פרק ג

וימשול בזה משל קרוב:
יעלה במחשבתו, אילו בעת ינקותו השליכתו אמו במסילה, ועבר אדם אחד וראה אותו וחמל עליו ואסף אותו אל ביתו, ונטפל בגידולו עד אשר גדל והשכיל.
היאך היה חייב לרוץ לרצונו, וכל אשר יצווהו בו ויזהירהו ממנו. וכמה הוא חייב לו מן החובות.
וכפי הגנת הבורא עליו והספקתו בכל ענייניו, צריך שיהיה הימשכו אחר עבודתו וקיבולו מצוותו.

והדמיון הקרוב בזה, למלך שצו כת אחת מעבדיו להעביר אחד משריו נהר גדול בתכלית השמירה, אל מקום ידוע וזמן קצוב.
ואחר כך ציווה המלך לשר, לעשות להם בעניין ההוא ובזמן ההוא דברים ידועים.
וקיימו העבדים בשר מצוות המלך, והתעלם השר ממה שציווהו בו המלך להם.
ואמר לו אחד מן העבדים: השר המתעלם ממצוות המלך, הלא תירא שיעשה אחד ממנו בך כמעשיך, ויעבור מצוות המלך בשמירתך כמו שעברת בנו, ותיפול בנהר הגדול הזה ותמות מיתה רעה?!
חזור מטעותך בתשובה ובקשת המחילה, כי המלך ציווה אותנו שנתעלם משמירתך אם תתעלם ממצוותו עלינו. והקיץ מהתעלמותו וחזר מטעותו.

כמו שאמרו על אחד מן הפרושים,
שהיה אומר בתפלתו לאלוהים:
אלוהי יגוני בעבורך,
בטל ממני היגונות,
ודאגתי ממך הרחיק מנפשי הדאגות.

ודע כי המילות תהיינה בלשון, והעיון בלב.
והמילות כגוף לתפילה, והעיון כרוח.
וכשיתפלל המתפלל בלשונו,
וליבו טרוד בזולת עניין התפילה,
תהיה תפילתו גוף בלא רוח וקליפה בלא לב,
מפני שגופו נמצא, ולבו בל עמו עת תפלתו.

ומשלו זה עוד לעבד שבא אדוניו לביתו,
וציווה אשתו ובני ביתו לכבדו ולעשות כל אודותיו.
והלך לו הוא והתעסק בשמחה ובשחוק,
ונמנע מעבוד אותו בעצמו,
ומהשתדל בכבודו,
ולעשות מה שהיה ראוי לו.
ובני ביתו לא יכלו למלא מקצת מצרכיו,
מפני היותו רחוק מהם.
וקצף עליו אדוניו ולא קבל כבודו ועבודתו,
והשיב הכל בפניו.

וראוי לך אחי שתדע,
כי כוונתנו בתפילה אינה
כי אם כלות הנפש אל האלוהים,
וכניעתה לפניו עם רוממותה לבוראה,
ושבחה והודאתה לשמו,
והשלכת כל יהבה עליו.