עיקר אמונה או דוגמה הוא טיעון שקהילה דתית מקבלת כאמת - אף אם לא הוכח או לא ניתן להוכחה¹ - ושבלעדו הדת תיפגם. הנחיצות בקביעתם של עיקרי אמונה ביהדות התעוררה בתקופה מאוחרת יחסית, אחרי העלמם של אחרוני הנביאים בישראל. בתקופת הנביאים לא הייתה מערכת עיקרים מגובשת, באשר אמונות יסוד מסוימות אוששו דרך נוכחותם והוראתם של נביאי ה'. הצורך בדרישות דוגמטיות התעורר באופן טבעי כאשר "חכמים" למיניהם, אשר רוממות הכפירה בגרונם, ניסו לתפוס את מקומם של הנביאים. יסודות האמונה עברו טלטלה ומה שלפני כן היה ברור הוטל באחת בספק. מאחר וכבר לא ניתן היה לקבל אישור טרנסצנדנטי לשום שאלה אמונית שומרי הדת והמסורת נאלצו לעגן את העיקרים בסדרה של דוגמות.
בתורה אנו לא מוצאים מערכת מסודרת של עיקרי אמונה, אלא דברים שנאמרו באופן סיפורי או בצורה הצהרתית בלבד ללא אופי של ציווי מחייב. על פי המקרא ההכרה במציאות הא-ל הנה בבחינת יסוד מובן מאליו לדת, שאינו טעון בירור והטעמה. בדברי חז"ל אנו כבר מוצאים מספר רב של דרישות השייכות לאמונות בדעות. רק חכמי ימי הביניים החלו בניסיונות לגבש את מערכת האמונות והדעות של היהדות למערכת דוגמטית ומחייבת.²

12.1 האמונה במקרא

השורש א.מ.ן אמנם מופיע במקרא בנטיות שונות, אולם השימוש במונחים הנגזרים מן השורש הזה שונה מן ההקשר בו אנו דנים כאן³. במקרא המונח משמש במשמעויות אמון (confidence)⁴ או נאמנות (fidelity)⁵. בימי הביניים המונח קיבל משמעות נוספת, תחת השפעתה של השפה הערבית, כקבלת דבר כאמת גם אם אין אפשרות להוכיח את זה (faith, belief). בנוסף לכך, אין במקרא כולו ציוויים המתייחסים לאמונות ולדעות של האדם באופן מחייב, באשר בתקופה הנדונה אין מי שהיה מעלה על דעתו שאמונה במציאות הא-ל לא בהכרח מתיישבת עם החשיבה הביקורתית. מה שניתן למצוא הוא הסיפור המכונן של עם ישראל, שראשיתו בבריאת העולם והמשכו דרך האבות המייסדים של האומה, קבלת התורה בהר סיני עד לכינון הברית בין הקב"ה לעם ישראל שמהותה קיום מצוות התורה. אין להעלות על הדעת קיום מצוות ללא אמונה בסיפור כינון האומה כפי שהוא מצטייר בתורה ובנביאים. יחד עם זה קיימות פרשות מעטות המצהירות על יסודות אמוניים, כגון הדיבר הראשון "אנכי ה' א-להיך וכו'" (שמות כ:ב) והפסוק "שמע ישראל ה' א-להנו ה' אחד" (דברים ו:ד). הצהרות אלה קובעות את הבסיס התיאולוגי לדת כולה, באשר לפיהן נקבע קיומו של א-ל אחד אדון כל הברואים בכלל ועם ישראל בפרט.

12.2 עיקרי אמונה בדברי חז"ל

במשנה הראשונה של פרק חלק נמצאים דברים מפורשים הקושרים בין אמונות ודעות לבין שכר ועונש, כאשר נקבעים תנאים לזכייה בחיי עולם הבא. ואלה דברי המשנה:

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא [...] ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה [...] אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו.⁶

מלבד משנה זאת יש אינספור התייחסויות לעניינים אמוניים בדברי חז"ל. ספרו המונומנטלי של א.א. אורבך "חז"ל - פרקי אמונות ודעות"⁷ מוקדש כולו לנושא זה. אורבך סוקר בין השאר את הנושאים האלה: אחדות ויחידות הא-ל, נוכחות הא-ל בעולם, הא-ל כבורא העולם, השגחה, תורה שבכתב ושבעל פה מן השמיים, שכר ועונש, תורת הגאולה - ימות המשיח, תחיית המתים ועולם הבא. כל הנושאים האלה מפורשים או מוזכרים גם במקרא, באשר תרומתם של חז"ל היא הרחבת היריעה. רק עניינים שהיו נחוצים חיזוק מיוחד נקבעו במשנה כעיקרים שהכופר בהם הוא בר עונשין, ואילו יתר העניינים הנם כולם בגדר קונסנסוס מוחלט וקבוע בקרב העם כולו.

12.3 עיקרי אמונה בקרב הוגי ימי הביניים

12.3.1 רבי סעדיה גאון והרמב"ם

רבי סעדיה גאון הוא הראשון המנסח יסודות אמונה בה' בתוך רשימה מסודרת.⁸ אין רשימה זאת מתיימרת לכלול את כל יסודות הדת, כפי שרבנו מנה אותם בי"ג העיקרים המפורסמים שלו, אלא הכלול בו מהווה "פירוש עשרת הלשונות שהם דברי המאמין שראוי שיאמין בה' יתעלה בעשרה אופנים". להלן תמצית הרשימה וביאור קצר לכל אחד מהם:
א. ה' נצחי ואין לו ראשית - נצחיות הא-ל.
ב. ה' כולל את הדברים, וקיומם ומעמדם תלוי בו - החזקת היקום ואחזקתו.
ג. ה' בורא המציאות ומוציאה אל היש - ה' בורא העולם יש מאין.
ד. יאמין שהוא אלוהים והוא חייב להישמע לו, כלומר שיעשה מה שציווה יהיה שכלי או שמעי - ה' הוא המחוקק של עם ישראל.
ה. יקבל ברצון כל מה שיבוא עליו ואל יהרהר אחר הנהגתו בשום דבר - ביטחון בה'.
ו. חובה על המאמין לשעבד עצמו לכל מה שציווה ה' עליו על ידי שליחו - קבלת עול מצוות.
ז. ה' מקור הישועה. חובה שיאמין שה' יושיע את עמו וימלטם מן השיעבוד הזה שהם בו ויקיים להם בריתו לימות המשיח - אמונה בגאולה עתידה.
ח. שיאמין שה' ימנע מהם מלחמות העמים הבאים עם גוג ועם דורשי רעתם - הימלטות מחבלי משיח.
ט. ה' יגמול לצדיקים הגמול התמידי לעולם הבא שאינו כלה - אמונה בגמול לצדיקים.
י. שיאמין שה' מעניש עונש חמור למי שכופר ומורד בו - אמונה בעונש לרשעים.
רוב הפרטים שברשימה מכוונים לאמונות שהיהודי חייב לקבלן כאמיתות - "דעות". יוצאים מן הכלל הן סעיפים ה ו-ו, באשר ביטחון בה' - סעיף ה - הוא מידה שממנה נגזרת התנהגות האדם וקבלת עול מצוות - סעיף ו - היא דרך חיים.
מתקבל הרושם כי רב הקשר בין תוכן הרשימה הנ"ל לבין תוכנה של רשימת י"ג העיקרים של רבנו כפי שיובאו בהמשך. סביר להניח כי רשימת רס"ג הייתה מונחת לפני רבנו כאשר הוא סיכם את יסודות הדת. בעוד שרב סעדיה גאון ברשימתו הסתפק בהתייחסות לאמונה בה' והנגזר ממנה, רבנו הגביל את רשימתו ליסודות שהן בגדר "דעות" בלבד בצד הרחבתה בעיקרים נוספים שנחוצים לביסוס הדת בכללותה.
להלן קיצור רשימתו של רבנו על פי מה שכתב הפירוש המשניות⁹:
"עיקרי דתנו ויסודותיה שלשה עשר יסודות": להאמין
א. במציאות ה', שהוא מושלם, בורא הכול ומתחזקו.
ב. ביחידותו של ה' ואחדותו.
ג. בשלילת גשמותו.
ד. בקדמותו.
ה. שהוא לבדו ראוי לעבוד ולא זולתו.
ו. שהוא מעניק נבואה לשליחיו.
ז. שמשה רבנו הגיע לשיא השלמות האנושית האפשרית ושהוא אדון כל הנביאים.
ח. שהתורה מן השמיים.
ט. שהתורה אותנטית ואין לשנותה.
י. שה' יודע כל מעשי האדם ומחשבותיו.
יא. שה' גומל לצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא ומעניש את הרשעים.
יב. בביאת המשיח ומאפייניו.
יג. בתחיית המתים.
בעיני רבנו כל העיקרים האלה הנם מקשה אחת ומהווים את המצע ההשקפתי של הדת. מי שכופר אפילו באחד מהם מוציא את עצמו מכלל ישראל. בדברים אלה רבנו מסכם את מסתו על עיקרי האמונה כדלהלן:

וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם, ונתברר בה אמונתו בה', הוא נכנס בכלל ישראל, ומצווה לאהבו ולרחם עליו, ולנהוג עמו בכל מה שציווה השם יתברך איש לחברו מן האהבה והאחווה. ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאווה והתגברות הטבע הגרוע, הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא, והוא מפושעי ישראל. וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות, הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר, ונקרא צדוקי ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, ומצווה לשונאו, ועליו נאמר "הֲלוא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא" (תהלים קלט:כא).

ר' שמעון בן צמח דוראן (הרשב"ץ 1360-1444) תמה על כך שרבנו לא מנה את חידוש העולם ואתהבחירה החופשית כעיקרים¹⁰. הוא מיישב כי שני עיקרים אלה מהווים הנחות ראשונות - או הקדמות והצעות - לשני עיקרים אחרים: תחיית המתים ושכר ועונש, ואם לא נקבל את האמונה בחידוש העולם גם לא ניתן לקבל את האמונה בתחיית המתים¹¹ ואם אין בחירה חופשית גם אין מקום לגמול ועונש¹².
נראה כי יישובו של הרשב"ץ דווקא מחזק את הקושי, הרי אם החידוש והבחירה הם עיקרי-על, מוטב היה למנות אותם במקומם של תחיית המתים וגמול ועונש, או לפחות לפני עיקרים אלה שהם תולדותיהם. ברם לכתחילה נראה כי אין כאן כל קושי על שיטת רבנו. כפי שכבר כתבנו לעיל¹³ רבנו אינו מחשיב אמונת החידוש כעיקר, מאחר ולשיטתו אין אמונת הקדמות סותרת את יסודות הדת, אלא לכל היותר את הפירוש המקובל לסיפור הבריאה בספר בראשית. ובדבר הבחירה, אין זה עיקר אמונה אלא לכל היותר תכונה טבעית המאפיינת את האדם.¹⁴ לתכונה זו יש אמנם קונוטציה דתית, באשר היא לכאורה סותרת את עיקרון שליטתו המוחלטת של ה' על כל היקום. ברם רבנו כנראה בדעה שבעיה תיאולוגית זו איננה חלק מעניין הבחירה אלא מחוצה לו.

12.3.2 ר' חסדאי קרשקש, ר' שמעון בן צמח דוראן ור' יוסף אלבו¹⁵

שלהי המאה ה-14 מסמן תפנית בחיי הקהילות היהודיות בספרד, באשר השלטונות הקתוליים החלו ברדיפות קשות ובדרישות עקשניות להמרת הדת, רדיפות שנמשכו עד לגירוש היהודים מספרד בשנת 1492. תקופה זאת ידועה גם בויכוחים פומביים שהתקיימו ושבהם נטלו חלק חכמים יהודיים רבים בעוד שבצד הנגדי נצבו מומרים שהיו בקיאים במאמרי חז"ל וכדו'.¹⁶
עבודה פולמוסית זו קבלו עליהם שלושה גדולי הדור: ר' חסדאי קרשקש (1340-1410), ר' שמעון בן צמח דוראן (1360-1444) ור' יוסף אלבו (1380-1444), תלמידו של קרשקש. כיוונם הכללי היה אחד: חיזוק האמונה. אולם דרכיהם היו שונים לפי תכונותיהם, מידת שכלם ופעולותיהם בחיים. הם פיתחו פילוסופיות דתיות משוכללות הכוללות בתוכן התייחסות מקיפה לעיקרי היהדות. זו של ר' חסדאי מצטיינת בעמקותה.
השפעתם של חיבורי רבנו על יהדות ספרד הייתה רבה ולעתים קשה. הדגשת היתר של הצד השכלתני של הדת היהודית גרמה למבוכה ולתהייה אצל ההמונים, אשר לא נחונו ביכולת העיון המעמיק בסוגיות פילוסופיות כפי שרבנו לכאורה דרש מכל מאמין. הדברים הגיעו לידי כך שפרטים וקהילות החלו לזלזל במצוות מעשיות, בתוך סברה שאלה כבר אינן נחוצות למי שהגיע לרמה גבוהה בהשגת מושכלות. מנגד הנצרות הטיפה לנטישת המצוות המעשיות ולהסתפקות באמונה בלבד, באשר על ידי אמונה באותו איש - ותו לא - אפשר להגיע לגאולת הנפש.¹⁷

בשיטתו של ר' חסדאי בעיקרים ניתן להצביע על שלוש שכבות, באשר בשכבה הראשונה נמצאות אמונות שהן יסודות-על שמהן נובעות או נגזרות אמונות המתחלקות לשני סוגים "מהם פינות ויסודות לכלל מצוות, ומהם שאינם פינות ויסודות אבל הם דעות אמיתיות". הצד השווה שבהן הוא "שהכפירה אפילו באחת מהן היא מרי עצום עד שהכופר יחשב מכלל המינים". פירוט וביאור השכבות הוא כדלהלן:
א. יסודות-על או אקסיומות. ר' חסדאי מקבל אמיתותם של שתי יסודות-על שהם מציאות ה' ותורה מן השמיים, דהיינו קיומם של א-ל מצווה ומערכת ציוויים שמקורם אלוהי.
ב. "פינות"; בסוג זה ר' חסדאי מונה שש אמונות והן:
    1. ידיעת השם בנמצאות;
    2. השגחה;
    3. יכולת;
    4. נבואה;
    5. בחירה;
    6. תכלית.
בקטגוריה הזאת הוכנסו רק היסודות הנגזרות באופן הגיוני מן יסודות העל שנמנו בקטגוריה הקודמת ושמציאות התורה לא תתואר בלעדיהם.
ג. אמונות אמיתיות. אמונות אלה מספרן אחת עשרה, וניתן לחלקן לשתי קבוצות:
    • אמונות בלתי תלויות במצוות מיוחדות
    1. חידוש העולם
    2. הישארות הנפש
    3. גמול ועונש
    4. תחיית המתים
    5. נצחיות התורה
    6. ההבדל בין נבואת משה לזו של שאר הנביאים
    7. היות הכוהן הגדול נענה באורים ותומים
    8. ביאת המשיח.
    • אמונות התלויות במצוות מיוחדות
    9. אמונה בכוח התפילה וברכת כוהנים
    10. אמונה באפשרות התשובה
    11. אמונה בערך יום הכיפורים ובחשיבות ד' פרקי השנה.

שיטתו של ר' שמעון בן צמח דוראן היא כשיטת רבנו, באשר הוא אינו מוסיף על עיקריו וגם איננו גורע. כל אשר מציע הוא חלוקה מחדש לאבות ולתולדות. האבות הם:
א. מציאות ה';
ב. תורה מן השמים;
ג. גמול ועונש.
כל אחד מהאבות כולל תולדות הנחשבות לעיקרים מפני שהן מחויבות מן האב. ואלה הן התולדות:
מהאב מציאות ה' מתחיבות התולדות
א. שהוא אחד,
ב. שהוא קדמון,
ג. שהוא אינו גוף,
ד. ושראוי לעבדו ולא זולתו.
מהאב תורה מן השמים מתחייבות תולדות אלו:
א. נבואה,
ב. יחוד נבואת משה,
ג. ונצחיות התורה.
מהאב גמול ועונש מתחייבות תולדות אלו:
א. ידיעת ה',
ב. ביאת המשיח
ג. ותחיית המתים.
מתקבלים אפוא שוב י"ג העיקרים של הרמב"ם.

רבי יוסף אלבו (ספרד 1380-1444) היה תלמידו של ר' חסדאי קרשקש. הוא השתתף בהצלחה בויכוח בין יהודים ונוצרים בטורטוזה שבספרד (1413-1414). מן הויכוח הזה הוא יצא עם הרצון להגן על האמונה היהודית כדי להלחם בתנועת ההמרה. לשם כך חיבר את "ספר העיקרים", שמגמתו קביעת יסודות ברורים לתורת ישראל - יסודות שאי אפשר לערער עליהם.
ר' יוסף אלבו מתייחס באריכות לדברי אלה שקדמו לו בקביעת עיקרי הדת היהודית ותוך כדי כך הוא מתפלמס עם דברי רבנו ור' חסדאי קרשקש.
ביקורתו על מנין העיקרים של רבנו באה מצדדים שונים, באשר לדעתו רשימתו של רבנו לוקה הן ביתר והן בחסר. אלבו דן ראשונה במשמעות המונח "עיקר" ומתייחס לשני פירושים אפשריים:

א. עיקרים הם טיעונים כי "תיפול התורה האלוהית בכללה אם יאמין חילופם". אם זה הפירוש יש ברשימה עודף וחסר. עודף - כי העיקרים להאמין באחדות הא-ל והרחקת הגשמות, שראוי לעבדו ולא לזולתו והאמונה בשכר ועונש אינם הכרחיים, וחסר - כי האמונה בקבלה - במסורת - ובבחירה החופשית "לא יצויר מציאות שום דת זולתה".
ב. עיקרים כוללים בתוכם גם כן "אמונות אמיתיות". שוב, אם זה הפירוש יש ברשימה חסר, כי "אם כן למה לא מנה בעיקר שהשכינה שורה בישראל באמצעות התורה [...] ולמה לא מנה החידוש [...] ולמה לא מנה שראוי להאמין בכל הנסים שבאו בתורה כפשטן?".

ביקורתו של אלבו על מנין העיקרים של ר' חסדאי קרשקש מסתכמת לטענות אלה:
1. הוא לא מנה אף עיקר שמובהק לדת היהודית כפי שמנה רבנו, שהכניס נצחיות התורה ויחוד נבואתו של משה למניין העיקרים.¹⁸
2. הוא לא מנה תורה מן השמים למרות שעיקר זה איננו נגזר משש הפינות ועל אף שלא תתואר דת יהודית ללא עיקר זה.
3. הוא מנה בחירה ותכלית, שהן גם עיקרים לדת נימוסית, כי אי-אפשר לדת נימוסית מבלי שנניח ביסודה את הבחירה החופשית של האדם ואת מטרת האדם - את ההצלחה האנושית. היה לצפות שברשימה ייכללו עיקרים שהם אופייניים לדת אלוהית בלבד.¹⁹
כפי שכבר צוין לעיל, קרשקש ראה בתורה מן השמיים "עיקר-על" והנחה קודמת לשש הפינות, ולכן אין מקום לביקורתו של אלבו בעניין זה, כי כיוונו שונה ושיטתו שונה.
ר' יוסף אלבו מגדיר את המונח עיקר כ"שם הונח על דבר שעמידת דבר אחד וקיומו תלוי בו ואין לו קיום זולתו". עיקריו, בעקבות רבי שמעון בן צמח דוראן, הם שלושה:
1. מציאות ה'
2. תורה מן השמים
3. שכר ועונש
מן העיקרים נובעים שורשים. השורשים המסתעפים מן העיקר הראשון "מציאות ה'" הם:
א. אחדות ה';
ב. ה' אינו גוף ואינו כוח בגוף;
ג. ה' אינו תלוי בזמן, כלומר, הוא קדמון;
ד. הוא מסולק מן החסרונות.

השורשים המסתעפים מן העיקר השני "תורה מן השמים" הם:
ה. ידיעת ה';
ו. הנבואה;
ז. "שליחות השליח", כלומר, אמיתותה של שליחות משה רבנו.

מן העיקר "שכר ועונש" מסתעף שורש אחד בלבד:
ח. ההשגחה.²⁰

ר' יצחק אברבנאל ייחד את ספרו "ראש אמנה" לעיקרים²¹. נקודת המוצא שלו היא י"ג העיקרים של רבנו, באשר הוא שואל ומיישב את כל השאלות שהועלו כנגדם. עיקר מגמת ספרו הוא הגנה על מערכת העיקרים של רבנו. לדעתו, אם כבר יש צורך בעיקרים מספיק עיקר אחד בלבד, שהוא חידוש העולם, כי ממנו ניתן לגזור את העיקרים האחרים בדרך אנליטית²². בסוף ספרו הוא מסכם כי לדעתו אין כלל עיקרים לתורה, אלא כל מנייני העיקרים באו כדי לחקות את הנוצרים ואת הנצרות, שהיא דת עיקרית (דוגמטית) מובהקת.²³ לדעתו כל התורה היא חיונית, ואין מקום להעדפת חלק זה על אחר. ברור כי כל שלושת טיעוניו העיקריים של אברבנאל סותרים אלו את אלו²⁴. קלנר מיישב את הסתירה כך: אברבנאל רואה בעיקרים של הרמב"ם תכסיס פדגוגי המכוון לעזור לפשוטי העם להכיר אמיתות חשובות לגבי דתם, דהיינו הסבר תועלתי או היריסטי של העיקרים.

12.4 עיקרי אמונה בקרב הוגי העת החדשה²⁵

עיקרי האמונה של הוגי ימי הביניים נדחקו הצידה כאשר הבעיות התיאולוגיות בהן עסקו, כגון נצחיות הא-ל ואי-גשמותו, נראו כמיושנות בעיני הכול, בעוד שנושאים אחרים הפכו לבעייתיות ממש עקב ביקורתם החטטנית של דקארט ושפינוזה והזעזוע הפילוסופי שנגרם על ידי קנט וההולכים בעקבותיו.
משה מנדלסון (בן-מנחם) הוסיף, באמצעות ספרו "ירושלים"²⁶, נדבך נוסף לפולמוס המתמשך בין הדת הנוצרית השלטת לבין הדת היהדות, שכתמיד הייתה בעמדת התגוננות. מטרתו הייתה להוכיח כי לא כדת הנוצרית, שכולה מבוססת על אמונה עיוורת, הדת היהודית איננה דורשת אלא מעשים על ידי הדבקים בה. לצד מעשים אלה קיימת מערכת של אמיתות בנושאים תיאולוגיים והיסטוריים שכולם מתיישבים עם תבונת האדם. בתור מערכת כזאת הוא מתייחס לי"ג העיקרים של רבנו, זאת אומרת שאין לראות באמונה בהם חובה דתית המשולבת במערכת שכר ועונש, אלא העיקרים משמשים בסיס אידיאולוגי של התורה כולה, שכל יהודי בעל תבונה ישרה ולב פתוח יכול לקבלם. במקום הנוסח "אני מאמין באמונה שלמה" מנדלסון היה מעדיף "אני משוכנע". שינוי זה בנוסח הופך העיקר של הרמב"ם ל"ערך", דהיינו תוצר של האוטונומיה האינטלקטואלית של האדם.²⁷

דוגמה נוספת לשינויים העצומים שהמודרנה הביאה עימה נמצאת בעיקרי היהדות כפי שנוסחו על ידי אברהם קרוכמל²⁸. אין כל צורך ברעיונות ובהצעות שפרחו בבתי המדרש של חכמי ימי הביניים, שהרי ההלכה התלמודית עצמה מעידה בפנינו כמאה עדים מה הם עיקרי היהדות:

נימנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד: כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג - יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.²⁹

לפי קרוכמל איסורים אלה מגדירים את עיקרי היהדות. הווה אומר, העיקרים אינם אמונות גרידא אלא בראש ובראשונה ערכים וציוויים, ואותם הערכים אשר הוצבו בפסגת הסולם - למעלה מן החיים עצמם - הם הם שורשי הדת ועיקריה.
קרוכמל השיג בכך שלושה הישגים. ראשית, היהדות, שהיא ביסודה דת של הלכה ושל אורחות חיים, העמידה עתה את עיקריה על מעשים וציוויים ולא עוד על הצהרות אמונה. שנית, אין העיקרים נקבעים לפי שרירות לבו של חכם מאוחר זה או אחר אלא נגזרים במישרין מן המקור התלמודי הסמכותי. שלישית, שלושת העיקרים הללו מייצגים את שלושת התחומים המקיפים של חיי הדת: ניסיונות כאלה של ניסוח עיקרי היהדות מחדש על ידי יהודים "נאורים" בעת החדשה, מעידים על שינוי הדגש וזווית הראיה של האדם הדתי בעידן החדש. מאז המהפכה הקנטיאנית ועלייתה של הפילוסופיה האקזיסטנציאלית אנו יודעים כי כל חקירה בעניינים תיאולוגיים סופה להעלות חרס. במקום זאת האיש המודרני מעדיף לשאול מה הא-ל דורש מאתנו, מאמיניו, במצבים שונים וכיצד האדם נתפס בעיני הא-ל. במקום להמשיך להתעסק בבעיות תיאולוגיות שעיקרן חיפוש תשובות לשאלות "איך" ו"מי" ביחס להקב"ה, דהיינו כיצד עלינו להשיג "אותו", יש לבכר את חקירת "תנאי הקיום" - במובנם האונטולוגי - של האדם מול בוראו ודרישותיו ממנו.

הערות:

1. לפי שיטת רבנו חלק מן העיקרים שקבע כן ניתנים להוכחה, לפחות לפי דעתו.
2. ראה גם אנציקלופדיה מקראית, ע' אמונה.
3. השווה: משה מנדלסון, ירושלים, תל אביב תש"ז, תורגם מגרמנית על ידי ש. הרברג, ע' 102-103.
4. כמו שנאמר " וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּו צְדָקָה" (בראשית טו:ו)
5. כמו שנאמר "וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לא יַאֲמִינוּ בִי בְּכל הָאתות אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּו" (במדבר פרק יד:יא)
6. משנה סנהדרין י:א.
7. ירושלים, תשל"א.
8. הדברים הודפסו בתוך "פירושי רבינו סעדיה גאון על התורה" בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ג ע' קעה-קעו. הדברים הובאו מתוך פירושו של שמואל בן יצחק הספרדי הדיין לשמואל ב כב, וראה פרטים נוספים במאמרו של חגי בן-שמאי, "עשרת עיקרי האמונה של רב סעדיה גאון", דעת 37, (תשנ"ו) ובעיקר עמ' 11-12.
9. הקדמה לסנהדרין פרק י (פרק "חלק").
10. כשם שעשה ר' חסדאי קרשקש כפי שנראה להלן.
11. כי אם העולם נצחי ויש לו חוקים קבועים, איך יוכל ה' לשנותם בתחיית המתים?
12. מפני שאז לא יהיה משפט ה' משפט צדק.
13. ראה באריכות בסעיף 3.5 "הנחת קדמות העולם להוכחת מציאות האל, אחדותו ושלילת גשמותו". יש חוקרים שמרחיקים לכת עד כדי כך שהם טוענים כי רבנו באמת מקבל את שיטת אריסטו בעניין קדמות העולם.
14. אברבנאל מסביר כי הבחירה אינה עיקר אמונה. היא חלק מהטבע של היצור האנושי. כמו שהאדם נברא כשהוא מדבר, הולך ואוכל - כך הוא גם נברא עם חופש הבחירה. כמו שיכולת הדיבור, האכילה והמחשבה הן לא עיקרים, כך גם חופש הבחירה אינו עיקר (ראש אמנה).
15. רבים מן הדברים שלהלן מתבססים על מאמרו של מאיר וכסמן, שיטתו של רבי יוסף אלבו בעיקרי הדת וייחוסה לבני דורו: ר' חסדאי קרשקש ורבי שמעון בן צמח דוראן (התקופה ל-לא תש"ו). www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hatkufa/shitato1-4.htm
16. ראה בהרחבה באוצר ויכוחים, נאסף ונערך על ידי יהודה דוד אייזנשטיין, ניו יורק תרפ"ח. ראה גם אישור לכך בספר Benzion Netanyahu, The Marranos of Spain, New York 1966, p. 114.
17. כנאמר באִגֶּרֶת פּולוס הַשָּׁלִיחַ אֶל הָרומִיִּים פרק י פסוקים 9-13: כִּי אִם בְּפִיךָ תודֶה שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדון וְתַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁהָאֱ-להִים הֱעִירו מִן הַמֵּתִים תִּוָּשֵׁעַ׃ כִּי בִלְבָבו יַאֲמִין הָאָדָם וְהָיְתָה לּו לִצְדָקָה וּבְפִיהוּ יודֶה וְהָיְתָה לּו לִישׁוּעָה׃ כִּי הַכָּתוּב אמֵר כָּל הַמַּאֲמִין בּו לא יֵבושׁ׃ וְאֵין הַפְרֵשׁ בֵּין הַיְּהוּדִי לַיְּוָנִי כִּי אָדון אֶחָד לְכֻלָּם וְהוּא עָשִׁיר לְכָל קרְאָיו׃ כִּי כל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט׃
18. אלבו נאה דורש אך אינו נאה מקיים באשר אף הוא לא מנה עיקר כזה. ברם, מטרתו של אלבו בכתיבת ספרו הייתה להגדיר את העיקרים של כל דת אלוהית אמיתית ולא רק אלה של דת משה (על כך ראה מפורשות בפתיחה לפרק הרביעי של ספרו).
19. על פי ספר העיקרים, מאמר ראשון פרק ג.
20. בשורש זה כלולים ביאת המשיח ותחיית המתים. שני עיקרים אלה, למרות "שלא תצויר מציאות התורה זולתן", לא נכללו על ידו ברשימת העיקרים כדי להיבדל באופן מובהק מן הנצרות המייסדת את כל השקפתה עליהן כפי שכתב "הן (כלומר אמונות אלו) עקרים מיוחדים לדת האחרים שלא יצויר מציאות זולתן", ואילו לביסוס היהדות אין צורך באמונות אלו. (על פי וכסמן).
21. הרב יצחק אברבנאל, ראש אמנה, ההדיר בצירוף מבוא, הערות ונספחים - מנחם קלנר, רמת גן תשנ"ג.
22. ראש אמנה פרק כב, והשווה עם מה שכתב גם בספרו "שמיים חדשים", רעדלהיים תקפט, דף ב ע"ב.
23. ראש אמנה פרק כג.
24. ביישוב הסתירה עסקו חוקרים רבים (ראה עוד דוד נוימרק, תולדות העיקרים בישראל, אודסה 1919, כרך ב עמ' 175 וכן קלנר עמ' 27-28).
25. הדברים שלהלן בחלקם מתוך פנחס פלאי, "בניסיון לניסוח עיקרי היהדות לזמננו", עמודים, כרך ל"ב [מס' 459] (תשמ"ד), 197-202.
26. תורגם מגרמנית על ידי ש. הרברג, תל אביב, תש"ז, עמ' 103, 130.
27. ראה עוד: אלכסנדר קליין, תורה והגיון: על תפקידו של ההגיון בקבלת התורה, ב.ד.ד.- כתב-עת לענייני תורה ומדע, חוב' 12 - חורף תשס"א.
28. 1820-1895, בנו של רנ"ק. הדברים שלהלן מתבססים על דברי המבוא של אביעזר רביצקי לספר "קדושת החיים וחירוף הנפש", עריכה: ישעיהו גפני ואביעזר רביצקי, ירושלים תשנ"ג, עמ' 11-12.
29. בבלי סנהדרין עד ע"א.

---

---