בניה וגם הסברה צריכות להשתלב בה.

כדי להתחמק ממלחמה נגד שלטון-הדיכוי, מתרוצצות המפלגות במלחמה פנימית, "מארגנות" את כל המרץ של חבריהן ל"מלחמת-קודש" זו, ומבטיחות לישוב, כי מיד לאחר "הניצחון" (במערכה הפנימית) ירימו את נס המלחמה החיצונית. ובינתיים? בינתיים גומר היטלר את מלאכתו בגולה, השערים סגורים, הספר הלבן מתגשם, וגורל הארץ נחרץ.

וכדי לא להגיע למסקנות אכזריות, מרבים העסקנים לדבר על אורינטציות מדיניות, כאילו היה מספיק לרצות שמישהו יתמוך בנו, כדי שהוא באמת יתמוך בנו. אחדים מדברים על אורינטציה רוסית; אחרים מציעים פיקוח בין-לאומי של שלוש המעצמות הגדולות: יש המציעים מנדט אמריקאי; ויש הדורשים דומיניון עברי בתוך האימפריה הבריטית. בכל "האורינטציות" הללו חסרה אורינטציה אחת: היהודית. אין אנו מבינים, למה צריכים עסקנים עברים לדרוש (רק לדרוש) "מנדטים", "פיקוחים" ו"דומיננטיים" בשנת 1944, אם כבר בשנת 1917-1918 דרשו ציונים רבים ממשלה עברית בארץ-ישראל. בשנים ההן מנה הישוב העברי בארץ-ישראל 50,000 נפש.

היום הוא מונה בערך 600.000 נפש; בשנים ההן חשב העם העברי על "ריקונסטרוקציה" בארצות הגולה, ועל קנית אדמה בשביל "החלוצים המסכנים" הללו; כיום ארץ-ישראל דרושה לעמנו כפי שדרוש אויר לנשימה לכל יצור חי. כל העמים דורשים היום פיצויים עבור סבלותיהם; האם זה יהיה "פיצוי" יותר מדי גדול, אם נדרוש את כבשת-הרש שלנו, את ארץ מולדתנו הרוויה בדם? האם אין לעמנו כל האטריבוטים, הדרושים להקמת מדינה ולהנהלתה?

להקמת מדינה עברית צריך להלחם

כמובן, להקמת מדינה עברית צריך להלחם, זהו סוף פסוק, ושום ניסיונות של התחמקות לא יועילו. המנדט, ידידים באנגליה, רוסיה, ידידים באמריקה - לא יעזרו ולא ישנו את פני המצב, אם הישוב לא יקום, בנשק ביד, נגד שלטון הדיכוי, המחסל יום יום את תקוותינו. אם זה משמח או מצער - כך הוא המצב.

היות ולא כולם מוכנים עדיין להלחם, מתנהל לנגד עינינו חיפוש אחרי "מוצא". ומתעוררות תקוות "נוחות", אולי, בכל זאת, יעבור הכל בשלום ונקבל מלמעלה את המתנה הנאותה: את ארץ-ישראל.

דומיניון עברי בקיסרות הבריטית

בין היתר קראנו, כי כמה עסקנים לאומיים מציעים היום תכנית חדשה והיא: דומיניון עברי בתוך הקיסרות. עסקנים אלה מסתמכים על זאב ז'בוטינסקי. אולם גם אנו קראנו את כתביו ושמענו את נאומיו של המורה הגדול, ולא מצאנו בהם אף רמז של דרישה לתכנית כזו. ז'בוטינסקי נלחם למדינה עברית משתי גדות הירדן.

מדינה חופשית ועצמאית שתהא, כמובן, קשורה, בברית עם עמי אירופה החופשיים. ועוד דבר אחד שוכחים העסקנים האלה: היתה פעם ליגה לדומיניון שביעי, שבראשה עמד וודג'בוד המנוח. אולם הוא התפטר מכהונתו, וה"ליגה" נתפזרה מיד לאחר פרסום הספר הלבן של פספילד. האם הספר הלבן של מקדונלד, המתגשם בעקביות אכזרית, יכול להחיות את הליגה הזאת?

לא, רבותיי, עם ישראל זקוק לגאולה שלמה, ואיש איננו רשאי להנמיך את דגלו. היוונים והפולנים, הצ'כים והסרבים, לוקסמבורג והאלבנים דורשים עצמאות, ואילו אנו - אחרי כל מה שקרה את עמנו, נתחיל בדרישה ל"גווורנור" ו"אדווייזר" בירושלים?

לא מלחמה בקיסרות הבריטית

ברם, המלחמה למדינה עברית עצמאית אין משמעותה הכרזת מלחמה על הקיסרות הבריטית. הפולנים בודאי ילחמו על למברג ועל וילנה, אולם אין הם מכריזים בגללן מלחמה על המדינה הרוסית הגדולה; להיפך, הם מדגישים וחוזרים, כי אם יקבלו בחזרה את פולין המזרחית, יהיו מוכנים לכרות ברית-עזרה עם ברית המועצות. גם האירים לא נלחמו נגד האימפריה הבריטית, אלא נגד שלטון-הכבוש על אדמתם הם, ולכן אין צורך ואין טעם ואין תועלת בהכרזת מלחמה על הקיסרות הבריטית בתור שכזאת.

אנו שואפים לחיי-חופש, ולמענם הננו מוכנים להקריב את-חיינו. נלחם עד הנשימה האחרונה להקמת ממשלה עברית של מדינת העברים. ואם זו תקום, הרי חשבנו - אם יש לנו הזכות כבר עכשיו לדון בשאלה זו - כי הממשלה העברית תרצה לחיות בידידות עם משפחת העמים הבריטיים, עם ארצות-הברית של אמריקה, עם ברית המועצות, עם עמי ים התיכון ועם אומות חופשיות אחרות.

כי זהו האינטרס הלאומי ההיסטורי של עמנו. אל נא לנו לשכוח, כפי שאמר מסריק לבני עמו, כי קשה להקים מדינה, אבל עוד יותר קשה לקיים מדינה. והרי מסריק צדק...

תורת הציונות, תורת הרצל, נורדוי וז'בוטינסקי, היא פשוטה בתכלית הפשטות: מדינה עברית חופשית ועצמאית, מוכרת - ככל מדינה, ע"י המעצמות העיקריות וע"י ממשלות אחרות. זוהי המטרה ואין אחרת. עליה הננו נותנים את נפשנו.