פרק 1.
קיצור תולדות הרמב"ם
והתפתחותו האינטלקטואלית1


רבי משה בן מיימון - הרמב"ם2 - נולד בקורדובה, שבספרד הדרומית המוסלמית, בי"ד בניסן שנת ד' אלפים דתתצ"ה (1135) במשפחת רבנים ודיינים במשך כמה דורות. בנעוריו נדד עם משפחתו בגלילות ספרד, כנראה בעקבות כיבוש דרום-ספרד, ובכללה קורדובה, על ידי האלמֻוַחִדוּןְ3 ב-1148.4 מורו המובהק של רבנו היה אביו שהיה דיין בקורדובה, תלמיד מובהק של רבי יוסף אבן מִגַש5. מאביו רבנו רכש את השכלתו התורנית המקיפה. את השכלתו המדעית רכש ממורים ומספרים. בין מוריו היה אחד מתלמידי אבן באג'ה6 וכן הוא למד מחיבורו של אבן אפלח האשבילי7 שאת בנו הכיר באופן אישי.8
ב-1160-1159 נמצאה המשפחה בפאס שבמרוקו, שבה הרפו, כנראה, המוחידון את עוּלם מעל היהודים. פאס הייתה עיר של חכמים ומלומדים, ויש לשער כי רבנו ניצל את שהותו שם כדי להשתלם בחכמות ובכדי להתערות בחברתם של חכמי העיר. בגיל הבחרות כתב רבנו שלושה חיבורים תלמודיים, אולם חיבורים אלו לא הספיק להגיה ולהוציא לאור עולם ורובם אבדו.9 לתקופת נעוריו מיוחס חיבורו "מילות ההיגיון" (בערבית), הכולל את מונחי הלוגיקה והפילוסופיה. בהיות הרמב"ם בן 23, בהיותו במרוקו (ולפי מסורות אחרות בהיותו עוד בספרד), החל בחיבור ספרו התלמודי המפורסם הראשון: פירוש המשניות (בערבית), שאת עיקרו חיבר במשך שנות נדודיו, וסיימו במצרים כעבור 7 שנים בהיותו בן 30.
התגברות הקנאות המוסלמית אילצה את המשפחה לצאת שוב לנדודים. ר' מימון, רבנו, אחיו ר' דוד ואחותם, נמלטו לעיר הנמל סבתה (Ceuta) ומשם הפליגו בד' באייר תקכ"ה (1165) לארץ ישראל. לאחר שישבו בעכו מספר חודשים המשיכו בד' בחשוון בדרכם ובו' בחשוון הגיעו לירושלים ומשם לחברון. תנאי המחיה בארץ היו אז קשים ביותר, באשר האזור היה תחת שלטון הצלבנים ומארץ ישראל המשיכה המשפחה ב-1166, כנראה בדרך הים, לאלכסנדריה.
רבנו החל שם לשרת כרופא אצל השליטים מהשושלת הפאטימית. שושלת זו הורדה ב-1171, וכנראה הגיע רבנו אז לפוסטאט, מרחק שני תחומי שבת מהבירה קהיר, מקום מושבו של מלך מצרים. שם רבנו היה שותף בעסקי אחיו אשר התפרנס ממסחר באבנים טובות והיה "נושא ונותן בשוק ומרוויח ואני יושב לבטח"10. סמוך ל-1177 טבע האח בים הודו, ובידו ממון רב של רבנו ושמונה שנים אחר כך עדיין הוא באבלו11.
עוד קודם שסיים את פירוש המשנה, תכנן את חיבורו ההלכתי הגדול "משנה תורה" (בעברית), והחל בכתיבת "ספר המצוות" (בערבית), כמפתח וכתכנית לו. בחיבור "משנה תורה" עסק רבנו כעשר שנים רצופות, מתחילת 1168 עד סוף 1177. העתק החיבור ושכלולו נמשכה כנראה עוד שנים אחדות, ולפי מסורת אחת נסתיימה בכסלו דתתקמ"א (1181).
סמוך לאחר עליית צלאח א-דין נתקרב רבנו לחצרו, והווזיר אלפאצ'ל עבד אל רחום, משנהו של צלאח א-דין, קבע לו משכורת שנתית. עיקר שירותו היה אצל בנו, אלפאצ'ל. באיגרת אחת משנת 1190 מתאר רבנו את פרסומו כרופא המלכות, ומספר כי להמון העם לא הייתה גישה אליו.
במצרים נשא לאישה את בתו של ר' מישאל הלוי, ממשפחה מיוחסת של חסידים ואנשי מעשה. בשנת דתתקמ"ו (1186) נולד לרמב"ם בנו יחידו, רבי אברהם. בערך בשנת דתתקמ"ז (1187) החל הרמב"ם בחיבור ספרו ההגותי הגדול (בערבית) "מורה הנבוכים" וכעבור ארבע שנים הוא סיים אותו.

לפי המסורת המקובלת נפטר הרמב"ם בכ' בטבת דתתקס"ה (1205), והובא למנוחות בטבריה.
על השכלתו הכללית של רבנו אנו יכולים ללמוד מאזכורים שונים בחיבוריו. בפירוש המשניות רבנו מזכיר "חכמת הלימודים"12; "ספר השאלות הטבעיות"13; "לימודים מופתיים רבים וחכמת התכונה"14; "חכמת הרְאִיות"15 ו"ספר החרוטים"16 "ומשיכת המשקלים"17. את עיקר השכלתו הרפואית שאב מן הספרים הקדומים, שאת תורתם תמצת בחיבוריו העוסקים ברפואה. רבנו לא למד רפואה כדי להתפרנס מן העיסוק בה18. כוונתו בלימודי הרפואה, יחד עם לימוד מדעים אחרים, היא שחכמות אלו ישמשו לו כבסיס לשמירה על גוף בריא הכשיר להשכיל "עד שישיג וידע מה' ית' מה שאפשר לדעתו"19. רבנו מחשיב את לימודי הרפואה באופן מיוחד:
יש למלאכת הרפואות מבוא גדול מאוד במעלות השכליות והמידות ובידיעת השם יתברך, ובהגיע אל ההצלחה האמיתית. ויהיה לימודה והקשתה עבודה מן העבודות הגדולות20.
באיגרותיו רבנו מעיד על עצמו כי קרא ספרים רבים בנושאים אסטרולוגיה ועבודה זרה. וכך כתב באיגרתו לחכמי מונטפשליר21:
דעו רבותיי, שאני חיפשתי בדברים אלו [ענייני אסטרולוגיה] הרבה, ותחילת מה שלמדתי היא חכמה זו שקוראין אותה גזירת הכוכבים [...] וגם קראתי בכל ענייני עבודה זרה כולה; כמדומה לי שלא נשאר חיבור בעולם בעניין זה בלשון ערבי שהעתיקו אותו משאר לשונות עד שקראתי אותו והבנתי ענייניו וירדתי לסוף דעתו.
רבנו לא פסל את האסטרולוגיה בלי קודם כל להכיר אותה לעומקה. ענייני עבודה זרה הוא למד כדי שיוכל להשיג עליהם באופן מושכל. ידוע לנו שרבנו השתמש בידיעותיו המקיפות בעבודה זרה כדי להטעים מצוות רבות בתורה22.
רבנו היה בקי ביותר בקשת רחבה של כתבים פילוסופיים שהיו קיימים בשפה הערבית בזמנו. הוא הושפע עמוקות מפירושיהם של פילוסופים ערביים לחיבוריהם של פילוסופים יווניים קדמונים כאפלטון ואריסטו23. הכרתו והערכתו את הפילוסופים שקדמו לו נתונה במכתבו לרבי שמואל אבן תיבון24:
ובכלל אומר לך לא תתעסק בספרי מלאכת ההיגיון, אלא במה שחבר החכם אבונצר אלפראבי לבדו, כי כל מה שחבר בכלל, ובפרט ספר "ההתחלות הנמצאות" שלו, הכול סולת נקייה, ויתכן שיבין וישכיל האדם מדבריו לפי שהוא היה מופלג בחכמה. וכמו כן אבובכר בן אלצאיג חכם פילוסוף גדול, ודבריו וחיבוריו כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. וספרי אריסטו הם הם השורשים והעיקרים לכל אלו החבורים של חכמות, ולא יובנו כמו שזכרנו אלא בפירושיהם פירוש אלכסנדר או תמסטיוס או ביאור אבן רשד. ואמנם זולתי חבורי אלה הנזכרים כמו ספרי בנדקלוס וספרי פיתאגורס וספרי הרמס וספרי פורפידיוס, כל אלה הם פילוסופיה קדומה אין ראוי לאבד הזמן ולהעבירו בהם. ודברי אפלטון רבו של אריסטו בספריו וחיבוריו הם עמוקות ומשלים. והם עוד ממה שיספיק לו לאדם משכיל זולתם. לפי שספרי אריסטו תלמידו הם שיספיקו על כל מה שחובר לפניהם. ודעתו, רצוני לומר דעת אריסטו, היא תכלית דעת האדם, מלבד מי שנשפע עליהם השפע האלוהי עד שישיגו אל מעלת הנבואה אשר אין מעלה למעלה ממנה. וספרי עלי אבן סינא, אף על פי שיש בהם דיוק טוב ועיון דק, אינם כספרי אבונצר אלפראבי, אבל ספריו מועילים והוא גם כן איש שראוי לך להתעסק בדבריו ולהתבונן בחיבוריו.
מתוך רקעו האינטלקטואלי רבנו גיבש בעצמו סינתזה בין דברי החוכמה ממקורות דתיים וממקורות לא-דתיים, כאשר לשיטתו כל חכמה שמתיישבת עם "האמת" היא ראויה להיקלט בתוך היהדות. על אף שלמדעים אין מקור בתורה או בדברי חז"ל, רבנו אינו מוכן לוותר על הכללתו של המדע בתוך היהדות, לא רק כשיש בו צורך אלא גם כאשר יש בו עניין בלבד. השימוש במדע אינו אינסטרומנטאלי בלבד, אלא הוא משמש גם למטרות תיאולוגיות-עיוניות. ולא זו אף זו: מדע זה "מגויר" ומהווה עיקרה ובסיסה של הדת. מושאי מדע זה הם בעיני רבנו יהודיים במקור אולם הכנסתם לתוך מסגרת של דיון פילוסופי-מדעי הוא לבוש חדש.
רבנו לא רואה שום חריגה מתפיסת היהדות המקורית בהיכללותם של המדעים בארון הספרים היהודי. בזמנו הייתה מקובלת הדעה שהפילוסופיה והמדעים היו ידועים ומקובלים בישראל אף לפני שחידשו אותם הפילוסופים היווניים, אלא שנשכחו ואבדו כשגלינו מארצנו, ולכן עלינו ללמוד מדעים אלה מהגויים כדי לחזור ולהכניסם לסדר לימודנו, וכך כתב25: "דע כי המדעים הרבים שהיו באומתנו באמיתת הדברים הללו אבדו במשך הזמן ובשלטון העמים הסכלים עלינו וכו'".
טואטי מסביר כיצד יש לראות את היצירה הפילוסופית הדתית של רבנו ופילוסופים דתיים אחרים. המתבונן השטחי עלול להתרשם כי כל אלה אלצו הן את הדת והן את הפילוסופיה כדי להתאימן, תוך "הקצעת" עקרונות משני הצדדים במגמה להוציא יצור כלאיים לעולם. מתוך כך הוא מגלה את התנגדותו לכל מהלך מעין זה ומזלזל בו. טואטי סבור שאפשר להבין את דרכם בצורה אחרת וחיובית: כל פילוסופיה אותנטית הוגה ביחס או לעומת תורה פילוסופית שקדמה לה. לאור שיטותיהם של אפלטון, אריסטו או פלוטינוס היא הוגה מחדש את מחשבת הדת שלה ויוצרת, תוך התבססות על כמה רעיונות בסיסיים, מערכת מקורית.26 טואטי מזכיר גם את טענתם של המתנגדים לגישה הזאת מטעם אחר. לדעתם הפילוסופיה היהודית החדשה זיהמה את היהדות הטהורה והאותנטית כפי שנמסרה מסיני כאשר הכניסו בתוכה את ההתייוונות הטמאה. כאמור, טיעונים אלה נוגדים את עמדת רבנו.

הערות:



1. פרטים רבים אודות חייו נודעו מתוך כתביו השונים ופרטים נוספים נדלו מכתביהם של בני התקופה ותקופות מאוחרות יותר. רושמי תולדות חייו מודעים לקושי הקיים בזיהוי פרטים אותנטיים ובהפרדתם מזיופים שונים.
2. להלן: רבנו.
3. כת אסלמית קיצונית אשר דרשה מכל הכופרים תחת שלטונם להתאסלם או למות.
4. מונק וגרץ מספרים כי על פי מסורת השנויה במחלוקת, משפחת מימון נאלצה לחיות כמוסלמים לכל דבר כלפי חוץ למשך תקופה מסוימת. ראה דיון בדבריו של אליעזר הכהן צווייפעל הנמצאים בנספח לכרך 12 של תולדות ישראל מאת זאב יעבץ, תל אביב תרצ"ד, עמ' 230 ואילך.
5. נולד בסביליה, ספרד, בשנת 1077 ונפטר באליסנה (ספרד) בשנת 1141. היה תלמיד מובהק של הרי"ף ועמד בראש ישיבתו לאחר פטירתו.
6. Ibn Badja ששמו המלא הוא אבו בקר אבן אלסייג.
7. Ibn-Afla'h from Seville.
8. שני האישים מוזכרים במורה הנבוכים ב:ט.
9. חיבורים אלו מוזכרים באיגרת אל עדת לוניל, אגרות הרמב"ם בעריכת יצחק שילת, ירושלים תשנ"ה עמ' תקנח.
10. מתוך איגרת לרבי יפת הדיין, שילת עמ' ר"ל.
11. שם.
12. ברכות א:א. מתוך הקשר שם משמע שהמדובר באסטרונומיה.
13. תרומות א:ב. מתוך הקשר שם משמע שהמדובר בספר רפואה.
14. ראש השנה ב:ו.
15. סוכה א:א. מתוך הקשר שם משמע שהמדובר בתורת האור (האופטיקה).
16. פרק ה משמונה פרקים. חרוט הוא גוף הנדסי בעל תכונות חשובות. על פי רבנוביץ הכוונה לספר מאת אפולוניוס מפרגא.
17. שם. הנושא שייך לתורת המיכניקה.
18. כאשר רבנו היה זקוק למשלוח יד להתפרנס בו, עקב מותו הטרגי של אחיו מפרנסו, התברר בדיעבד כי ידיעותיו ברפואה מספיקות לעשותו רופא. את הרפואה שלמד "לשמה" הספיקה לעשותו רופא מפורסם ומבוקש בחצרות נסיכים וח'ליפים. על פי אנציקלופדיה יודאיקה ע' מיימונידס מסתבר שרבנו אף התפרנס מהוראת הרפואה.
19. פרק חמישי משמונה פרקים.
20. שם.
21. שילת עמ' תפ.
22. בעניין זה עיין מורה הנבוכים ג:כט-ל.
23. אחד מן הגדולים ביותר שבין הפילוסופים וחוקרי הטבע היווניים (322-384 לפני הספירה).
24. שילת, עמ' תקנג.
25. מורה הנבוכים א:עא.
26. ראה עוד: Charles Touati: Proph?tes, Talmudistes, Philosophes, Paris 1990 עמ' 119-120. הדברים שהובאו כאן הם תרגום.