היו"ר ב. אידלסון

אנו עוברים להצעות לסדר-היום. רשות-הדיבור לחבר-הכנסת בגין להנמקת הצעתו בדבר מאסרים של יהודים בברית-המועצות.

מנחם בגין (תנועת החירות):

גברתי היושבת-ראש. בנאום הסיכום של המזכיר הראשון למפלגה הקומוניסטית של ברית-המועצות, בוועידה העשרים ושתיים של מפלגה זו, הוכללה הפיסקה הבאה:

"כאן, בין הצירים ... ישנם חברים שהיו במשך שנים רבות בבית-כלא, הם שוכנעו- שוכנעו בשיטות מסוימות - כי היו מרגלים גרמניים או בריטיים, או מרגלים אחרים; ויש כאלה שהודו בכך"; "אפילו במקרים, בהם נמסר לאנשים אלה, כי ההאשמות בריגול, שהועלו נגדם, בוטלו, הם עצמם עמדו על ההודאה שניתנה על-ידם; כי הם סברו שמוטב להם לעמוד על הודאתם הכוזבת ובלבד שעינוייהם, עם המוות, יגיעו עד מהרה לקצם".

עד כאן דבריו של ניקיטא סרגייביץ חרושצ'וב, יושב-ראש מועצת המיניסטרים של ברית-המועצות ומנהיגם המוכר של כל הקומוניסטים בעולם, זולת הרביזיוניסטים ביגוסלביה והדוגמאטיסטים באלבניה, ואולי בארץ אחת נוספת.

בקראנו דברים אלה מעל עמודי אותו העיתון "פרבדה" עולה לנגד עיני רוחנו דמות, אשר בימים כתיקונם, ועל-פי הנטייה הטבועה בנפש האדם, אנו משתדלים לדחותה. אך יש והיא שבה ומופיעה ומזכירה. זוהי דמותו של המעונה האלמוני, המייצג, כחייל - האלמוני, מיליוני אנשים פשוטים. אנשים אלה, ובתוכם מספר לא נודע של מאות אלפי יהודים, דם מדמנו ונפש מנשמותינו, הוצאו באישון לילה מבתיהם על-ידי קלגסיהם של יז'וב, של יאגודה, של ברייה, שליחיו של יוסף ואסיריונוביץ' סטאלין, והוטלו למרתפי עינויים והוגלו ל"טילים" למיניהם. -בהקשר זה, גברתי היושבת-ראש, "טיל" פירושו: "טרודאווי איספראוויטילני לאגר", או בעברית "מחנה עבודה מתקן". והם התענו בהם בין נובאיה זמליה ועד לקאמטשאטקה, בין סבירניה דווינה ועד ליניסיי, בין ווארקוטה ועד לקראסנובודסק.
כאשר האנשים, שהיו עמהם וראום בעוניים ובעינוייהם, ושמעו זעקתם החרישית, שלא היה שומע לה בחוץ, באו וסיפרו - נאמר להם שהם מפיצים תעמולה אנטי-סובייטית. בא היום, ומפיו של המזכיר הראשון למפלגה הקומוניסטית של ברית-המועצות למדנו, כי האמת אמת הייתה, והמעשים הם שהיו אנטי-סובייטיים.

ויחד עם הדמות הזאת עולות כמובן דמויות של אנשים ידועי שם, כאשר זינובייב, קאמינייב, בוכארין התפלשו בעפר והודו שהם מרגלים וסוכני האימפריאליזם משחר נעוריהם, בעוד הם היו חבריו של לנין ואף היו עמו בקרון שהוליכו משוויץ לרוסיה - נאמר לנו, משהבענו ספק, פקפוק איך אפשר להעלות על הדעת האשמות מעין אלו? - תסמכו על הצדק הסוציאליסטי.

כאשר טוכאצ'בסקי, מגדולי המצביאים בהיסטוריה האנושית, קיבל כדור בקדקוד, ועמו יקיר, - שמו לא היה יאקיר, אלא יקיר - נאמר לנו: תסמכו על הצדק הסוציאליסטי.

כאשר מרדכי אורן, מראשי השומר הצעיר ומפ"ם, אולץ, בשיטות מסוימות, להתוודות שהוא היה מרגל. בריטי, נאמר לנו: תסמכו על הצדק הסוציאליסטי.

כאשר רופאים יהודיים, מגדולי המדע של הרפואה, הואשמו שהם ריפאו את חוליהם כדי שימותו, וכל בני-החורין בעולם שאלו: האם זו האשמה שטנית, מטורפת? נאמר לנו: תסמכו על הצדק הסוציאליסטי.

הצדק הסוציאליסטי ... גברתי היושבת-ראש, המושג "צדק" אינו מתיר שום שם-תואר. צדק - או שישנו, או שאיננו; או שהוא נעשה או שבשמו נעשה עוול. אבל אנחנו נדרשנו, בני-החורין בארצות השונות, לסמוך דווקא על צדק מיוחד, הסוציאליסטי.

עתה נאסרו עסקני הקהילה היהודית בלנינגרד ובמוסקבה והם נאשמו בריגול, הם נאשמים בכך שהם מרגלים אמריקניים, בריטיים או מרגלים אחרים, כדבריו של ניקיטא סרגייביץ' חרושצ'וב, ונדונו לארבע-עשרה שנות מאסר באחד ה"טילים"' שעודם קיימים, ואנחנו נדרשים - לאחר הניסיון ההיסטורי הזה, הניסיון של שנות דור. להאמין, שהאנשים התמימים האלה הם באמת מרגלים, אמריקניים או בריטיים, או מכל סוג אחר. חובה, אפוא, לומר - ואני מקווה שזכות היא לומר את הדבר בשם כל בני-החורין בישראל - איננו יכולים לסמוך על הצדק הסוציאליסטי ממין זה. אין משפט אלא אם כן הוא בלתי-תלוי לחלוטין ברשות המבצעת, ומשפט כזה איננו קיים במשטר מסוים, וכאשר אי אפשר להזמין עדי הגנה משום שעצם הזמנתם תטיל עליהם את החשד של ריגול; וכאשר הם חוששים להופיע; וכאשר הסניגור משמיע בדבריו הד לדברי הקטיגור; וכאשר אין עיתונות שתפרסם את דברי הנאשם אלא אם כן הם דברי התוודות בריגול ובכל הפשעים שבעולם שהוא מעולם לא ביצע אותם, - אין משפט אלא משפח; ואין צדק אלא רדיפות.

אנחנו ממאנים להאמין שפיצ'רסקי וחבריו הם מרגלים של מי שהוא; הם עסקנים של קהילה יהודית ופעילים בתנאים קשים למען אחיהם בני עמם; והם השתדלו להציל את אשר ניתן מן האמונה באלוהי אבותיהם - אבותינו.

איננו יכולים, לאור הניסיון, "לסמוך"; אנחנו ממאנים להאמין בהאשמות מטורפות אלו.

כאשר אנחנו מעלים את הבעיה הזאת, שהיא בעייתם לא של יחידים אלא של שניים וחצי מיליון יהודים, בני עמנו, החיים, בגלל האשמות כאלו, בפחד קולקטיבי, - ויש להם יסוד לפחד, גברתי היושבת-ראש, - אין כוונתנו ליצור, או, ביתר דיוק, להגביר איבה בינינו לבין ברית-המועצות.

אנחנו אמרנו ונוסיף לומר את האמת. כאשר בעקבות עמידת הגבורה של ברית-המועצות נגד חיית הטרף הגרמנית- הנאצית, ובהמשך מצעד צבאותיה מערבה, ניצלו יהודים מציפורניה של אותה חיית-טרף - אמרנו זאת; לא שכחנו.

כאשר ברית-המועצות התייצבה לימיננו במערכה המדינית להקמת מדינת היהודים ("ירברייסקויה גוסודארסטבו") .

אלו היו המלים שיצאו מפי גרומיקו יצאראפקין - אמרנו זאת, ולא שכחנו.

אך אם מר גרומיקו אמר כי הגיע הזמן שתקום מדינת יהודים, - אני מצטט את דבריו מנובמבר 1947 - "כדי שהעם היהודי יהיה אדון לגורלו". מדוע תעמולה אנטי-סובייטית היא אם אנחנו מבקשים שחלק גדול של העם היהודי הזה יהיה אף הוא במדינה שהיא ביטוי להיות העם היהודי אדון לגורלו.

בהעלותנו את הבעיה הזאת לפני בית-הנבחרים של מדינת היהודים, חברי הכנסת, איננו יכולים לדעת אם דברינו ישפיעו, אבל שתיקתנו בוודאי הייתה משפיעה להמשך המאסרים, להמשך הרדיפות. בני-החורין בחלקי תבל שונים אינם יכולים לעשות הרבה. זו האמת. אבל הם יכולים לעשות דבר אחד גדול - לא להחריש. ואני מציע לכנסת שלא תחריש.

היו"ר ב. אידלסון:

רשות הדיבור לשרת החוץ.

שרת החוץ ג. מאיר:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. אני אתייחס רק לחלק אחד - של דברי חבר-הכנסת בגין. על החלק הזה אי-אפשר שיהיו חילוקי דעות בין חברי הכנסת, ובכל אופן לא בין רובם המכריע, וזו דאגתנו העמוקה על המאסרים של ראשי הקהילות בלנינגרד ובמוסקבה, כפי שפורסם עליהם בעיתונות היום. נחרדנו כאשר קראנו על ההאשמות שמייחסים ליהודים אלה. לכל אחד מאתנו יכול להיות יחס זה או זה למדיניות של ברית המוצעות ולמשטרה; אך מדינת ישראל, ממשלת ישראל, כל הממשלות שהיו במדינת ישראל, נקטו תמיד את הקו:

א) של חיפוש דרכים לידידות עם ברית המוצעות כמו עם כל יתר מדינות העולם, בלי שים לב למשטרה הפנימי;

ב) מה שאנו דורשים ומבקשים מכל מדינה, אנו דורשים ומבקשים גם מברית-המועצות, דהיינו כי ליהודים היושבים במדינה זו יינתנו
1) אפשרות של חיים תרבותיים-לאומיים חופשיים כלכל אומה אחרת בתוך ברית-המועצות;
2) חופש יציאה לכל יהודי הרוצה לצאת ולהצטרף - למשפחתו ולעמו במדינת ישראל.

ברור לגמרי שהאפשרות של חיי קהילה, חיי דת, כפי שהיהודים בקהילות רוצים לחיות אותם - זאת אנו רואים כרשות וזכות אלמנטרית של כל איש, של כל דת, של כל קהילה יהודית ושל כל בית כנסת יהודי.

זה שנים אחדות רואים אנו בדאגה חמורה את צמצום מספר בתי-הכנסת ואת הקשיים במילוי צרכי הדת השונים של יהדות רוסיה במקומות שונים.

בטוחתני, כי אנו יכולים לבטא בשם כל חברי הכנסת את הדאגה החמורה ואי-השקט שבלבנו, וגם הרצון והתקווה שדברים אלה ישתנו.

עם זאת אבקש להעביר את הדיון המפורט יותר בבעיה זו לוועדת החוץ והביטחון.