פרק 2.
ספר המדע
ספר המדע
2.1 ספר המדע כפתיחה למשנה תורה
כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל, אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה [...] לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.1מכאן שכוונתו של רבנו הייתה לכלול בחיבורו את כל דיני התורה שבכתב והתורה שבעל פה.
בניגוד למקבצי הלכות אחרים שקמו לפניו ולאחריו, הוא בחר לפתוח את המקבץ שלו בספר שכינהו "ספר המדע". ספר זה מכיל את יסודות הדת שאותם יש לדעת תחילה, ומכאן נגזר שם הספר. דרכו של רבנו היא ייחודית בכך, שנושאן העיקרי של הלכות "ספר המדע" הוא השקפות תיאולוגיות ופילוסופיות ולא רק הלכות מעשיות.2 רבנו מסביר בהקדמתו לחיבורו מדוע פתח את חיבורו בספר המדע ומה משמעותו של שם הספר:
ספר ראשון, אכלול בו כל המצוות שהן עיקר דת משה רבנו עליו השלום, וצריך אדם לידע אותן תחילת הכול, כגון ייחוד השם, ברוך הוא, ואיסורי עבודת כוכבים.מכיוון שההלכות הכלולות בספר הן עיקרי הדת, וכל יתר המצוות תלויות בהן, יש לפתוח את הקובץ הכללי של מכלול ההלכות בהן דווקא. ידיעת מצוות אלה ויסודות הדת הנלוות אליהן והמסתעפות מהן היא הבסיס לכל יתר המצוות ולא יתכן כל דיון ולימוד של המצוות המעשיות בלי להכיר יסודות אלה. רבנו חוזר ומשתמש בפועל "לדעת" גם כאשר הוא פותח את חיבורו3 במלים "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון".
בגישתו זו רבנו גילה מקוריות רבה, באשר הוא הראשון שמשתמש בגישה פילוסופית בהצגת דבריו: הוא פותח את הדיון הכללי בהנחת היסודות הראשוניים ביותר, כאשר העיקרון המנחה אותו הוא, שאי אפשר להמשיך במלאכה בלי יסודות אלה. רבנו אינו מסתפק בכך, אלא כפי שנראה להלן, הוא מנצל את הישגי המדע כדי להבין ולהסביר את יסודות הדת ואף מרחיק לכת עוד יותר כאשר הוא משלב את ממצאי המדע בתוך הדת עצמה.
2.2 תוכנו של ספר המדע
1. הלכות יסודי התורה [היסודות המטאפיסיים והפיסיים של היקום];
2. הלכות דעות [כללי התנהגות מוסרית - אתיקה - והנהגת הבריאות];
3. הלכות תלמוד תורה [מעלת לימוד התורה וכבוד מלמדיה];
4. הלכות עבודת כוכבים וחוקות עובדיה [שלילת דעות נפסדות];
5. הלכות תשובה"4 [מעמדו הדתי של האדם לפני קונו].
נאמן לחלוקה הקלאסית של הפילוסופיה לשלושה ענפים ראשיים, הלא הם: הפיסיקה, האתיקה והלוגיקה5, רבנו מקדיש את שלושת החלקים הראשונים של ספר המדע למה שבעיניו נראה כמקביל לשלושת הענפים הללו: הלכות יסודי התורה שעניינן פיסיקה (וגם ומטאפיסיקה), הלכות דעות שעניינן אתיקה (וגם הנהגת הבריאות) והלכות תלמוד תורה שעניינן לוגיקה במובן רחב (וגם כבוד מלמדי התורה).
עיון בתכני חלקיו השונים של ספר המדע מצביע על מכלול העניינים, שאותם רבנו מחשיב כעיקרי הדת ושאותם חייב האדם לדעתם. עניינים אלה מהווים את מה שרבנו רואה כבסיס הרעיוני של דת משה והוא מרכיב שחשיבותו אינה נופלת מזו של המצוות המעשיות. יתרה מזאת: השגת ההשקפות הנכונות היא המטרה העילאית של כל החיים הדתיים וזוהי הדרך להשגת הישארות הנפש.
להלן העניינים ההגותיים שבהם עוסקות הלכותיו של ספר המדע.
1. הלכות יסודי התורה
• מציאות ה', שלילת גשמותו, קדמותו וייחודו
• אהבת ה' ויראת ה'
• מבנה היקום ויסודותיו
• הנבואה
• נצחיות התורה
2. הלכות דעות
• עקרונות האתיקה של התנהגות האדם בינו לבין עצמו ובינו לבין רעו.
3. הלכות תלמוד תורה
• הזיקה העקרונית בין ההגות לבין קיום המצוות המעשיות6.
4. הלכות עבודת כוכבים וחוקות עובדיה
• דחיית הדעות הנפסדות בנושאים תיאולוגיים.
5. הלכות תשובה
• עיקרון התשובה
• בחירה חופשית
• תורת הגמול
לשם הבנה טובה יותר של דרך רבנו במפעלו הספרותי בכלל ובספר המדע בפרט, ראוי לחקור אלו נושאים כללו המדעים בתקופתו ומה הִנחה אותו בבחירת הנושאים שמצויים בספר המדע. באגרתו לרבי שמואל אבן תיבון7 רבנו מזכיר, בתוך רשימה ארוכה של חכמים שאינם בני ברית, את החכמים המוסלמים אלפראבי ואבן סינא בהערכה מרובה8. שני החכמים האלו הציעו, כל אחד לפי דרכו, למיין את התחומים השייכים למה שקרוי מדעים, ואין ספק כי רבנו הושפע משיטתם.
לפי אל-פאראבי כל המדעים מתחלקים לחמש קבוצות, כדלקמן:
1. הלשון וחלקיה
2. הלוגיקה וחלקיה
3. המתמטיקה
4. חכמת הטבע והמטפיסיקה
5. חכמת המדינה, המשפט והתיאולוגיה.9
הנושאים הכלולים בשלוש הקטגוריות הראשונות הם המדעים ההכשרתיים, שאותם רבנו סבור כי חייבים להוות הרקע של כל לימוד מתקדם.10 שתי הקטגוריות האחרונות מקבלות אצל רבנו לבוש דתי, כאשר הנושאים השייכים לקטגוריה הרביעית, והתיאולוגיה מן הקטגוריה החמישית, מוצאים את מקומם בספר המדע תחת הכינויים התלמודיים "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה" בהתאמה. חכמת המדינה והמשפט הם אלה המפורטים בשני הספרים האחרונים של משנה תורה, ספר משפטים וספר שופטים. פרטיהם של המשפטים הם כמובן נושאיהם של יתר הספרים ב"משנה תורה". ספר המדע כולל בתוכו את נושאי היסוד של מדע התורה וחוקיה כמכלול, מלבד המדעים ההכשרתיים אשר אין מקומם בחיבור בעל אופי דתי.
כשני דורות אחרי אלפראבי הציע אבן-סינא מיון אחר של הנושאים המדעיים. לפי אבן-סינא המדעים מתחלקים כדלקמן11:
1. מדעים עיוניים. אלה כוללים:
א. מדעי הטבע, כלומר מדעים העוסקים בדברים אשר מציאותם והגדרתם תלויים בחומר ובתנועה, כגון היסודות וגרמי השמים.
ב. מדעי המתמטיקה, שעניינם בדברים אשר קיומם קשור בגופים חומריים, אולם הגדרתם אינה תלויה בחומר, כגון רבוע ומעגל.
ג. מדעים אלוהיים, אשר קיומם והגדרתם אינם תלויים בחומר, כגון: האל, אחדותו, חוק הסיבתיות.
2. מדעים התנהגותיים. אלה כוללים:
א. תורת המוסר
ב. תורת הכלכלה
ג. מדעי המדינה
ד. כללים להתנהגות דתית. 12
ספר המדע כולל את המדעים העיוניים, מלבד המתמטיקה - וכן תורת המוסר, שהיא נמנית על קבוצת המדעים ההתנהגותיים, ואשר לפי תפיסתו של רבנו מתחברת למדעים האלוהיים. הבסיס של תורת המוסר היהודית היא להידמות להקב"ה, ז"א המידה הטובה היא מידתו של הקב"ה כפי שרבנו כותב13: "מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון [...] להודיע שהם דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהם ולהדמות אליו כפי כוחו".
רבנו איננו הראשון שערך מחדש את ההלכות התלמודיות על מסקנותיה. קדם לו בכך הרי"ף ואחרים. אולם רבנו הוא היחיד שמחיל את כללי ההתנהגות על תחומים שאחרים, לפניו ואחריו, לא ראו לנכון לכלול בתוך אוספי ההלכה שלהם. יתירה מזאת, לא רק שרבנו הכליל נושאים חדשים בחיבורו, אלא הוא נותן מקום של כבוד לנושאים החדשים הללו, הוא רואה בהם את עיקרי הדת והיסוד לכול, ומכנה אותם בשם הכולל "ספר המדע". ישראל תא שמע14 מתאר את דרכו החדשנית של רבנו בעניין זה כך:
הוא כלל בספרו לראשונה הלכות תשובה, הלכות דעות והלכות יסודי התורה15, שעניינן נימוס ודרך ארץ, הנהגת הבריאות, יסודות אמונה וכללי היגיון16, בין ההלכות הנורמטיביות המחייבות הכול. וזאת בהתאם לתפיסתו הכוללת לפיה כל המצוות מטרתן הסופית לאפשר את מציאותו של האדם השלם, ואדם כזה אי אפשר לו בלי אמונות ודעות נכונות.
הערות:
1. להלן בפרק 12: הפולמוסים מסביב ללימוד חיבוריו של רבנו, סעיף ב.1. חיבור זה יביא להזנחת לימוד התלמוד נדון בביקורת שהוטחה כלפי דברים אלה של רבנו.
2. קובצי הלכות מן הסוג המוזכר הם: רי"ף, רא"ש, מרדכי, טור, שולחן ערוך ועוד.
3. הלכות יסודי התורה א:א.
4. מתוך ההקדמה למשנה תורה.
5. חלוקה זאת מוכרת מן הפילוסופים הסטואים (ראה אנציקלופדיה Larousse).
6. "אם לא תושג ידיעה לא יהא מעשה טוב והשקפה נכונה" (מורה הנבוכים ג:לו).
7. שילת, עמ' תקנג-תקנד.
8. החכם אבונצר אלפראבי לבדו, כי כל מה שחיבר בכלל, ובפרט ספר 'ההתחלות הנמצאות' שלו - הכול סולת נקיה, ויתכן שיבין וישכיל האדם מדבריו, לפי שהוא היה מופלג בחכמה [...] וספרי עלי אבן סינא, אף על פי שיש בהם דיוק טוב ועיון דק, אינם כספרי אבונצר אלפראבי, אבל ספריו מועילים, והוא גם כן איש שראוי לך להתעסק בדבריו ולהתבונן בחיבוריו.
9. על פי דב רפל: שבע חכמות, משרד החינוך, ירושלים תש"ן, עמ' 23.
10. יש לראות בחיבורו של רבנו "מילות היגיון" ניסיון שלו לסכם את שני התחומים הראשונים 'הלשון וחלקיה' ו'הלוגיקה וחלקיה'. לא ידוע לנו על חיבור של רבנו בנושא המתמטיקה אע"פ שרבנו מתייחס לנושא בהערכה ושהוא רואה אותו כמדע הכשרתי.
11. כאריסטו גם אבן-סינא מחלק את החכמות לעיוניות והתנהגותיות, אולם אינו דן בחלק השלישי, המעשי.
12. על פי רפל, עמ' 23.
13. הלכות דעות א:ו.
14. מתוך אנציקלופדיה עברית, ע' רבי משה בן מיימון.
15. תא-שמע לא דייק בסדר ההלכות כפי שהן בספר המדע.
16. כללי היגיון אין מקומם בספר המדע. יתכן שתא-שמע התכוון לחיבורו של רבנו "מילות היגיון", אולם זהו ספר אחר שאין כל קשר בינו לבין משנה תורה.
