האשמתם אותנו בהריגת יהודים.
עובדה היא, שאתם שלחתם אותם למוות, כדי לסחור בדמם בפני המשעבד הנאצו-בריטי, כדי להראות לו שאתם נלחמים ב"פורשים", כדי לזכות בחסדי חנינתו.

אבל שאל נשאל אתכם בפני עם ועדה :
מי יפקוד את דמם של מאתים וחמישים נפש בישראל שאתם הרגתם ב"פאטריה" ?
מי יפקוד את דמו של השוטר ברגר, שאתם רצחתם אותו כפריצי-חיות, בהיותו שכוב פצוע ושותת-דם על האדמה ובפחדנותכם השפלה אפילו לא מצאתם לנחוץ להודיע לציבור על מה ולמה הרגתם את האיש ?

ומי יפקוד את דמו של חברנו שנרצח במחנה אריתריאה ואשר אתם הסגרתם אותו בידי הגיסטפו הבריטי ?

מי יפקוד את דמם ואת דמעותיהם של עשרות - של מאות - משפחות שאת בניהן או ראשיהן הסגרתם בידי הבולשת ועדיין הם נמקים במחנה ריכוז בארץ גזירה ?

מי יפקוד את דמם של עשרות יהודים, שאתם הפקרתם אותם לרצח ולגרוש, כדי ליצור, למען תצרוכת פנימית, אשליית "מאבק" שאתם נטשתם אותו בצורה כה מחפירה?

עתה הנכם מנצלים מקרי אסון, שאתם והסתתכם אשמים בהם, כדי לאיים עלינו במלחמת דמים. אכן, אין כוחכם מספיק כדי להגן על המעפילים; אין כחכם מספיק כדי להלחם במשעבד המנצל אתכם למלחמה נגדנו על מנת להסתער בשעת הכושר עליכם; אין כחכם מספיק, כדי לקיים לפחות אחוז אחד של כל ההבטחות הרמות שנתתם לעם ולנוער בשטח "המאבק". אך מספיק כוחכם - כך, לפחות, אתם חושבים - כדי להתקיף אותנו, כדי להביא לאויב, הבז לכם, אמבט של דם עברי כתמורה לאי-הטלת מצב צבאי, כתרומה לשקט הדרוש לכם, כדי לקיים את "מעמדכם" בגטו.

אבל הזהרנוכם:
עוד בימי ה"אידיליה" בינינו, כאשר נלחמנו שכם אל שכם, כאשר לא פסקתם מלהבטיח לנו, כי המלחמה תלך ותגבר יתאפשר אפילו איחוד מלא של הכוחות הלוחמים - עוד אז אמרנו לכם, כי אם בכל זאת תנטשו את המלחמה כלפי חוץ ותפנו את נשקכם כלפי פנים, לא תהא זו הפעם מלחמה חד-צדדית, כפי שהייתה שנת תש"ד-תש"ה. אז שפכתם את דמנו; עיניתם ענויי תופת את חברינו והסגרתם את מפקדינו לידי האויב; חטפתם, הכיתם, הלשנתם - ואנו הבלגנו. למען המלחמה המשותפת הבלגנו;

למען חזון האחדות הלוחמת הבלגנו.

אך היום - לאחר שערקתם מן החזית לתמיד, והנכם מובילים את העם לכניעת אבדון - היום לא נבליג עוד. לא אותנו תפחידו עוד. לא אותנו תפחידו ברדיפות, או במוות - אנו מוכנים לכל סבל ולכל קרבן, באשר יודעים אנו על מה אנו נלחמים, על מה אנו סובלים ונופלים. לא תרתיעונו. באויב הנאצו-בריטי נכה. ונגד התקפותיכם הבוגדניות נתגונן. נתגונן באותם האמצעים עצמם, שבהם תתקיפונו.

ואם תמיטו על העם את האסון של מלחמה פנימית, לא זו בלבד שנהדוף אתכם, אלא אף נשלם לכם עבור כל מה שעוללתם לנו בימי החטיפות, ההסגרות וההלשנות.